|
 123936576
"עץ הייסורים הבשיל יפעה
עץ הזמן הבשיל תמורות ללא הרף"
(פנחס שדה, מתוך שירת ירושלים החדשה)
שוב לכתוב אותך בפרץ מהוסס,
אני מבין עכשיו עד כמה זה
|
הייתי רוצה לראות את השיער שלך
מרפרף לך על התחת
כשאת מתמתחת
אחרי מקלחת
|
אני רוצה לתלוש אותך בעדינות מהענף
להפשיטך מהקליפה הקשה
לגרעינים עטופים אודם חושני
|
אני מבקש שלא יכריחו את האותיות הרועדות שלי
|
אתה מזבז את הזמן שלך
וגרוע יותר, את המילים היקרות כל כך
|
לפעמים אני לא כותב
כי לכתוב זה לבגוד בך
|
חבל שהלילה אני לא אחד מאותם דיירי הקומות הגבוהות
|
האם הנשים הערומות שראית
רטטו בהנאה כמו הברושים ספוגי הרוח?
האם כמו החמניות, היו הן אחוזות יומרה להיות השמש בחייך?
האם סינוורו אותך כמו כוכבים מתנפצים אל תוך עיניים, בלילה
רווי דמעות?
|
אני סובל מפוסט אהבה ראשונה
טראומה קשה,
את לא משאירה לי ברירה
אפשר רק לך להקריב מילה אחר מילה
|
המרחק שנתקיים בינינו, כיסא אחד, היה כתהום פעורה בין יבשות
וחלל החדר התרחב עוד ועוד על מנת להכילה;
הקירות מולאו זיכרונות והתקרה ענני סערת רגשות,
ובור בלי תחתית הייתה לי הרצפה ואני פערתי עיניים אלייך
|
איך שהאדום מתפשט לאט על הבגד
אחר כך מקריש ונובל.
|
הנה - עכשיו אני חושב על איך בטח מצצת לו קודם, שניכם בטח
ישנים עם הרפיון המתוק של אחרי סקס. מדהים שזה כמו לדחוף שתי
אצבעות בגרון של הנפש, ולהקיא את המרה השחורה שנותרה לי ממך
בפנים.
|
אל הארכיון האישי (14 יצירות מאורכבות)
|
|
כשחיפשתי חברת
בילוש לרגל אחרי
אשתי הבוגדת
אמרו לי
בטלפון:
"טשרניחובסקי שש
שעה חמש תבוא
לבד" |
|
