|
אלכתי.
תיכפאשוב!
אני לא ממש יודע למה. זה לא היה לי קשה ממש לגרום לדמעות
לטפטף, רק הרגשה קצת מוזרה. לא ממש הבנתי למה בוכים. אף פעם לא
ממש בכיתי. לא הרגשתי צורך...
|
וכשתמו דפי
הנייר החלתי כותב על רצפת הצריף, על קירותיו,
על ידיי שלי.
|
ודוקטור יואב, הוא אומר שזה רק אצלי בתוך הראש, שאני רק חושב,
שזה בכאילו. אבל דוקטור יואב הוא לא ממש רופא, הוא גם לא ממש
מבין, מדבר אליי במין שקט כזה, רוגע, במן עדינות מעצבנת, כאילו
אני איזה ילד מפגר, הוא שוב מנסה לשכנע אותי, להסביר לי שהן לא
ממש קיימות.
|
האמת היא ששכחתי מזה לגמרי, מזלי שיומיים אחר כך היא התקשרה
אליי מהמלון. "לא שכחתי, מה אני? סנילי. כן. חצי בקבוק לכל
עציץ, מיים מינרלים, המפתח אצלי, כן, ביום חמישי אני אקפוץ
להשקות אותם שוב".
|
מקבץ אהבות לתוך
קופסת מתכת חלודה
|
בין חושך לאור של בוקר
אני רוכן מעלייך
ותוהה
|
את מחילות נפשך
ממלא ריח נזיד התשוקה
מבעבע לאיטו
על אש התמיד
כשעינייך מפרכסות
וידייך מעכסות
ריחך מחניק את נשימתי
|
את כל האושר המזוייף הזה
קשרתי לך
בתוך צלופן ורוד מתעתע
|
(מהחלון מציץ אור צהוב,
לוכד אותי לרגע)
|
אביב
רומזת בלחש
הן רצית, חשקת
עינה נוצצת,
כדומעת
ממראה סגלגלה
מציצה לה דמותה
-כמו נבהלת
|
לפעמים
כשאת נוגעת בי
אני מרגיש טמא
ואולי נוכח ריח אצבעותייך
שליטפו שפתיים
רבות
|
את השעות אני לוגם לאט
מול פסי רכבת, שאולי כבר
לא עוברת עליהם שום
רכבת
|
מקלף מעליי
שתיקות מלוחות
קולות של עורבים
אבק כוכבים
|
לא מכבר הכתמתם
כותנתי התכולה בארגמני השפיות
|
איתך אני רוצה לעשות אהבה
עם כל השאר רק להזדיין
אותך אני רוצה רק בין הסדינים הכתומים, מכסימום על הספה
אותן במדרגות, בשרותים של הפאב, ובמחסן של המנקות בעבודה, על
הדשא הירוק של השכנים
|
ולעיתים היה נדמה כי
פחדה לחרוץ את מבטה על גופי
|
אני הולך
לא בורח
לא בגללך
|
מכניע מילים ברחש גלים
ספוג סודות
נפשות תועות
|
שתדעי שלשתיקה המילים כולן אינן יכולות
|
ואני מבטיח (לך) שקסמים קטנים לא
יגרמו לך לרטוט בלילות
קרים
כמו הלילה הזה
|
לא יכול שלא לזכור
את הריח שלך,
צבעים של בוקר מנומנם
|
ביכורי תמימותך
לעולה
הצתת לי
|
ספר לי,
היא לוחשת,
מי הכי יפה
וכמה אהבה
ואיך אתה מתגעגע.
|
חבק אותי חזק
(חזק מדיי)
מחץ אותי
אל תוך עצמי
|
תפרים גסים
בחוט ניילון שחור
עמיד בכל -
בגסות מתבקשת
חלקי גופי המבותרים
נתחבים
ליבי הוורדרד, המפרפר,
|
ולעיתים
לא נראה האביב כאביב
שקט מחריש את ציוץ הציפורים
|
אני אונס מילים הן
שואגות אל נא
תחדל
|
שברי מילים חותכות בכפות רגליי
(עור סדוק שבע מכאובים, כבר לא כל
כך לחרוץ בצלקות)
בלילה נטול חלומות (רווי אלכוהול -
|
משתעשעת
בקסמי המילים
פותחת, מערבלת
מלבישה בצורות
מסננת, קוטמת
מילים אסורות
|
אני
משקר לעצמי
התמכרתי
להנאות קטנות וחסרות
|
זה מתחיל, במגע עדין, מתקתק מריר, טעם חלקלק של פחד. מרקם מוזר
שמעלה מעט חשש.
זה מתחיל ברעד שברירי, מן מוסיקה חרישית שמתגברת, כמו גשם
ראשון שצץ באמצע קיץ, עטוף מן רחש של גלים מעקצצים.
|
"אם לא יפול גרגר החיטה אל תוך האדמה ומת.
ישאר לבדו. וכאשר מת. יעשה פרי. הרבה"
|
בעיר התחתית של חיי
מוכר לי בקרן הרחוב זקן עיוור
שתיקות עטופות נייר כסף
100 רובל הוא אומר
|
מעת לעת הייתי
מציע לך את שיכר מילותיי
|
ואז אחרי שאת קפואה
בתוך חיוך מחוק
מבט טמא
אני אוהב להפשיר אותך
|
את מביטה...
מחייכת.
רוצה לברוח איתי לאי בודד -
אבל מצליחה רק
לשתוק.
|
הקנאה
במילים שלך
שסודקות ומרעידות
|
המחשבה של לחלוק מילים
עם עיניים אחרות
עושה לי
(את מסתבכת
בקורים אפורים של קנאה)
הלוואי והיית נותן לי
את כל הבקרים, והמילים
|
נמס אל תוככי
העיר הזו
אם לא תיגעי בי לא אפול
לא אקום, לעולם
|
את התמימות הצעת לי
תחת הינומת הסתיו
תנומת הצבעונים
|
פחדת
שאשחית לך
מילים קדושות של
אהבה
שאת הקשת
אטביע
בהמולת יגוני
|
אל הארכיון האישי (21 יצירות מאורכבות)
|
|
תמיד אמרו לי
שיש לי תחת
גדול
אמממ
זה לא שהתחת שלי
גדול... זה פשוט
זה ששל השאר
קטנים |
|
