|
46584001
לא בנאלי, יומרני.
אנשים כמוסים מטיילים ללא אישיות, אלות פוטנציאליות משייטות
ומדברות בפלאפון על מכירת סוף עונה בחנות של קסטרו. מי מהן
נפלאה לאנשים שהיא במגע איתם כמו שהיא לזרים המתבוננים בה?
|
אני מנשק את האוויר מולי ורואה שוב את יצירת המופת העומדת
מולי, כינור נרקם על ידיה, היא מנגנת לי רקויאם ואני רוקד
ומרחף, מרחף ורוקד, לאט לאט היא מתפוררת ונמוגה, ואני שוב לבד
בדירה.
|
אנשים בשחור לבן חולפים לידנו, אנחנו בעולם אחר, עולם שבו כל
מה שחשבת שקיים מתחיל להתרסק, בו כל דרך החיים שלך מפנה את
מקומה להתמודדות עם המצב שנקלעת אליו.
|
באגרופיו הוא מבריש את עיניה בצבעי פסטל. ביריקותיו הוא משליט
בה את יגונו. הבכי כבר מצא את דרכו מנפשו המעורערת לפיו
הקשוח-למראה, והוא בוכה ומכה.
|
האירוניה היא שכך זה היה תמיד, גם לפני 50 שנה, כשהייתי אחד
מהצעירים האלה שאני כל כך סולד מהם. לא התחברתי אליהם, רודפים
אחרי כסף קל ואהבה פשוטה, ואני מחפש שחרור לנשמה ואהבה נצחית.
|
הייאוש שבדירה הריקה משתלט עלי כבר לחלוטין, המכשירים שבהם
הייתי בורח מהמציאות אינם, ואי אפשר לברוח ממנה יותר. ואני
מישיר לה מבט, והשיר מגיע לשיאו, ואני מתמוטט על הרצפה, ונשאר
שם עד הבוקר.
|
כל פעולותינו באות במטרה בסופו של דבר לשרוף זמן בצורה מסוימת,
וברגע שאתה שם לב שכל מה שאתה עושה זה שורף זמן ולא מתעסק יותר
באיך, אז מצבך קשה, לאין ערוך יש שיאמרו.
|
אם היה מאוהב היה מצבו טוב. אם היה בן עשרה היה מצבו טוב. אם
היה מלנכולי היה מצבו טוב. אם היה יצירתי היה מצבו טוב. אבל
הייאוש שלו כל כך סתמי שזה מייאש, ללא שום רומנטיזציה של מצבו
העגום.
|
"אי אפשר לזעזע אותכם הא? ומה תאמרו על זה?" הוא צורח, שופך
בנזין על התינוק וזורק מצית, התינוק עולה בלהבות, הליצן מחייך
בסיפוק, המסך יורד, הקהל מוחא כפיים ויוצא מהאולם.
|
אותו רוקח שמץ של ליטוש
יתהדר במילותיו כהיו שרירים
יפיץ אותן בספונטניות-נונשלנטיות-כריזמטיות-מגלומאניות
ברכות האבחנה
יפעים אותן בדקויות
אשר נסתרו מעיניהן
רק כיוון שלא היו קיימות כלל
|
ולו הייתה מופקת מהרחשים שאנו משמיעים בשנתנו
מוזיקה שהייתה נעימה לאוזן
האם הייתה מז'ורית או מינורית?
|
אל הארכיון האישי (28 יצירות מאורכבות)
|
במה לי
במה לי
במה לי כתמתמה
אני שולח סלוגן
נקעתי את הבוהן
עיזרו לי,
הצילו, אני גם
דמות בדויה
זוזו לסטרי, נער
מתבגר בעברו,
משווע לתשומת לב
מתוך הרגל |
|