כמה מילים על עצמי..? .. מה גוף שלישי עכשיו? מה
מכובד? שנת לידה עלק! מה זה הפלצנות הזאת על הבוקר?!
אני פקק, ואני די גאה בזה למען האמת! סוגר לי שם את
בקבוק ומסתכל על העולם... אפילו לפעמים וילון לא
מסתיר את חלון ואפשר לראות דברים יפים בחוץ כמו
פרחים עצים וקופסאות מתכת בד"כ על 4 גלגלים שמסיעות
בני אדם כמו שחר למירב למשל, נדמה לי שקוראים לזה
מכונית. צחוקים. והנוף - יפהפה; מעבר לגינה היה אפשר
לראות הר ירוק לפעמים. אבל בד"כ וילון סגור וגם
תריס. ודי חשוך כזה, בד"כ נרות. לשחר יש כמה נרות,
אבל סתם.. לבנים פשוטים כאלה.. אבל שם- הנה- בדיוק
שם היה עומד נר- אדום! עם ריח!, יפה כזה, ששחר קיבל
ממירב. לפעמים הייתי מנסה לקיים איתו איזו שיחה
חברותית, להחמיא לו על הריח הטוב, אבל הוא אף פעם לא
ענה. עמד בצד וכאילו חיכה. אולי נעלב קצת כי שחר לא
הדליק אותו. נראה לי שהוא רצה לשמור אותו לאיזה
הזדמנות מיוחדת או סתם שיתחשק לו וירגיש לו שבא לו
נר אדום עם ריח טוב. תאמינו לי- אפילו אני שאני מכיר
את שחר כל-כך הרבה זמן אני לא מבין ת'בן-אדם ואני גם
לא בטוח שהוא מבין את עצמו כל-כך. אבל לא לקחתי את
ההתעלמות הזאת אישית, כי גם חלון ותריס לא מתייחסים
אלי אף פעם. אולי הם כועסים או חושבים שאני יהיר מדי
ומתנשא ומחליטים פשוט לא לענות לי. טוב, אני מודה -
בכל זאת... באמת רציתי להשוויץ קצת בידע שרכשתי לי
למשל כששחר היה משאיר ספר פתוח או מתייאש באמצע
הלימודים וקם לנגן בגיטרה או קלידים.. או בס או
מפוחית.. או סתם מתחיל לתופף על השולחן עם שני
עפרונות, או מנגן שירים קצרים בלחצנים של הטלפון.
פשוט מכור למוזיקה. מירב, גבינה ומוזיקה. שחר מנגן
יפה מאוד, אבל חבל שהוא לא יודע לשיר. זתומרת, הוא
לא כל-כך גרוע לדעתי, גם לדעתו בעיקרון, אבל כשהוא
שומע הקלטה שלו הוא מקבל קצת מצברוח. אני פשוט לא
מבין אותו כמעט אף-פעם, למרות שהוא החבר הכי טוב שלי
כבר די הרבה זמן... ..איך אהבתי כשהוא סובב אותי
כשהוא פתח את בקבוק כל פעם מחדש כשהוא שתה.. וגם
כשהוא סגר את בקבוק, אבל הוא היה סוגר אותו חזק נורא
ורוב האנשים שבאו אליו היו צריכים לבקש ממנו לפתוח
כדי לשתות. מירב הייתה תמיד מצליחה לפתוח ולשתות
לבד. ילדה עם הרבה כוח.. הממ.. אבל אפילו שחר די
מתעלם ממני, וממנו הכי הייתי מצפה להתייחסות.. טוב,
אבל שחר מתעלם מכולם. אתם צריכים לשמוע את אמא שלו
בבוקר, איך היא צווחת עליו שיתעורר כבר והוא בכלל לא
מתייחס וממשיך לשכב שם כמו מת עד שמונה וחצי - תשע.
בסוף היא מתייאשת והאוזניים שלי צריכות להתרגל מחדש
לשקט. ואז הוא מתעורר, מתרומם, לובש לאט מאוד בגדים
מלוכלכים שזרוקים על כיסא ולא עברו כביסה בחודש
האחרון. אני אוהב לראות אותו מתלבש כל בוקר; התנועות
הגדולות של הידיים שמחליקות בתוך שרוולים לאחר מאמץ
רב, והרגליים שמסתבכות בחורים של ג'ינס. לבסוף גם הן
מחליקות החוצה ולתוך גרביים. האמתי שפעם גם אני
החלקתי לגרב; לבנה עם פס כתום ופס סגול. היה שם די
משעמם, וגם שחר היה אדיש, פסיבי, מעופף ומוזר באותו
יום, ככה שזה לא היה יום משהו. עד היום לא ברור לי
למה נתקענו לילה שלם בקופסא קפואה ומלאה קרח, אבל
אני חייב להודות שהיה נחמד לצאת מהבית, למרות שהיה
לי קצת קר. בקבוק כמובן לא התלונן. זקן כזה, ובלוי.
בטח היו לו לפחות עוד עשרה פקקים אחרים לפניי. בטח
הלכו לאיבוד או שמג'יק התעללה בהם עד צאת נשמשם. פעם
כששחר לא היה בחדר היא נכנסה והתחילה לעשות בלגאן.
ניערה ושפכה את פח, וגם את בקבוק היא תפסה והתחילה
ללעוס אותי, אבל שחר הגיע בזמן. לא הייתי קורא לזה
'כאב' כמו שהוגדר במילון ששחר השאיר פעם פתוח על
השולחן לפני שהוא חתך את עצמו ואז רץ למקלחת (טוב,
אבל זה לא עקרוני כי זה היה בתקופה שלפני מירב
שדרך-אגב בכלל דיברנו עליה, לא?, אז איך הגעתי לנושא
הזה? אז בקשר למירב.. -)-, אבל טיפה נמעכתי. אחר-כך
זכינו לקרצוף יסודי, אפילו עם סבון, כי מג'יק הייתה
מסריחה אמיתית. לא כמו מירב. למירב היה ריח נפלא,
וגם לנר שלה. אני חייב להודות שדי קינאתי בבקבוק כל
פעם שהיא שתתה ממנו. לי כל מה שנשאר כשהיא גמרה
לשתות היה שאריות של ריח. פעם אחת שחר הניח אותי על
השולחן והלך למלא את בקבוק. מירב הורידה את גרביים
ונכנסה למיטה והתכסתה. יכול להיות שהיה לה קר כי
באמת היה גשם חזק בחוץ. הסתכלתי עליה שוכבת שם; כל
גופה מכוסה בשמיכה העבה ורק פניה הרכות מציצות החוצה
בעיניים עצומות. שחר נכנס חזרה לחדר והתבונן בה
שוכבת מכוסה, הרים אותי ואת בקבוק וסובב אותי במורד
ההברגה. אהבתי את התנועה הסיבובית הזאת. אני ובקבוק
התאמנו 'בול' אחד לשני; כמו מנעול ומפתח; כמו שחר
ומירב. אחרי שהניח אותנו בחזרה על השולחן רכן על
ברכיו ליד המיטה והניח את ראשו על הצד על המיטה מול
פניה של מירב. במשך כחמש - עשר דקות הוא בהה בה כמו
מסומם ונראה כאילו נהנה מכל שניה, אבל אני בכל אופן
התחלתי להשתעמם. קיוויתי שהיא תתעורר פתאום. אהבתי
כשהם דיברו וצחקו וניגנו ושרו ושיחקו דוקים וגם כשהם
עשו דברים אחרים שאני לא כל-כך יכול לספר לכם עליהם,
אבל כשהיא נרדמה התחיל לשעמם. זה פשוט מדהים כמה
הילדה הזאת ישנה, אבל שחר היה נראה לי די בסדר עם
זה. הוא היה יושב לו לידה ומנגן לה בשקט-בשקט שירים
יפים בגיטרה. לפעמים נהניתי להקשיב, אבל לפעמים נגמר
לו מה לנגן והתחיל לחזור על עצמו. חוץ מזה שהוא לא
ממש יודע שירים שלא שלו כמו למשל כמה נחמדים ששמעתי
ברמקול שתקוע לי ליד האוזן, -ובכלל אין לו הרבה
שירים שלו, אז לפעמים אם נמאס לו לחזור על עצמו הוא
מתחיל לאלתר דברים מהירים ומתלהבים. חחח.. איזה
אפס.. אז ככה הוא גם עשה בפעם ההיא. אחרי שהוא סיים
את סבב השירים שלו פעמיים וכנראה לא רצה להרעיש לה
עם נגינה מהירה ורועשת, הוא הניח את גיטרה וזרק את
עצמו על כסא בכבדות. הרעש לא היה גדול אבל ראיתי
שמירב פקחה קצת את העיניים. שחר לא שם לב והיא
המשיכה לשכב שם חוקרת אותו בעוד הוא מקנח את האף
בצורה עלובה ומעוררת רחמים. חייכה חיוך מקסים
והתחפרה בתוך מיטה. אוף! אני כל-כך מתגעגע לתקופה
הזאת!! אידיוט!! כמה אתה מתמהמה?! אתה שומע אותי?!?
למה לא הקשבת לי יא אפס גמור!! למה חיכית? ולמה?! מה
לא הסתדר לך מה היה לך לחכות?! מה אתה שם זין על
איזו הרגשה מוזרה?!?!!?!?!!!       ...       ...
טוב..
אני מניח שעכשיו זה כבר לא משנה.. הוא גם ככה מתעלם
ממני כמו תמיד, חוץ מאחרי הפעם האחרונה שהוא נסע
אליה וחזר מדוכא וכנראה הבין כמה דברים.. אולי שהוא
לא יכול בלעדיה ושהוא התמכר בלי לשים לב בכלל, שהוא
התרגל שיש לו מים צלולים וטעימים ועכשיו הם עכורים,
דוחים ובלתי נסבלים, אולי סתם שהוא מטורף עליה
לגמרי. וחרטה וצער היו שתי מילים צמחוניות לעומת מה
שהוא הרגיש כשהוא חזר ממנה באותו יום, והדליק בצורה
טקסית ומדכאת את הנר האדום והריחני שקיבל ממנה,
שמילא את החדר בריח נהדר תוך חצי דקה, אבל בער עם
להבה קטנה, מצומקת ועלובה.
"מאוחר מידי..", לחשתי לו.
בפעם הראשונה מאז אלף שנים בערך הוא ענה לי ואמר רק
שתי מילים: "אני יודע..", והתחיל לבכות.
והמשיך לבכות. ולא הפסיק עד שהנר נמס כולו והלהבה
דעכה בצבעים של צהוב.. לכתום.. לירוק.. לכחול.. ואז
לנקודה כתומה באמצע חושך מוחלט.. וגם היא נעלמה.
אני כנראה את התנועה הסיבובית שאני אוהב לא ארגיש
יותר, ושחר לא יפתח את בקבוק. נכה ומקובע, מולבש על
בקבוק, אוטם מים רקובים וחסרי טעם, מהולים בטיפה
ריחות מתקופה מדהימה עם ילדה מדהימה, וכל מה שנגזר
עלי עכשיו לאטום לנצח זה שאריות של ריח..

גוף שלישי עלק...

מי תתנשק איתי עכשיו? היפרדות בערך פעם בשבוע חידשו לי את התפרים בשפה העליונה. בדרך-כלל זה יצא יום רביעי או חמישי. באותו הזמן הייתי מוצא את עצמי נתקל הרבה בשאלה "למה?", ואז מתרסק עם הפרצוף על האספלט.

מקומות שהיינו הולכים אליהם כמיהה שאריות של שאריות של ריח

שאריות של ריח (ה'מונולוג' מהאינפו) משל אבל שם- הנה- בדיוק שם היה עומד נר- אדום! עם ריח!, יפה כזה, ששחר קיבל ממירב. לפעמים הייתי מנסה לקיים איתו איזו שיחה חברותית, להחמיא לו על הריח הטוב, אבל הוא אף פעם לא ענה. עמד בצד וכאילו חיכה. אולי נעלב קצת כי שחר לא הדליק אותו.

שלוש ארבע ו! דיגיטלי