|
ספרטוריאה
אצבעות רגליה
מסודרות בשורה זו ליד זו
בתוך נעל לכה חומה
מעור נוקשה
|
כאילו מי שברא אותן התבייש להסתכל
|
מנופפת מולי את שמו של בעלך
כמו היה צלב-
להרתיע את דרקולה
|
לא איכפת לי שאת משוגעת
לא איכפת לי שאת דפוקה
אני אוהב אותך עד שימצאו תרופה
מנגב לך את הרוק מהשפה
|
אני מדפדף בספר הטלפונים הישן שלי
פוגש אחד שהיה חבר שלי
איש ששנאתי ופחדתי ממנו
|
את נחה מולי ערומה על גבך
אוחז בכפות רגליך המושטות אלי
|
אדום שחור ולבן
הם צבעי דגל המדינה
כשאנחנו לוחשים זה לזו
|
|
|
פעם האמנתי
בגילגול נשמות,
אבל זה היה
מזמן, בחיים
אחרים...
אני חושבת... |
|
