|
דחי
 
נתן לא סגור בדיוק מה לכתוב כאן.
אם 3 שנים אתה חייל, ואתה שונא את זה - אבל אתה אוהב
לשנוא את זה - מה אתה כשזה נגמר?
השם של הדפיוצר כבר לא קשור בכלל, אבל תנע זה חשוב
בחיים וקצת כבוד למורשת...
אז בקיצור זורמים, ושונאים שטויות והעיקר -
לחיים.
הוא מבקר פה פעם בשנתיים, סתם בשביל הנוסטלגיה.
למרות שזה לא הוא שמבקר פה, כי הוא כבר לא הוא, ובטח
לא מי שכתב את כל זה..
ובינתיים הדפיוצר הזה הוא מקום של פוטנציאל וטוב
שקיים, למקרה שיהיה צורך לומר עוד משהו.
והחלק הכמובן מעניין ביותר הוא שהיצירות שמאז ומעולם
היו אהובות עליו, אפילו עד ליום זה.. הם היצירות
שמסומנות בניקוד במינוס אחד.
ישנה כמות מוגבלת של מים מלוחים בגוף
|
לכולם יש מטען רב. אני מחפש פצצות.
|
עכברושים שכמותכם.
סליחה, העכברושים טובים מכם.
|
וכך התקיים לו הגן שנים, מוקף בחומות וללא מבקרים.
אבל הנזק כבר נעשה..
|
ועכשיו התקדמנו, יש לנו אור משלנו. אפשר להדליק אותו מתי
שרוצים.
|
ההגדרה קצרה מאוד. היא הייתה צריכה להיות ארוכה יותר,
|
בואו נאמר שכל בן אדם הוא טירה.
שכל טירה מחולקת לרמות שנות, קומות שונות, חדרים שונים...
בשביל להגיע לאיזורים מסויימים צריך מפתחות.
|
לא חסר לך כלום. כל מה שאמור להיות שם, שם.
שאלתי אותה, אז איך זה שאני מרגיש כמו שאני מרגיש?
|
גם ביקורים אין פה.
לא שיש מי שיבקר.
סך הכל, מעולם לא הייתי בחוץ, אף אחד בחוץ לא יכול לדעת שאני
פה בפנים.
|
שאלות כה קטנות אותנו מטרידות, מה אומר, מה אחשוב, מה אוכל, מה
ללבוש?
במה אעבוד, בצבא, חקלאי, כבאי מדינאי?
עם מי אתחתן, אשה אחת שתיים שלוש?
איפה אחיה, בצפון בדרום במרכז, בארץ באמריקה ברוסיה או בראש?
|
עמדתי לי שם, בצידו של החדר - מתבונן.
לא יאמן, כי היה קשה להאמין.
אבל חלומות אני לא מרבה לחלום.
המציאות טובה מכל דמיון.
|
אז היה לי ברק בעיניים, כי הייתי אידיאולוג.
|
ובבית הקברות בית חדש, בור שרק נחפר, וכבר מלא - ואוצרו בלום.
ועברו יומיים, ואנשים צוחקים, והצעירים בכלל לא מכירים... את
גיא.
|
עלייך אחשוב לעולם.
תמיד אנצור אותך בלב.
תמיד אזכור את הכאב.
|
אולי אמונה קשורה לאותו חלק שהלך לאיבוד.
אולי עוד ימצא את דרכו חזרה כשתמצא האמונה?
ואולי זאת סתם תקווה?
|
לא התכוונתי.
לא ניסיתי.
לא זה מה שרציתי.
|
לפני, יכולתי לכתוב על מה שרציתי.
|
שש מאות ושלוש מיליון, חמש מאות תשעים אלף, ו-400 שניות.
והשעון עוד דופק.
תיק תוק תיק תוק.
שש מאות ושלוש מיליון, חמש מאות תשעים אלף ו-405 שניות!
|
חשבתי לבדוק, אולי יש כאלה קבוצות תמיכה - "חיים אנונימים" או
משהו.
"שלום, קוראים לי נתן ואני חי".
"היי נתן!"
החלטתי שלא.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
החיים הם כמו
גלגל ענק לפעמים
אתה למעלה
לפעמים אתה למטה
ולפעמים אתה
נופל ומת. |
|
