|
 101448901 Cookiesmile
"אז איפה אני אכתוב, אה?"
אתה נמצא במושב האחורי של אוטו בנסיעה באיזור הררי, וברגע של
בחילה אתה מקיא את כל הארוחה האחרונה שלך על המושב שלפניך, וגם
קצת על הברזלים ועל הריפוד שעל הרצפה ואולי גם על הדלת, בבת
אחת, בלי לחשוב איפה בדיוק תקיא ואיפה יהיה לך מסובך יותר
לנקות.
|
הם לא מבינים כלום, אבל זה בכלל לא משנה - זה כבר אבוד, עשית
להם את היום כי הם חושבים שהם האנשים הכי טובים בעולם אחרי שהם
חייכו אליך ככה בהבנה המטומטמת שלהם.
|
בכלל, היא נראית נהדר, השיער שלה מוטל לה על הכתפיים במחלפות
ג'ינג'יות עבות, הפרצוף שלה מעוצב בדיוק בצורה הנכונה, אפילו
כשהיא מתאמצת בטיול הקטן שלה, כשהיא נעצרת לפעמים להסדיר
נשימה, שקועה במחשבות משלה שאלוהים יודע שאני קטנה מלהפריען.
|
הילד יושב בפינת הרחוב
מולו מונח כובע קרוע
|
בכיתי על הזעם והתסכול
בכיתי על מילים שלא נאמרו
בכיתי על הבזבוז וההחמצה
ועל הכשרון המבוזבז
|
זו לא אהבה, זה סוג של קביעות.
אלה לא פרפרים בבטן, אין התכווצויות בלב,
יש סוג של שלווה, ביטחון שקט, ידיעה,
שעם האדם הזה אוכל לחיות את שארית חיי.
|
חבק אותי
חיבוק מנחם, קצת אינטימי
עם יד על הגב שלי,
מלטפת ברכות
|
ריח מוכר
צל של פרפר
בלילה מנוכר בלי כוכב.
|
ועוד רגע
לפני שנגמר
יד בשיער...
|
לו יכולתי למסגר כל מילה שאמרת לי, הקיר שלי היה מלא תמונות.
|
חלון פתוח
למציאות,
וילון מתנופף
והרוח נושבת
פורצת לחדר
מכה בלב הבודד שעל המיטה
ראשו בין ידיו
שערו מתבדר
|
יושבת בפינה של החדר,
בחושך,
שקט בחוץ
|
אם תקשיב ממש בשקט,
תוכל לשמוע אותו מתקתק
נשימות קצובות של קץ
הוא כה חי.
|
והעיניים שלה
יש לה עיניים כל כך יפות
גדולות, נבונות, נותנות לך תחושה שהיא מבינה מה אתה רוצה לומר
אפילו בלי מילים.
|
"האורות בעיר, כשהם דולקים, אני שומעת גיטרות חזקות של פינק
פלויד ועורבים צורחים ולפעמים השמיים שחורים ואין אף כוכב, או
כשהכל שקט בחדר שלי ורק האור הקטן דולק ואני חושבת כל מיני
דברים..המון דברים, עד שהראש שלי רוצה להתפוצץ."
|
תאהב אותי באופן המופלא והנשגב ביותר - תדע כי שבירה אני,
פגיעה, נלעגת. ובבה בעת - אדונית לעצמי. מלכת השלג המביאה חורף
ואביב בעתותיהם, פריחות מלהיבות, ניצנים צבעוניים עטופים ברקמת
טל ופירות בשלים וערבים לחיך.
|
"אירווינג, כבה את המוזיקה המזוינת!", אני צועקת מכיוון חדר
האמבטיה.
כצפוי, אירווינג לא שומע, המוזיקה חזקה מדי.
אני מעיפה מבט חטוף במראה ומגלה שעוד גדלתי קצת. אני רואה
עכשיו את הציצים שלי במראה.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
פעם, הייתה במה
קטנה ומוזנחת.
יום אחד, פגש
בועז בבמה, ונשא
אותה לאישה.
מאז היא במה
חדשה.
מתוך קורת חייו
של בועז חדשה,
פרק 7 "החתונה". |
|
