|
מה זה בעצם מאתן? ולמה? וכמה ?
אף פעם לא באמת עצרתי לשאול את עצמי את השאלות האלה
אך ביום עצוב שכזה, שכואב
אני מתחילה לפתח סטיות לנגרים
מתעופף כך סתם ללא כל תועלת, ללא כל עניין...
חושב את עצמו למשהו מיוחד,
אבל בעצם הוא שווה לקליפת השום.
מחייך חיוך תמידי כאילו שהעולם שלנו כזה ורוד,
אבל בעצם הוא לא!
|
בין סלעים המזדקרים מהמים
ברוח בתולית של סתיו
ואויר צח של פעם
ועצים רקומי עלי זהב
|
עומד לי לבד
בינ אותו מטע עצימ
אני רק בן אדם אחד
אך הרבה מבטים בי נעצים
מה אתמ מסתכלים עלי
עצים?
|
שמה היה ליילה. היו לה משקפיים עבות מסגרת ושיער חום ונפוח
שהסתיר את פניה. היא מעולם לא אמרה מילה, אפילו כששאלת אותה
משהו פשוט כמו מה השעה, היא הייתה מעמידה פנים שלא שמה לב
ומסתובבת ללכת. אף אחד לא הקדיש לה מחשבה מרובה, היא לא הייתה
משמעותית לקיום החיים של
|
הספד.
אני כותבת הספד.
הספד על שנים של בדידות, הספד על אהבה.
|
אמא אמא, מה אעשה?
התקשרתי כי בעלי מוזר כזה
|
בקשה יותר מדי גדולה לבקש?
|
פרפר זבוב נחש.
פרפר זבוב נחש.
עד מתי תנשנש לי את הסרעפת?
|
אני בלש פרטי מעולה. עשיר וטובע בדולרים מכל התיקים הנפלאים
שפתרתי, כמו למשל "תעלומת הארנבון ממנהטן" - תיק שאני עדיין
זוכר לשמצה. אנשים פנו אלי מכל העולם בבקשות שאפתור את
בעיותיהם, מובן שאני הסכמתי לפתור רק את התיקים המסתוריים
ביותר.
|
הנהר האדום זרם.
הרחיב נתיבים ארוכים של כאב על זרועה, והיא חייכה.
|
זה שאתה סקסי
עם הגיטרה, לא אומר דבר
זה שאתה גיטריסט אפלולי
ומנשק מטורף
|
ואם תספי רוצה לדרוס... היא תדרוס
את הנכה ואת הדוס
|
בוטן כועסת שאני קוראת לך מאי
אבל למי אכפת? מחר הולכים לראות את גיא.
אבל זאת לא הפואנטה בסיפור
המצב הפך להיות ממש עכור.
|
אבי אבי מדוע הינך
מסתכל עלי ומסרב לביתך
הינני מאוהבת ביוסף החביב
אני חושבת שהוא חתיך ומגניב
|
לצלול עד אובדן ההכרה
להשתכר עד אובדן חושים
בלב מתפשטת הבערה
ונגמרו לי כל הטושים
|
שמו כבר אומר הכל
ניטים כאלה לא גונבים מהמרכול
אביב גפן אצלו זה בדם
|
בא לי להקיא.
ת'אמת לא, חבל.
כי אכלתי היום גמל
וזה משמין.
|
לא מדריכה יותר לעולם
חשבתי שהכל יהיה מושלם
פעם, להדריך הכי רציתי
אבל מסתבר שטעיתי
|
נצרבת מצחנה של אשמה
מנסה להתנתק מכאב המציאות
כל העולם הוא קהל ואני הבמה
ואין יורד עוד מטר של חירות
|
אז עכשיו הכל נגמר
היא היתה פה אתמול ותברח מחר
היום אני נשאר לבד
היא בלעדי ואני בלי אף אחד
|
דיכאון להמונים רק היום
שקל תשעים ואתה אחד משלנו
|
נופלת לתהום עמוק
שקוראים לו חיים
מנסה לשתוק
להתחמק ממבטים
|
חיי לא נועדו לכך
אני אמורה לשרת את קוסטה במטבח
|
מרגישה שאני הולכת לאיבוד
באותו שביל לשומקום
לא שומעת שום קריאת עידוד
אך בחדשות אמרו שתנחת בקרוב פצצת אטום
|
היום אכלתי כרוב
לא היה לי טעים
חזרתי הביתה רטוב
למרות שהיה לי חמים ונעים
|
פועמים בדם
ממלאים את תפקידם
לא חשבתי שנפרד כל כך מוקדם
|
מה קרה לקשרנו האהוב?
כל החברות הפכה לעניין כאוב
את כבר מזמן הפסקת להתקשר
|
רומנים הם גנבים
מכורים לחצילים
כל דבר לוקחים ליד... ליד
השלל שלך נייד... נייד
|
מתעורר בבוקר ואמא מלטפת
עם סכין גילוח, לי את הקרקפת
|
אושר טמון בך
מבטך טהור ככוכב
תמיד איתך
ילד מלאך
|
הכאב גדול וגם צורי
אני רוצה להיות דג בורי
|
שם לאור ירח
יש ילדה עם דמעות
על שנים של פחד
ועל אלפי שתיקות
|
איפה אתה אני לא יודעת
ואני עדיין פה לבד
לא רואה אותך ולא שומעת
אך אמרת שתהיה איתי לעד
|
המוות המושלם כבר מוכן
הסכין על השולחן
|
רציתי להמריא איתך לשמיים
מעל עננים של תקווה
להסתכל לך בעיניים
ולראות רק אהבה
|
שיפון, הו שיפון
כמה זמן תשב כך על הארון?
גורם לי לשכוח
שרציתי למרוח
עליך לימון
|
השומן, מאוזן
יחסית ללויתן
רק שלויתן שוחה ולא שוקע
|
בשדה בלי עננים
הפרחים נבלו לאט
וקוצים תפסו מקום
ועכשיו כמעט
|
משתכשך בנהר הירדן
לובש כותנת מסטן
את השם שון נותנים לבן!
|
שוב תקופה של רעב בחיי
שניצל זורם בתוך עורקי
אני בטטה
|
מתחשמלת מאורו מלא הכאב
הבוהק, הסורק, המוחק
איך כל טיפה אחרונה של תקווה הוא שואב
ואין עוד קול של ילד צוחק
|
ציפורים מתות
זה סבובה לגמרי
|
כמה טוב לאכול תולעים
לעשות מרתון בשביל להגיע לשירותים
ללמוד עם קיבוצניקים חקלאים מטונפים
|
רומאו רומאו
התקשרתי לבשר
שיוליה שלך לא תחזור יותר
|
נעשה חיים כמו משוגעים
אני והבננה, ללא כל מפריעים
|
החיים ריקניים
זה בכלל לא כיף
הם היו יכולים להיות מלאים
אבל הם אפילו לא
|
הדמעות מכסות את פניו באופן קבוע
הוא נופל, הוא שוקע
זה כבר מזמן ידוע
המציאות המסריחה החלה מחלישה את כוחותיו
|
קוראים לזה געגוע
או שזוהי שיכחה?
כי זה שבוע
שאני בוכה
|
לי תמיד נתת שמחה
אבל היום אתה אומר שאני סתם טירחה
תמיד אמרת הכל בצחוק
אבל היום חטפתי שוק
|
השתיקה מטרפת אותי ומחדירה קור
לעצמותיי, לורידי, לעורקיי,
הופכת אותי לחסרת תחושה
|
דרך עיניים של מלאכית
היא מתבוננת בחלום
עליו
שיבוא
|
בכי על אותה קליפת בננה שנזרקה אליו
ולמה הוא לא לקח אותי גם?
האם אני פחות חשוב מקליפת בננה?
|
צקצוק לשון
למראה גמל באור בין ערביים
גורם לי לצעוק כאילו אין מחר
|
מדוע, יקירי? מדוע ולמה לובשת הזברה פיז'מה?
ומדוע עליי לסבול
חרגול
|
למכונית אדומה
אשר נופלת מגשר
לא אכפת מה צבע המים.
|
אני רוצה לצרוח וליפול על הרגליים
להפוך לילה ויום
|
הירח מעלי. כה טהור הוא, באורו הנוגה. שומר על כוכביו כאילו
היו כל עולמו, ילדיו הקטנים שזקוקים לו. אבל לי הירח, אינו
זקוק.
|
תקוה? לא ולא! שנים עברו מאז שהרגשתי את לטיפתה החמה של התקווה
והאהבה. שלושים שנה בערך, אבל מי סופר?
|
מה זה בעצם זמן
מזכיר לי שאתמול הייתי צריך להיפגש עם יאן
לא מוצא בכך כל עניין
בזבוז של זמן
|
רוצה לברוח
למקום בו לא היית כלל
רוצה לשכוח
מנסה כ"כ חזק אבל
אתה במוח
ואתה אף פעם לא עוזב
גם לא בכוח
וזה מצב כואב
|
מעניין אם היית שם או שהופעת רק בערפל ורדרד באופק.
|
איך לא ראיתי
אותך צולל עמוק
ולמה בכיתי
כשרציתי רק לצחוק
|
לחפש אותך היה עסק מעלף
אוי, גיא, אתה דומה לעטלף
אז לסיום פשוט אבקש סליחה
כי בעצם חיפשנו את אמא שלך
|
הבטחת שתמיד תהיה לצידי. אבל אתה לא.
|
מומלץ להורים, למורים כספר עזר לחינוף מיני במסגרת המשפחה ובית
הספר...
|
זה כבר מתחיל לשעמם לחשוב עלייך
מיציתי אותך מכל כיוון
זה כבר נהיה מאוס לחלום עלייך
כשבארץ יש מיתון
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
אהבה זה כמו
רוטב עגבניות -
או שיש לך או
שאין לך.
(ג'ונסון) |
|
