|
הפסקה הראשונה שכתבה מאז שהיא יודעת לכתוב פיזית
(גיל ארבע ושלושה חודשים, ליתר דיוק), ומאז מעטרת את
פתיחת כל מחברת כתיבה רשמית שלה (כמובן שהגרסה הזאת
משופצרת במקצת..).
"Feathers of my wings
How long haven't I flew?
Iron chains of soul;
.Heard me as I grew"
Anats, 1991
I love you, you bastard!
I love you! I love you! I love you!
But all I want you to do is to fuck off.....
|
It was raining.
That's all I can remember.
It was raining.
Those little drops from the skies.
Coming to slap me for my stupidness.
|
Then he'd curse the new anchors as if they were the ones to
cause all the wars and desasters in the world.
"Damn Riegis!" He'd say, "Don't need no wars round here no
more! Told ye all damn people was I think o' them wars! Shit
it and fuck all them nasty
|
"נו, קח את זה כבר!" פרוספר אמר לי כשהיינו שם, "מה יש לך
להפסיד? אם לא תקח את זה תפסיד את הכיף של החיים שלך! בסך הכל
אז ההורים שלך אמרו לך שזה לא בסדר. בהולנד זה מותר!"
|
ואז אני זוכרת את היום שבו אמא התאשפזה (היא גם מתה, אחר כך,
אבל זה לא כל כך רלוונטי). היא קצת נסחפה עם הסכין ואבדה מספיק
דם כדי להכין מרק לשמונה עשר הודים קטנים.
|
ואז ראיתי את המטפלת הפיליפינית נופלת, את הילדים בוכים
וצועקים, ואיזה דמות שחורה רצה עם משהו שנראה כמו ארנק ביד.
חי חי חי.... עכשיו בטוח יפטרו אותה.
|
וגם לא פחות אפל ומושחת מאמא שלי שכל יום מזריקה לעצמה טונות
של הרואין ודופקת בעצמה איזה שלושה גברים בבת אחת.
ותתפלאו או לא, אנחנו גם משפחה בדיוק כמו כל משפחה אחרת.
מה? נראה לכם שאבא שלכם לא דופק בתחת את השותף שלו לעסק? דופק
גם דופק, חביבי, רק אולי במקרה
|
אז בסדר, אז נהייתי רופא. וכמובן שתמיד הייתי ממש גרוע בזה.
הרגתי יותר מטופלים משרפאתי, כאלה שהיו יכולים לצאת מאיזה שלא
בעיה שהייתה להם בשלום יצאו בלי יד, או בלי רגל, או בלי עין,
או בלי חיים בכלל.
|
הגעתי למחלקת הקצב. כל הפרות והתרנגולות השחוטות שם אמורות
לגרום לי הנאה? או לגרום לי לרצות לקנות בשר? או שזה איזה
תרגיל שהשיגו הצמחונים כדי להגעיל אנשים ושהם לא יקנו יותר
חיות מתות?
|
איפה כל האנשים?" שאל את עצמו, ולא נשאר חסר תשובה לזמן רב.
לפני שהספיק הרב לומר "הנרייטה בוטרשווילי", נכנסו כל האנשים.
אנשים רזים וצנומים, כל כך עצובים ואומללים. אבל איך אפשר
להיות כל כך אומללים כשחיים במלון חמישים כוכבים עד סוף ימי
המוות?
|
ברבי נכנסה למכונית הוורודה שלה ונסעה לה לשלום.
"קן מחכה לי!" חשבה הבלונדה בעודה מסובבת את ההגה המפוסטלק שלה
ומנופפת לשלום לשאר בובות הפלסטיק הגרות בסיליקון סיטי.
פתאום נעל העקב הוורודה לחצה על הדוושה בעצירה פתאומית
|
"כן," הוא צחק, "יש מקומות אבל שיותר נחמדים אליך ויש כאלה
שפחות."
"נחמדים?" בהיתי, "אלינו?"
"טוב, נחמדים זאת רק שאלה של לדחות את הקץ," הוא חייך
בעגמומיות, "אבל בסך הכל זה יבוא מתישהו."
|
וחייך אליי, לא את אותו החיוך העצוב אם כי חיוך מבין ואוהב כמו
שרק אוהבים יכולים לחייב, ונד בראשו כמודה הוא לי על אותו הדבר
בדיוק. וכשנעלם נשמתי לרווחה והודתי לכל מה שקיים בי על כך,
ואז פרצתי בבכי עז ורציתי את שובו יותר משרציתי את העולם.
|
"איך היה הלילה שלך, אלכס?" האישה הלבנה המשיכה ושאלה.
"היה טוב, נדיה," הוא ענה לה, לא מסיר עיניו מהחתול הוורוד,
"ישנתי טוב. חלמתי עלייך."
"אלכס, אתה יודע שאני לא נדיה," האישה הלבנה חייכה.
"נכון, נדיה," אלכס השיב, "אני יודע שאת לא נדיה."
|
Hatred,
Although anger is more like it,
Fear,
Although I've passed that long ago.
|
Walking on moons
And singing on roads,
Hearing the silence rough.
|
And I feel you run within my veins,
And I curse my bastard blood.
An evil man of goodness came
I was part of you, my heart is mud.
|
And roads were made; And paths were lost,
My heart and soul my body's ghost,
The very core that lies within
It boils so coldly in my skin.
|
Walking over the shadowed aspens,
Flying through the ocean sea,
Singing the winds and spirits
Remembering what was once me.
|
Far away where mutes will speak,
The wisdom will come to their lips.
And all they kept through silent eyes
Will burst and live until it dies.
|
Fuck me for my big of heart,
Screw me for my arrow dart
Fuck my soul and fuck my life,
Only heart beats are now strife.
|
And I am scared.
And I am brave.
And I have nothing left to loose.
|
As hard as night,
As strong as day,
As far as sight,
As soft as clay.
|
Where trees will fall
And make no sound,
My heart will beat
My heart will pound.
|
Light shows fear goes
Hands bruise me
Light shows as my hate grows
I held thin
|
Fly, sweet mirror, fly.
Kill whatever evil haunts you,
Get your head straight as you stare,
Ride your stallion, not your mare.
|
It's eating me up,
I pray for all my gods,
There's nothing I want, just....
I want to beat the odds.
|
My eyes hurt
My brow is frowning
And all I wish for it is to stop
But it won't
And I know it.
|
The redness of the heart,
Is now the redness of the blood.
The coldess of the skies,
Is now the coldness of the dead.
|
If things were lost with long gone rain
My heart posseses the caring years.
Promises fail with unmade heroes
As whispers in the darkness melt.
|
My heart will pound still after death,
My soul will find you for your theft,
And see how funny this could be,
I hunt you for you hunted me.
|
Your breath is one,
But not with mine,
And for I wish,
Gods and devine.
|
For all that was my eyes start tearing,
For all that is the love goes on.
And then it seems that through the clearing
I can barely see the dawn.
|
May I ask your name, Beloved?
Might I dare to be so bold?
See my life and know my sorrow,
After all my life is gold
|
My faith complete,
My heart will eat,
Your body, soul and all is all.
|
My head will ache,
For beauty still,
I know my path,
I know my will.
|
Damn you, of petty heart,
You always pull your private cart
|
It hurts so bad,
When I can't write,
It burnes my heart,
Please, help me, Might.
|
The wilds will know,
The wilds will cry,
The wilds will sing,
When I die.
|
I used to see, I used to lie,
I used to live, I used to die.
And helper's might comes from his aid,
And seekers sight came from his made.
|
Your money
My hunger
Your coming
My slumber
|
So tell me why,
And tell me how,
And do I really care?
I look around,
I hope for faith,
And all I know is death.
|
Asking questions has never been what I wanted to do
With my life.
With my heart.
With my soul.
Although hatred had it's way
With me, I could always get my call.
|
You flush yourself with wastes of life,
You keep it clean, but that is strife.
|
כח, טיפוח, עוצמה, גדולה,
אתם שלי, בני תמותה,
יש מוסר וקצת גם ערך,
וכאן מילאתי תפקידי, בערך
|
דמבו יכול לעוף
גריזלדה עושה "פוף"
|
ים חיים,
אוקיינוס של מוות
מה שנשאר אינו והלך.
הלכתי איכר,
חזרתי מלך,
והייתי שד וגם מלאך.
|
זה קשה לפעמים.
אין לי מושג.
אין לי כח.
אין לי מוח.
|
אך לי לא אשרו את השיר,
העורכים לא טרחו אותו לקרוא
אבל זה בסדר, אתם יודעים,
כי יש עוד הרבה בתור.
|
ובאמצע עומדים
האנשים הקטנים
וצופים, ובוכים וצועקים
בעוד נלחמים הענקים
|
בכו האנשים
זעקו אל האלים
אך אלה כבר נפלו
בציר היהלומים
|
ולמטה נשארנו לבד
בלי הכופרים
בלי הצדיקים
בלי הענקים.
|
גפרור אחד.
אחד בלבד.
אש קטנה
להבה גדולה.
|
כשנפצעים אז דם יורד
ערפד בדם חברו מכבד
פלסטר זה דבר רע
כי הוא עוצר את הזרימה
|
קניתי בלון אדום
אדום וגדול ויפה
קניתי בלון אדום
בלון יפה שכזה.
|
אז עצים נפלו ביער לבבות,
והקולות שהשמיעו היו יבבות.
הלב נשבר כמו גזע ישן,
והיבבה שרה שיר נושן.
|
שאלות, תשובות, מענה וכאב
אני יודעת, זה עמוק בלב.
התשובות כואבות, השאלות הן סבל
ואני כאן ביגון ואבל.
|
עיניים רואות
את החשכה
אוזניים שומעות
את השקט, הדממה.
|
And why is pain so bad for me? Why whenever I just hear the
word my thoughts drift to those terrible aspects of my soul
and make me cry as I never did and never will for anything
and anyone else?
|
And that is what makes me different, that is what makes me,
as wierd as I am to some poeple, a soul that I appreciate,
and that is the only important thing.
וזה מה שמייחד אותי. זה מה שהופך אותי, עד כמה שאני מוזרה
לאנשים מסוימים, נפש שאני מעריכה, וזה הדבר
|
And some might say they envy it. "How lucky it is to be free
and fly wherever it wants, without anyone to tell him
anything," they will say.
But me? I'll just say: "Poor thing. To have all this freedom
and not to know.
|
לעזאזל עם זה. לעזאזל עם הכל. מה אכפת לי מכם? מה אתם מזיזים
לי בחיים? כלום! כלום. בדיוק כמו שלא משנה לי מה עבר עליכם
כשאני שואלת מה שלומכם, בדיוק כמו שלא משנה לי מה עם האמא
החולה שלכם כשאני שואלת לשלומה.
|
אז את יודעת מה, לכי תזדייני.
כן, בדיוק, זהו, לכי תזדייני.
לכי תזדייני ותשקעי בחרא של עצמך שאת עשית לך, בקופסא הקטנה
והאטומה שלך שאת בנית לך לעצמך, לכי תזדייני ותשקעי ותמותי
ותרקבי שם.
|
אבי: "אז איך קוראים לך, רותי? די לעצבן אותי!"
רותי: "אני מצטערת, משה- אה, אבי, לא התכוונתי..."
אבי: "טוב, אישה קטנה, עכשיו מה את רוצה ממני?"
רותי: (קול מתפנק) "אני רוצה יד, ממוש, יד!"
|
My head will never ache,
And my eyes will always see,
My heart will always beat,
If you are here with me.
|
It's hard sometimes.
I try.
It seems as though for nothing,
I try.
I guess through all these things
I try
|
I feal your tears within my soul, my friend, it makes me cry
as well, a chain reaction!
|
|
|
אורטל הפצצה
השווה
+
חופית המדהימה
השולטת
=
חברות טובות
לנצח נצחים
ושימות כל
הקנאים בעיקר
מבית שמש |
|
