זאת סופית, סתם ילדה רגילה כמו כולם, קצת משוגעת,
יודעת שהיא לא יודעת לכתוב, לנגן, לשחק או לעשות כל
דבר שהיא עושה אבל היא עושה זאת בכל מקרה.

לא מחפשת את האהבה, מחכה שהיא תמצא אותה, ומנסה בכל
יום למצוא סיבה להמשיך לחיות.

לך מכתב אני צריכה אותך, ולא אף אחד אחר. אני אוהבת אותך!

לבד יומן אני מתיישבת על הספסל שליד הבית שלי ומוציאה סיגריה. בעודי מעשנת אני מתחילה לבכות ולא מצליחה להפסיק, מסוג הבכי שנראה כאליו הוא בחיים לא ייגמר...