|
ילידת 76 , נשואה ואמא לילד בן שנה ושלושה חודשים.
הקטעים מתקופות שונות בעיקר מהתקופה שחייתי לבד בתל
אביב לפני שהתחתנתי והיה לי הרבה זמן מיותר.
התמונה מתחכמת מדי? לא יודעת. צריך להיות כאן
מיוחדים אחרת אף אחד לא ישים לב אלי.
תגובות יתקבלו בברכה.
ביי.
סופי.
אז ישבתי בבית. לבד. והרגשתי הכי בודדה ומסכנה בעולם. להיות
בסילבסטר לבד זה שיא הגלמודיות, ולא סתם סילבסטר אלא גם
מילניום בנוסף לכל, שבו אני צריכה להרגיש מיוחדת על שהתמזל
מזלי ואני אחת מבין המיליארדים שנבחרו להיות בשעת החלפת האלף.
|
אז מה יש לך אתה? קצת תמימות? סקרנות? אהבה לטבע? רגישות יוצאת
דופן? נאיביות? מוסר? קצת מצפון? לא נורא. אולי בסוף עוד יעשו
ממך בנאדם
|
ואז הוא ראה אותה עומדת שם - יחפה עם שמלה פרחונית וחיוך
מפוחד, באה אליו מן החושך ומחכה להיכנס אל ביתו המואר, רוצה
שיאסוף אותה אליו
|
שלושה שבועות בפועל" אמר והכה בפטיש.
"מה?!" נותרתי כמשותקת ולא מאמינה למשמע אזני "שלושה שבועות!?
שלושה שבועות?!" הרמתי לאט את קולי "שבחתונה שלך תחכה שלושה
שבועות לכלה שלך!"
|
העבודה קלחה, לקוחות הגיעו והלכו, עד שאחרי שלוש שעות של פתיחת
סתימות ושאיבת צינורות החדר של המלון נראה כמו אחרי מסיבה
פראית של זריקת סחלב
|
והעלים היבשים שיושבים בצד ומתייבשים עוד יותר, מקשיבים לשיחה
שלהם ונפשם יוצאת אליהם. "הלוואי והיינו מקל או אבן, במקום זה
אנחנו עלים. סתם עלים יבשים, איזה גורל אכזר"
|
אבל למרות שניסיתי לצמצם את עצמי כמה שיותר תקוותי נגוזו
בערפל, כנראה שעסקינן בבחורה חדת אבחנה והיא מייד פנתה אלי
ושאלה אותי בחיוך- "ומי אתה?" לא ידעתי אם היא רוצה את התשובה
הפילוסופית לגבי מהותי כאדם או את התשובה האידיוטית
|
היא שואלת אותי "יש לך חבר?" אני אומרת לה שלא. "למה?" היא
שואלת אותי ואני עושה פרצוף של "לא יודעת". "לך יש?" אני שואלת
אותה והיא מיד מהנהנת בראש לאות חיוב. "הוא יושב ממול" היא
אומרת,
"למה אתם לא יושבים ביחד?" שאלתי והיא עונה "זה מחמם ככה".
|
היום בהיר והשמש קרה
ואין כבר אתה
מי אני עכשיו
מה מטרה
|
אחזתי ברגע של מגע
אני לא בודדה! אני לא בודדה!
בוא תחמם, תלטף גוף עזוב
|
לכו כולכם בחזרה למערה
נגמרה החגיגה, נגמרה
כשתבואו שוב כבר לא אתרגש
אהיה אי שם, בממלכת האש
|
אל הארכיון האישי (8 יצירות מאורכבות)
|
|
אפרוח ורוד!
החבר של שלי,
מנסה להיות
פרובוקטור |
|
