|
ביום הולדתי ה- 23 נסעתי עם אחותי התאומה, אחי וחבריו לטייל
בצפון. לפני צאתי לדרך הוצאתי זוג נעלים ישן מהמגירה. שבע שנים
היו לי הנעלים האלה. הן שמשו אותי לטיולים ומסעות. אחותי שראתה
את הנעלים אמרה בפליאה "אילן, ואו! אתה שומר על הנעליים שלך
ממש יפה". באדישות
|
היה לנו עולם נהדר.
היה לנו עולם...
|
פצע נפער בי וכאבי נורא
ובאשמתי זה קרה
ואז ניסיתי לכסות
לטפל ולרפא
|
הנר בוהק בחשכה
כאהבה מתמוססת
|
עצבות ששורה בי לפעמים,
על ידידים אבודים, חברים חסרים...
ומתי? מתי ישובו? אם בכלל.
|
זהו, אני זורק הכל. את כל הקסם והעוצמה. אני לא עומד בזה
יותר.
נכון. זה מדהים. כל פעם שעשיתי איזשהו כישוף או זימון זה
הופיע. ובעוצמה שלא ניתן לתאר (מי היה מצליח להביא סנדל מאמצע
שומקום?)
|
|
|
אימא! אימא!
מרקו! מרקו!
סבתא?!?!
אבא?!?!
מוקי?!?!?! |
|
