|
לבי,
כפסיק בודד בחלל
הפסיק לפעום.
|
עובר בסך בטור ארוך
של יום עובר עוד יום עובר עוד יום.
|
להצטנף בתוך פינה
בכוך, בקרן-זוית קטנה
|
אני צידפה גדולה ורכה,
ולי עין אחת עיוורת,
מבהיקה.
|
זה ספרי הכחול.
לא ים, לא שמיים: כריכה.
לא אכתוב בו הכל;
|
ושם בפינה
מכורבלת ילדה קטנה
עיניה סומות מאימה
|
לא, אין זו עצבות.
למעשה, זה אפילו שטותי.
טעמה התפל של טפשות
מתפשט בכל יישותי.
|
במו ידי אלה חתמתי הפלדה
למען כדור אויב
לא יחדור בעדה.
|
ולאן שהלכתי, נפצעתי בשברי זכוכית
כי נשברתי לאלף רסיסים.
|
מה אמרתי.
הרי ממילא לא תבין.
כמו חריטה במים
בסכין פגומה.
|
|
|
ועכשיו,
כשמגרד לי בראש
ברגע חסר גבולות
זה בהוויה של
היקום,
רגע חסר הגיון
ובלתי ניתן
לתפיסה
אני תוהה.
אני תוהה, איך
זה שלעזאזל יש
כל כך הרבה
מזייני שכל
בעולם.
מוקדש לכל אנשי
ה א-משמעותיים |
|
