|
סול שמשי,בחורה קשוחה עם פנים רכות.רוצה להיות
מפורסמת כשתהיה גדולה ולכן היא כותבת כאן. בשבילה
ובשבילכם... תגיבו ותבקרו.
היא היתה ילדה עצובה...עד שראתה את חיוכו.
|
רואה כמעט ת'אופק,
את קו הגבול הדק.
כמעט נוגע בו,
נוגע ונזרק.
|
בלעדיך מתוסכלת...
ואיתך אני ריקה...
|
הכאב המייגע,
שוב לופת,
עוטף,רוגע...
|
כאילו כן,כאילו לא.
כאילו שם,כאילו פה.
כאילו שב ושוב הולך.
אולי נגמר ושוב מושך
|
הוא כמעט ביקש את לבה
היא כמעט הושיטה את ידה
|
הוא מרגיש לבד.
הנוף נבלע בחושך,
והוא נבלע בתוך הנוף.
המזח כמו האושר,
נשטף בגל קטן.
הוא נשאר לבד
|
עינייך עייפות עכשיו
רואה אותה שוב פעם
רואה וחוזר.
|
הצביטה הזו בלב
החוש המתערבב
והראש שלא חושב
משגעים אותי.
|
רק אותך אוהב!
ורק לך אחכה!
|
שלום לבן,שלום כחול...
שלום של בית...
|
אדם נמדד על פי מידותיו
שבונה הוא בעצמו.
ואם אינו בונה-לא נמדד כלל.
|
זה נחמד כשלפעמים יש מישהו...
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
אתם יכולים לתת
אגוזים למי שאין
לו שיניים...
אבל ראבאק, אל
תתנו אגוזים למי
שלא יכול לפצח
אותם!!! |
|
