|
סול שמשי,בחורה קשוחה עם פנים רכות.רוצה להיות
מפורסמת כשתהיה גדולה ולכן היא כותבת כאן. בשבילה
ובשבילכם... תגיבו ותבקרו.
היא היתה ילדה עצובה...עד שראתה את חיוכו.
|
רואה כמעט ת'אופק,
את קו הגבול הדק.
כמעט נוגע בו,
נוגע ונזרק.
|
בלעדיך מתוסכלת...
ואיתך אני ריקה...
|
הכאב המייגע,
שוב לופת,
עוטף,רוגע...
|
כאילו כן,כאילו לא.
כאילו שם,כאילו פה.
כאילו שב ושוב הולך.
אולי נגמר ושוב מושך
|
הוא כמעט ביקש את לבה
היא כמעט הושיטה את ידה
|
הוא מרגיש לבד.
הנוף נבלע בחושך,
והוא נבלע בתוך הנוף.
המזח כמו האושר,
נשטף בגל קטן.
הוא נשאר לבד
|
עינייך עייפות עכשיו
רואה אותה שוב פעם
רואה וחוזר.
|
הצביטה הזו בלב
החוש המתערבב
והראש שלא חושב
משגעים אותי.
|
רק אותך אוהב!
ורק לך אחכה!
|
שלום לבן,שלום כחול...
שלום של בית...
|
אדם נמדד על פי מידותיו
שבונה הוא בעצמו.
ואם אינו בונה-לא נמדד כלל.
|
זה נחמד כשלפעמים יש מישהו...
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
מעניין אם מישהו
באמת קורא את
זה.. יותר
הגיוני שזו
מערכת אוטומטית
המנפה גסויות
ובוחרת
באקראיות...
אני מרגישה כמו
כוכב קולנוע
מודע לסביבתו
יותר מדי הבוהה
אל תוך המצלמה
וחושב.
בטח זה גם מנפה
ארוכים מדי אז
לא משנה. |
|
