|
כי שירי הוא בת קול ברוח,
מכתבי השלוח
מסילת חיי,
געגועי,
הד תפילותי.
כי שירי הוא עלה ברוח
הנידף, השכוח.
הוא האור הרך
הנפקח
בלילותי.
הוא -
אתה ההולך אלי.
(שלום חנוך)
בתקווה קטנה לעוף ובסוף להגיע.
אל השקט.
איבדתי את הקו השפוי שלי שחיבר אותי בין המציאות לחלום חיי.
חלום חיי היה יונתן כמובן.ופתאום נשאר רק חלום. אין יותר חיים.
יונתן כבה.
|
עיניי נפקחות לאט לאט, בלי רצון ממש באמת אלא תוך כפייה אישית
שלי עליהן. שש וחצי. עוד שלוש שעות צריך להגיע לעבודה.
|
את הפתיחה של הדלת לדירה שלו אני זוכרת, כמו רגע פתיחת השמפניה
במסיבת סילבסטר הראשונה שלי. הוא הציע לי קפה ואני הצעתי לו
לסדר את המיטה שלו (פולניה) שכבר מהסלון ביצבצה בבלאגנה האיום
והמחריד לעין. הוא חייך (שוב!) ואחז בידי (אחז!!). הוא הוביל
אותי למיטה דרך הס
|
עברו עוד יומיים, מחר היא צריכה להגיש את העבודה. היא עדיין
הולכת מעוצבנת בתוך החדר שלה, שכל החפצים, השבורים, על הרצפה
מסביבה. היא כבר עברה 7 מדורי עצבים: את הקריזה הראשונה,
השנייה והשלישית, את הרגיעה, את הבכי, את המקלחת הקרה, וחוזר
חלילה.
|
כשעצר האוטובוס האדום המקרטע בתחנה, נפתחה הדלת האחורית
בחריקה.
רגליים עטופות בכפכפים ישנים מהוהים בצבצו ממדרגות האוטובוס.
הרגליים החלו לרדת באיטיות גמלונית במדרגות. מתופפות אחת אחת
על כל מדרגה, כמו מקדישות להן תשומת לב מיוחדת.
|
you're my king of simplicity
in one word u say my world
|
... ופתאום הדלת נפתחת
מבלי שאף אחד בעצם ממש חיכה
|
הדמעות זורמות יותר כשגשום
|
נשברו לה הדמעות. הרסיסים מזכוכית נקוו על הרצפה כמו נטיפים
שקופים מבדולח מצוחצח.
|
אני עוצמת את העיניים שלך עם האצבעות שלי
|
ועכשיו זה חדש. עכשיו זה כבר לא המוכר והידוע אלא שביל שאף פעם
עוד לא ראיתי ואני בכלל לא מכירה ואני צריכה להסתכן: להפשיל
שרוולים, לצאת לדרך ולקוות לטוב.
|
everything is as empty as the big hole i have inside
|
ועוד פעם מגיע היעני חג הזה. זה אפילו לא חג, אתם קולטים?
אבל מצד שני זה צורך את המאמץ הבלתי נדלה הזה של להתלבש יפה
ולאכול אוכל שגורם לך לכאב בטן, ולשבת שעות על ספה בסלון של
סבתא ולשמוע סיפורים מרדימים. וזה אפילו לא פסח!!!
(תקראו בסבלנות. בלי סבלנות אתם ס
|
מאמצת את המחשבות שלי מלזרום עד אליך
|
אני מקווה שאתה יודע שזה אתה
|
ואיך שלפעמים דברים מסתבכים, נכון שזה מעצבן?!
כאילו שלאדם הקטן לא נמאס כל הזמן מלפנטז על אושר, אלוהים
שלמעלה שלנו מחליט להתעלל בנו עוד קצת וגם גורם לנו לרדוף אחרי
האושר שלנו כמו כלב אחרי הדוגלי המסריח שלו.
|
אחרי שמחכים הרבה, הציפייה משתלמת.
|
כל כך קשה ההפרדה הזאת שיש ביני לבינך כרגע.
|
...ומכל הקשרים ההרוסים ומערכות היחסים הכושלות האלה, כל אותם
האנשים שבגדו בי וכל אותן הפעמים שבהן בגדתי אני בעצמי למען
האהבה, היה רגע אחד שבו הבנתי שאתה שונה, שונה מכל אותם האנשים
שבזכותם או בזכותי ויתרתי על כ"כ הרבה.
|
אתה שומע את קולות האנשים שבחוץ
ואתה עדיין לא רוצה לצאת
רגשות הבדידות אולי חונקים
אבל הכעס כובל.
|
אתה יושב על הספסל בראש שלך, נח לך לרגע ומסתכל סביבך. ודווקא
באותה שנייה, הכל נראה כ"כ רגוע, שלוו ונחמד. נחמד?
|
והנה, כבר הגיע הרגע, רגע שחשבתי שכבר לא יחזור על עצמו, חשבתי
שאני תמיד אשאר ככה. תמיד אחשוב עליך ותמיד אקדיש לך את לבי,
ואת רגעיי הבודדים ואת הכל בעצם
|
השנאה הכי חזקה היא זו שאתה עמוק בפנים, ואפילא בלי להודות
בזה, אתה נהנה ממנה.
|
הרצאה נוקבת זו מוקדשת לגברים, אותם יצורים נאלחים אשר בעל
כורחנו אנו הנשים העליונות זקוקות להם - לצרכי התרבות והנאה
גופנית. טוב נו, גם זה משהו:)))))
|
אתה מחכה לרגע; יושב על הספסל המדומה שבתוך הראש שלך ומחכה
לרגע שבו תדע בדיוק מה לעשות. כאילו שבאותו שבריר של שנייה הכל
פתאום יתבהר ויבוא קריין עם רשמקול ענק ומיקרופון ויצרח לך
לתוך הראש את הדבר הבא הנכון ביותר שאתה צריך לעשות.
|
חושבת על איך יהיה עכשיו לפגוש אותך. אם זה יהיה כמו בסצנת
אהבה סוערת בסרט רומנטי, כשהאוהבים חוזרים זה לזרועות זה אחרי
זמן ארוך, או כמו פגישה סתמית ורגילה של 2 אנשים שכבר לא נשאר
להם מה להגיד.
|
אני רוצה ולא רוצה. יודעת ולא יודעת
רועי אני אוהבת אותך
וזה הכל
|
...קרו לי גם דברים טובים בארץ. למשל, אמממ, הפעם הראשונה
שהתנשקתי. חוץ מזה אני בקושי זוכרת דברים טובים. תכונה דוחה של
בני אנוש שכמותי היא לשכוח את הדברים הטובים...
|
אני מרגישה כ"כ רע, כ"כ טיפשה וכ"כ חסרת כיוון. תמיד נותנת
הרצאות לאנשים מה לעשות ונותנת לו לעשות איתי מה שהוא רוצה. לא
יודעת אם טיפשה אבל מרגישה רע בכל זאת.
|
זה קורה לי לעתים נורא רחוקות, אז הנצחתי את זה כדי שאני
אזכור
|
עיניים עקבו אחריו, הסתתרו מאחורי מקום שממנו לא יכול היה
לגלות אותם, אבל רדפו אחריו במבטים חודרים. אל העיניים התלווה,
כמובן, גוף, גוף רזה אבל לא מדי, בניגוד לרזון החיוור של הרבה
מהבנות שהוא הכיר. לא גבוהה, אפילו די בינונית. זו בעצם הייתה
הבעיה, היא הייתה ב
|
סתם בשביל ההומור העצמי והוצאת התסכול שלי.
זה חומר ישן!
|
המבחן הפסיכומטרי קיים כבר כמה שנים. ובשנים האחרונות נשמעים
אחת לכמה זמן הדים של שינוי, של החלפת השיטה אבל כלום לא קורה
באמת. בינתיים, אנחנו נאלצים להמשיך להשקיע כסף יקר בתעשייה
הזו, שלא מפיקים ממנה תועלת (בכל אופן לא התלמידים אלא רק
המכונים). ובינתיים אנח
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
זה שמאשר את
הסלוגנים, אני
חש בעמקי לבבי
כי לשנינו צפוי
עתיד גדול
יחדיו!
זוזו לסטרי מקים
גילדת כייסים |
|
