|
"הלוואי והייתי עמוק כמו שאני יומרני"
(עמוק / שלומי שבן)
עלמה דתייה מלאת יומרות (שלעיתים מתגשמות, ולעיתים
מתנגשות). כשהיא לא כותבת, היא גם מנסה להציל חיים
(או לפחות לא לאבד אותם) במטרה להגיע מתישהו
לסטטוסקופ.
אומרים שהכל התחיל מפגישה ידידותית אחת. קצת מוזר לכנות את
אותה פגישה כידידותית שכן שני המשתתפים בה אינם טיפוסים
ידידותיים במיוחד, אבל כשחושבים על זה תככים תמיד היוו זרז
מבטיח ליצירת חברויות שונות למיניהן.
|
הם חיים בינינו ואנחנו לא שמים לב אליהם. הם דובוני האיכפת לי
שלנו.
|
"זה אני" הוא אומר. כאילו לא זיהיתי את קולו. כאילו קולו לא
הדהד במוחי במהלך כל החודשים הללו. כאילו לא הייתה לי שיחה
מזוהה.
|
"אבל למה לא? את לא רוצה שאני אהיה מאושר?" הוא מקשה, כאילו לא
מספיק קשה לי.
רוצה, בטח שרוצה. רוצה שתהיה מאושר איתי. למה אתה לא יכול
להיות מאושר איתי? למה אנחנו לא יכולים לגמור את הסיפור הזה
ב"והם חיו באושר ועושר"? לא סתם לגמור את זה...
|
בשיעור הנהיגה השמיני שלי כמעט דרסתי זקנה. אני לא חושבת
שהייתי מוכנה לזה מבחינה נפשית, אני לא חושבת שהיה לי זמן
לקלוט, אבל אני משערת שאין לי את מי להאשים אלא את עצמי.
|
הוא לא היה בעל קרן או כנף ולא יכל לדבר (ולא משנה לכמה
קוסמים-מומחים טוליפ ופגי גררו אותו, כולם אמרו את אותו דבר:
"אנחנו מצטערים מאד...אבל הסייח שלכם פשוט...רגיל!")
|
אתה שוב שותק, מתייאש מחוסר התגובה שלי. זה מתחיל להדאיג אותי.
אני לא שותקת, מדברת אל עצמי, חולמת על דובונים. זה מאד מדאיג
אותי. תראה מה קורה כשאתה שותק...
|
מוות במסדרון שלך,
מפתיע אותך בפנייך החיוורות
וחייך הלא מאופרים.
[איזה טירוף. איזו שיגרה]
|
גבר ואישה מגיעים
לתחנה הסופית.
מישהו צריך לרדת.
|
בצרפתית הכל נשמע
אנורקטי יותר.
|
תרצה ספל תה או
אולי נרקוד ולס אחרון
לזכר הטנגו שמעולם לא הצעת;
|
שדים שלי יורדים לסוף דעתי,
מסתתרים בקצות העצבים הסנסורים.
|
בכל יום שעובר
אתה קצת מת בעיני
כי אני חיה קצת יותר
והכל בלעדיך
|
בלילה ההוא
הגעגועים הלכו לישון
עם מישהי אחרת
|
כשאתה שוחר מלחמה
מאה מיטות סדום
מוצעות בי,
ואין חנינה.
|
עבורי,
היית מושלם דווקא
בגלל חוסר השלמות שלך
|
אני צריכה אותך,
כדי שתשמע דברים
שאני לא אומרת.
אני צריכה אותך,
כדי שתשמע דברים
שהשתיקה יפה להם.
|
ואם אני אחת
שחיוכים עולים לה כסף,
כמה תוכל להשקיע בי
לפני שזה יתחיל לעלות לך
ביוקר?
|
בית שני שלנו
חרב על שנאת חינם,
ומאז לא היו ימים טובים לישראל,
ומאז אני ממעטת בשמחה.
|
קרא בי
כמו ספר שירה:
מן הסוף להתחלה.
שתמיד אדע שיש
הפי אנדינג.
|
אתה יורה מילות סרק
מבלי לכוון.
אני לא שווה את להט
הקרב. רק עוד אימון
אחרון לפני האהבה
האמיתית.
|
אל תלחץ.
שטיח אדום נמתח מהרחם שלי ועד
האימלאיה,
רק תבוא.
|
אולי לא בירכתי
עליו כשהיה, ואולי
לא בירכתי עליו כשברח:
"ברוך שפטרני
מעולו של זה"
ה' נתן וה' לקח.
|
אני נטולת הדר.
משמרת בתוכי
ניחוחות של חורף
כמו ריבת תפוזים
עצובה.
|
אהובי הולך יחף
על זכוכיות שבורות
|
אני רוצה להיות
יותר כמו הנחל
פחות כמו הקיר
האם אני יכולה לזרום?
|
אני מרחפת על פני תהום
ורוחך מרחפת ממעל.
ועם כל התוהו ובוהו הזה,
מי יבדיל לי בין טוב לרע;
מי יברא אותי מבראשית?
|
אני, זו שיודעת לשאול,
כבר לא מקשה קושיות
למרות שעדיין לא יודעת
מה נשתנה
|
אני גדולה עליך בכמה מידות
אולי כדאי שאעשה דיאטה?
|
אני לומדת רפואה
ואתה פספסת את ייעודך כמנתח
השארת אותי עם לב מדמם
|
אדם צריך תמיד
לזכור מאין בא
ולאן כבר לא יגיע
|
ברוך אתה ה'
(אלוקינו מלך העולם)
אשר קידשנו וציוונו
על כל מיני דברים
שברומו של עולם
|
ואם אלביש עליך
את כל החרדות שלי,
האם הן יהלמו את מידתך?
|
אתה קורא לי כלבה
ובאמת נמאס לי להיות
חמימה ומתרפקת
ללכת בעקבותיך ולחזור
|
את מדגדגת לעצמך
את בלוטות הרגש
כל היום,
מכאיבה לעצמך
ונרתעת מהכאב.
תפסיקי ללכת
עם עור חשוף,
שימי על עצמך משהו,
שלא תתקררי.
|
מה הופך אותי לאני שאני?
מראה, מחשבה או גורם חיצוני?
מה הופך אותי לאני שהנני?
מה שאני או מה שאינני?
|
אהובי
כמו פרי ההדר
חמצמץ תחילה
טרם הבשלתו
|
עד 120 - מי בכלל רוצה לחיות עד אז?
|
אף פעם לא הערכתי
את היכולת לבכות
עד שלא יכולתי לבכות
|
אני מתאהבת כמו שאני מתרטבת:
טיפין טיפין (ולא במבול שימחה אותי
בבת אחת מעל פני האדמה, בהבטחה לקשת).
|
אני חושבת שאני חושבת יותר מדי
|
ואין לי את מי להאשים
כי בעצם
אני הבאתי את הפורענות
אל משכני
|
אני קשה להתאהב
(נכות לא סופנית, כך אומרים),
לא מתים מזה אלא חיים
חיים ארוכים של בדידות.
|
היחידה שתיאלץ לשמוע את האמת, כל האמת, ורק את האמת בנוגע
ליחידה - היא החברה הנאמנה. החברה, שעד עתה מתוקף תפקידה
כמחזרת פוטנציאלית מן המניין, הייתה צריכה להיראות יפה ולשתוק
- מקבלת העלאה בתפקיד.
|
שאיפת חייה של העלמה הדתייה היא להגיע למעמד המכובד של נשואה +
5 (ארבעה ילדים ובעל מגודל) עד גיל 24. ייעוד אישי? הגשמה
עצמית? נו, באמת,זה החיים האמיתיים גברת, לא "חלום עליכם".
|
- לחשוב עליו קצת.
- לחשוב עליו הרבה (ולשנוא את עצמך על כך).
- לא לחשוב עליו (במשך שתי שניות וחצי, ולהיות גאה כאילו השגת
הישג אולימפי או לחילופין שיפרת את הממוצע המפוקפק שלך).
|
לאבד את עצמך -
זוהי רשלנות.
לאבד עצמך לדעת -
רשלנות פלילית.
אבל לאבד את לבך (פעמיים!)
- זוהי ללא ספק רשלנות רפואית
|
העלמה המצויה לא נולדה עם מראה מושלם, אבל היא לא תיתן לפרט
שולי שכזה להעיב על חייה הורודים והרדודים.
|
זה מרגיש כמו סדרת הטלוויזיה "הישרדות". בפרק הבא הגיבורה תקבל
חצי שעה בלבד עם החבר שלה כי הוא מקבל שלוש שעות ביציאה.
הישארו אתנו ותראו כיצד היא מאבדת את המעט שנותר משפיותה
הנפשית!
|
אל הארכיון האישי (39 יצירות מאורכבות)
|
|
רגע, אנחנו לא
מודדים
בפרנהייט?
פה גדול, מילים
אחרונות |
|
