[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








צופיה לאופר
ICQ 33664733 33664733
אל היצירות בבמה האהובות על צופיה לאופראל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי צופיה לאופר
"הלוואי והייתי עמוק כמו שאני יומרני"
                     (עמוק / שלומי שבן)

עלמה דתייה מלאת יומרות (שלעיתים מתגשמות, ולעיתים
מתנגשות). כשהיא לא כותבת, היא גם מנסה להציל חיים
(או לפחות לא לאבד אותם) במטרה להגיע מתישהו
לסטטוסקופ.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אגדה
אומרים שהכל התחיל מפגישה ידידותית אחת. קצת מוזר לכנות את
אותה פגישה כידידותית שכן שני המשתתפים בה אינם טיפוסים
ידידותיים במיוחד, אבל כשחושבים על זה תככים תמיד היוו זרז
מבטיח ליצירת חברויות שונות למיניהן.

הם חיים בינינו ואנחנו לא שמים לב אליהם. הם דובוני האיכפת לי
שלנו.

היפרדות
"זה אני" הוא אומר. כאילו לא זיהיתי את קולו. כאילו קולו לא
הדהד במוחי במהלך כל החודשים הללו. כאילו לא הייתה לי שיחה
מזוהה.

אהבה נכזבת
"אבל למה לא? את לא רוצה שאני אהיה מאושר?" הוא מקשה, כאילו לא
מספיק קשה לי.
רוצה, בטח שרוצה. רוצה שתהיה מאושר איתי. למה אתה לא יכול
להיות מאושר איתי? למה אנחנו לא יכולים לגמור את הסיפור הזה
ב"והם חיו באושר ועושר"? לא סתם לגמור את זה...

בשיעור הנהיגה השמיני שלי כמעט דרסתי זקנה. אני לא חושבת
שהייתי מוכנה לזה מבחינה נפשית, אני לא חושבת שהיה לי זמן
לקלוט, אבל אני משערת שאין לי את מי להאשים אלא את עצמי.

פנטזיה
הוא לא היה בעל קרן או כנף ולא יכל לדבר (ולא משנה לכמה
קוסמים-מומחים טוליפ ופגי גררו אותו, כולם אמרו את אותו דבר:
"אנחנו מצטערים מאד...אבל הסייח שלכם פשוט...רגיל!")

זוגיות
אתה שוב שותק, מתייאש מחוסר התגובה שלי. זה מתחיל להדאיג אותי.
אני לא שותקת, מדברת אל עצמי, חולמת על דובונים. זה מאד מדאיג
אותי. תראה מה קורה כשאתה שותק...


לרשימת יצירות השירה החדשות
מורבידי
מוות במסדרון שלך,
מפתיע אותך בפנייך החיוורות
וחייך הלא מאופרים.

[איזה טירוף. איזו שיגרה]

יחסים
גבר ואישה מגיעים
לתחנה הסופית.
מישהו צריך לרדת.

עצב
בצרפתית הכל נשמע
אנורקטי יותר.

יחסים
תרצה ספל תה או
אולי נרקוד ולס אחרון
לזכר הטנגו שמעולם לא הצעת;

געגוע
שדים שלי יורדים לסוף דעתי,
מסתתרים בקצות העצבים הסנסורים.

בכל יום שעובר
אתה קצת מת בעיני
כי אני חיה קצת יותר
והכל בלעדיך

געגוע
בלילה ההוא
הגעגועים הלכו לישון
עם מישהי אחרת

יחסים
כשאתה שוחר מלחמה
מאה מיטות סדום
מוצעות בי,
ואין חנינה.

יחסים
עבורי,
היית מושלם דווקא
בגלל חוסר השלמות שלך

בדידות
אני צריכה אותך,
כדי שתשמע דברים
שאני לא אומרת.
אני צריכה אותך,
כדי שתשמע דברים
שהשתיקה יפה להם.

יחסים
ואם אני אחת
שחיוכים עולים לה כסף,
כמה תוכל להשקיע בי
לפני שזה יתחיל לעלות לך
ביוקר?

יחסים
בית שני שלנו
חרב על שנאת חינם,
ומאז לא היו ימים טובים לישראל,
ומאז אני ממעטת בשמחה.

יחסים
קרא בי
כמו ספר שירה:
מן הסוף להתחלה.
שתמיד אדע שיש
הפי אנדינג.

קובץ שירים
אתה יורה מילות סרק
מבלי לכוון.
אני לא שווה את להט
הקרב. רק עוד אימון
אחרון לפני האהבה
האמיתית.

אהבה
אל תלחץ.
שטיח אדום נמתח מהרחם שלי ועד
האימלאיה,
רק תבוא.

עצב
אולי לא בירכתי
עליו כשהיה, ואולי
לא בירכתי עליו כשברח:
"ברוך שפטרני
מעולו של זה"
ה' נתן וה' לקח.

יחסים
אני נטולת הדר.
משמרת בתוכי
ניחוחות של חורף
כמו ריבת תפוזים
עצובה.

יחסים
אהובי הולך יחף
על זכוכיות שבורות

הגות
אני רוצה להיות
יותר כמו הנחל
פחות כמו הקיר
האם אני יכולה לזרום?

בדידות
אני מרחפת על פני תהום
ורוחך מרחפת ממעל.
ועם כל התוהו ובוהו הזה,
מי יבדיל לי בין טוב לרע;
מי יברא אותי מבראשית?

עצב
אני, זו שיודעת לשאול,
כבר לא מקשה קושיות
למרות שעדיין לא יודעת
מה נשתנה

אכזבה
אני גדולה עליך בכמה מידות
אולי כדאי שאעשה דיאטה?

אני לומדת רפואה
ואתה פספסת את ייעודך כמנתח
השארת אותי עם לב מדמם

אדם צריך תמיד
לזכור מאין בא
ולאן כבר לא יגיע

אלוהים
ברוך אתה ה'
(אלוקינו מלך העולם)
אשר קידשנו וציוונו
על כל מיני דברים
שברומו של עולם

יחסים
ואם אלביש עליך
את כל החרדות שלי,
האם הן יהלמו את מידתך?

כעס
אתה קורא לי כלבה
ובאמת נמאס לי להיות
חמימה ומתרפקת
ללכת בעקבותיך ולחזור

את מדגדגת לעצמך
את בלוטות הרגש
כל היום,
מכאיבה לעצמך
ונרתעת מהכאב.
תפסיקי ללכת
עם עור חשוף,
שימי על עצמך משהו,
שלא תתקררי.

מצב
מה הופך אותי לאני שאני?
מראה, מחשבה או גורם חיצוני?
מה הופך אותי לאני שהנני?
מה שאני או מה שאינני?

אהובי
כמו פרי ההדר
חמצמץ תחילה
טרם הבשלתו


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
יומן
עד 120 - מי בכלל רוצה לחיות עד אז?


אף פעם לא הערכתי
את היכולת לבכות
עד שלא יכולתי לבכות

אהבה
אני מתאהבת כמו שאני מתרטבת:
טיפין טיפין (ולא במבול שימחה אותי
בבת אחת מעל פני האדמה, בהבטחה לקשת).

אני חושבת שאני חושבת יותר מדי

היפרדות
ואין לי את מי להאשים
כי בעצם
אני הבאתי את הפורענות
אל משכני

זוגיות
אני קשה להתאהב
(נכות לא סופנית, כך אומרים),
לא מתים מזה אלא חיים
חיים ארוכים של בדידות.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
היחידה שתיאלץ לשמוע את האמת, כל האמת, ורק את האמת בנוגע
ליחידה - היא החברה הנאמנה. החברה, שעד עתה מתוקף תפקידה
כמחזרת פוטנציאלית מן המניין, הייתה צריכה להיראות יפה ולשתוק
- מקבלת העלאה בתפקיד.

שאיפת חייה של העלמה הדתייה היא להגיע למעמד המכובד של נשואה +
5 (ארבעה ילדים ובעל מגודל) עד גיל 24. ייעוד אישי? הגשמה
עצמית? נו, באמת,זה החיים האמיתיים גברת, לא "חלום עליכם".

- לחשוב עליו קצת.
- לחשוב עליו הרבה (ולשנוא את עצמך על כך).
- לא לחשוב עליו (במשך שתי שניות וחצי, ולהיות גאה כאילו השגת
הישג אולימפי או לחילופין שיפרת את הממוצע המפוקפק שלך).

לאבד את עצמך -
זוהי רשלנות.
לאבד עצמך לדעת -
רשלנות פלילית.
אבל לאבד את לבך (פעמיים!)
- זוהי ללא ספק רשלנות רפואית

העלמה המצויה לא נולדה עם מראה מושלם, אבל היא לא תיתן לפרט
שולי שכזה להעיב על חייה הורודים והרדודים.


לרשימת יצירות המסה החדשות
זה מרגיש כמו סדרת הטלוויזיה "הישרדות". בפרק הבא הגיבורה תקבל
חצי שעה בלבד עם החבר שלה כי הוא מקבל שלוש שעות ביציאה.
הישארו אתנו ותראו כיצד היא מאבדת את המעט שנותר משפיותה
הנפשית!




אל הארכיון האישי (39 יצירות מאורכבות)
"נפרדנו כך,
הייתה במה..."


מחקרים מוכיחים:
במה חדשה הגורם
מספר אחד
לגירושין בחצי
הכדור המערבי!


תרומה לבמה





יוצר מס' 798. בבמה מאז 9/10/00 11:25

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לצופיה לאופר
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה