|
 
ילידת 1981כותבת מהרגע בו למדתי את האלף-בית.
גדלתי בישוב דתי משפחה דתיה והתפקרתי. עברתי מהכפר
הקטן לעיר הגדולה, ושם איבדתי את המילים שלי.
והתחלתי להתעסק גם בוויז'ואל (יצרות ויז'ואל בהמשך,
מבטיחה)
If you've seen my words
please give them back to me.
|
Did you steal my words
Did you hide my thoughts
Did you take my peace
|
המילים לא יוצאות
והגברים לא מבינים
|
על הבמה
לא יודע על מה
שר את נשמתו
|
מלטף וצונח, גונח
מחיה ומטפטף, נושף
מצנן ונושף, שואף
|
כנר המהבהב בחדר
חדר אפל וקודר
הגעת והארת אותי
בערת בגופי
|
מה כבר ביקשתי
לא רומן רומנטי
|
אני רוצה ללכלך את הפה
לזהם את האוויר במילים
כי האויר כבר לא שווה
כלום מאז שאתה לא פה
|
אל תשקרו
כי את חיי חייתי באמת
|
פעם היינו קופים. אני חושבת שזה היה הרבה יותר קל לפעול לפי
אינסטינקט. לאכול כשאתה רעב, לישון כשאתה ישן ולזיין כשאתה
חרמן. כן, באמת נראה הרבה יותר פשוט.
|
תלמד לאהוב, תפסיק כבר לחשוב.
תן לתחושות למשוך אותך הלאה.
אתה מביט לי בעיניים וקורא את נישמתי.
קורא את אנציקלופדית חיי.
|
אני עובדת בעבודה שדורשת מינימום מאמץ עם משכורת מינימום, חייה
משאכטה לשאכטה ומבחור לבחור, ובגדול אין לי יותר שאיפות (אלא
אם הן באות בצבע חום או ירוק), ורוב הזמן אני שואלת, איפה
ההורים שלי טעו שהילדה שלהם הדרדרה ככה?
|
מה שקורה תמיד עם צעירים (או צעירות) יש בהם משהו מאד יפה
ומוחלט, זה גיל כזה שהכל שחור לבן הכל קיצוני, במקרה הזה גם
האהבה שלהם. וכל כך קל להסחף. בסך הכל כולנו חולמים לחזור
לאהבה בת 20 (או 16) אהבה מוחלטת וסוחפת שאחריה לרוב יבוא
שיברון לב נוראי התרסקות טוטאל
|
לפעמים משקל עודף מקל על החיים,
או שלא?
|
|
|
לא, לא צריך
אור
אחת רצתה, פחדה
והסכימה |
|
