|
אנשים בשביל אהבה חצו יבשות, החליפו שפות
ואני לא הייתי מוכן לסוע בשבילה, מחיפה לקריות
ככל שעובר הזמן
וראשי מקריח ושערך מאפיר
וחולשה אופינית ודמעות על כרית
הולכים לישון עם נדודי השינה
|
היא היתה אהבה ראשונה של אדם
הוא עוד לא חווה כזאת הרגשה
יותר טוב מעץ הדעת
לדעת אשה
|
אתה אמרת שתתקשר
מחר וחיכיתי לך
מחר ועוד הרבה
|
אני לא מתנגדת
לדמעות הקטנות
כעסים נצורים
שנים על שנים
ואין ספור פשרות
|
תגיד עכשיו, תגיד אף פעם
גם לברק המדויק
נמאס קצת לחכות לרעם
|
אל תתרשם מההצגות שאני עושה לפני אחרים
אל תיפול אל מלכודות השירים
|
הייתי רוצה לספר לך שאני משמין רק בבטן ושיערי נסוג
הזיפים המתנגדים על פני הפכו לזקן מרוכך
|
אולי עדיף ככה ואולי אחרת
והחולומות מסוכנים כמו אקדח ממתין מתחת לכרית
|
בין סורגי בדידותך
בשעות הקשות של הלילה
|
לא יושב לנהל שיחות
במקום זה אתה מרביץ מכות
|
בנופים עצובים
את מצטיירת יפה
וימים רחוקים שגרמו לך לבכות
|
בוא אלינו אל תהיה שונה
הקראנו את המספר שלך למה אתה לא עונה
|
כי מי צריך בכלל אביר
שהשריון שלו מחליד
את צריכה אחד כזה פשוט
שרק יאהב אותך תמיד
|
ואתה שם נקודה באופק של חיי
|
וזה הפאב הכי חשוך בעיר
וכל לילה הוא יושב שם עם אותו כאב
|
אני יודע שלא חזרתי
מתחת לוואדי או מעל להר
קול הד לא ענה כשצעקתי
אני כרגע בחזקת נעדר
|
זוחלים בגבעה בין כדורים שורקים
הקסדה לוחצת מוח מלא פחדים
יום שמש יפה ואני בכפכפים
חולצת כפתורים צבעונית ומיכנסי ג'ינס כחולים
כך יכולתי לדמיין חיים שלמים
|
גשמים של אהבה ירדו כל הלילה
תגידי איך לא נרטבנו
|
זה כבד
כשאני חסר ואת אינך
אפילו לעצמך
|
הלילה הסביא את שאת ל'קחת
כי כשאת הלכת
את וודאי שכחת
|
רציתי לצאת כל כך שריטות מעידות על הדלת
אני לא לחוצה
סתם מבוהלת
|
מריו תמיד היה עושה ברדק
אנשים חשבו זה בקטע של משחק
היה לוקח פטריה מרגיש גדול
זה היה עוד בתקופה שלפני שידעו מה זה לאכול
|
בית יפה בין שדות נצחיים
ובדידות עצומה שאוכלת לאט
|
על גדות הקישון
שני דייגים קרחים
יושבים מחייכים
חיוך בלי שיניים
שעת ארוחת ערב
אומר השעון
|
הזיקנה העייפות
השאיפה למות
|
שאת מקשיבה לשירים ומוצאת שם תקוות קטנות
ומאמינה בסופים טובים של סרטים משקרים
שאת מתרגשת ממבטים ישירים
|
ליקירה שלא רצתה להיות יקירתי
לאהובה שסרבה להיות אהובתי
השמש שוקעת לנו וזורחת למישהו אחר
|
החיים ממשיכים, רק אם היית יודע לאן.
ליצן לא מוצלח בקרקס שלהם,
המרחק גדול מדי,
הסיסמא שגויה, אתה נשאר בחוץ.
|
ושלמרות אצבעותייך הקפואות אני לא אתנגד כשהן יחליקו אל תוך
הקרע המוגזם במכנסי הג'ינס הדהויים שלי.
|
הייתי רוצה שתפסידי את הרכבת האחרונה שעוזבת כאן, שיגיע כבר
השלג הראשון ויכסה את העיר. שיפול במשך החורף כולו ויחסום את
כל הדרכים היוצאות את ביתי. שתישארי איתי פה ותעזרי לי לגבור
על הקור הזה, וכל בוקר אתעורר אל חום גופך, ואצא את הבית רק
כדי לחטוב עצים.
|
לכבוד האשה שאיבדה את הכל בחייה
ואני יודע היא מחכה בחלון כל ערב
|
"הפרחים גבוהים עליסה
שיהיו בריאים הגננים"
|
חיל האויר הושמד כמעט כליל
|
דברים לא קורים כמובן מאליו
דמעות לא יורדות כבדרך אגב
|
|
|
