|
"התמד בחיפושייך ותמצא את מבוקשך, רדוף אחר מטרתך
בנאמנות, וזכה בפרס. האבק נימרצות ותצליח לכבוש.
כל האלים, כל הקדושים וכל מי שמבקשים אור, מברכים
אותך והחוכמה האלוהית שומרת את צעדייך"
בודהא
יליד 81 גר ולומד ברחובות
בקשה אחת, בבקשה לקרא לאט
"את כאן לבד? אין לך הורים? משפחה? חברים? מישהו לחלוק איתו את
חייך?".
היא חייכה -"למה אתה מדבר אל האבן? אני גורמת לך להרגיש לא
בנוח? שמתי לב שלא הייתה לך כל בעיה להסתכל עליי כשחשבת שאני
לא רואה אותך...
|
"שאניר, אם את שומעת, אינני מצטער שניסיתי, אך אני מבטיח לך
והירח הוא עדי, שלא אנסה זאת שוב! אלא אם תבקשי ממני!. חזרי!
בבקשה!..."
|
הסתכלתי מהחלון ודימיינתי איך המטוס שלי עף רחוק ומגיע עד
יפן.
אז רצתי לחדר ומצאתי את צבעי הפנדה שקיבלתי בגן,
אז ציירתי על כנף אחת לב ועל הכנף השנייה פרח,
והעפתי את המטוס הכי חזק שיכולתי.
|
את מחפשת את האור בנרות,
לא סיפרו לך שהם יכולים להטעות.
הנרות, לא האנשים, כלומר גם האנשים.
אבל על הנרות את סומכת יותר !
|
איך רוקדים עם ים? שאלת אותי
פשוט. עניתי
נותנים לו להוביל...
|
האש שבתוך עינייך
מעצימה את אחוז האלכוהול בדמי
כששורות של גיטרה
משכיחות את סערת רוחי
|
אם היא רק יכלה לדבר
היא הייתה משקרת על ימים שבהם עיניי הרטיבו את הכר
על לילות לבנים ועל ימים שבהם הרגשתי כאילו אין מחר
|
מנסה להתיחד
נזכר שאת אוהבת אותי אבל בדרך שלך
מתכוון לבקש ממך לזוז
אבל אני מרגיש שקצת קר לך אז אני מתקרב
|
נפש, תכף הגשם יבוא
וגיליתי פתאום ש-מים מאוד מזכירים לי אותך
עד עכשיו הרגשתי כך בעיקר מהשמש
לאט לאט מתבהר לי איזה חלק עצום אני ממך
|
בתוך תוכי אסרוג לך
בסבלנות אין קץ
הינומה לבנה
ועיטורי טופז.
|
שוב לא שקט
שוב אני מנסה לצאת
מאהבה שלא קיימת מלבד בי
מאצבעות חשובות, רכות, רטובות
שאינן שלי.
|
בכדי שאוכל לזרום כנהר פתלתל תחתייך,
יתכן ותצטרכי ללמד אותי דבר או שניים
על עיתוי ועל נשימה.
אז אפרה כל ניר בו תחפצי לדהור
|
ירח כמעט מלא ,
בלילה כמעט שחור.
מרחף מעל ים כבד,
מעל עולם אפור.
|
מקווה שהוא ישוב בקרוב
ושבפעם הזו אפתח לו את הדלת
|
אם תרצי לחזור
אשא אותך אל על
ואנופף לשלום כי דרכי מוליכה אותי
בדרכי עפר, לפני העדר
|
חסרה לי השלווה שבפנייך כשידייך מייצרות אומנות
חסרה לי העדינות שבה את קולפת עגבנייה
מבטך הנבוך כשעל שפתייך מרוחה טחינה ירוקה
טעם אצבעך החומקת משיניי המפהקות
|
בכפות רגליים מופרסות השתהית
מעקשנותי להלך כבן בית ברחובות
משאיפותיי לחיות מבלי לשים סוגר על דלתי
ומאמונתי שברק יכני בשלישית
|
הוא שוקל את כל המעשים הטובים למול הרעים,
מקווה שאל מלא רחמים שם למעלה.
מרים עיניים לשמיים מלאי עננים נושא תפילה,
מבקש רק להגיע הביתה
לשכב במיטה הריקה
ושוב מתוך שעמום לשמוע מוזיקה
|
תרצו פעם משהו כל כך שהיקום יצא לעזרתכם
ותתעוררו בוקר אחד לגלות שגם זה לא הספיק
כי ביאושכם ניפצתם כל סיכוי
מצמצתם לשניה אחת יותר מידי ואבדתם הכל
|
היא, פותחת לאוויר העולם
את הנימים שבזרועותיה
ואני, מנסה למוסס גושי קרח
בעזרת חלומותיי
|
אני רואה שצדקת, יותר כיף לך עכשיו
עדיף היה שניפרד
|
כמה טוב היה העולם, לו יכולתי לסיים לכתוב ולהציע לך
עולם.
|
הגעת ממעמקים
מבטן האדמה
עשוייה מחול כנפיים ודם
|
האלכוהול יוצא מאצבעותיו וגם החשיש
הוא נובר בארון בחיפושו אחריה
אחר הניחוח הכלוא של גופה.
אחר החולצה האחרונה שלבשה לפני שהלכה
|
גופה מתקפל בחוסר אונים
וזיפיי מגרים את ציפור נפשה
|
הקונדור פורש כנפיו
ללא פחד בעיניו
הוא טורף על
ועל משכבו יקוננו הגוזלים
|
בפינת בוגרשוב וההסתדרות
בצומת של חיי
דבר לא השתנה
|
עד מחר אמצא גלד אחר להיטפל אליו
הגיל עושה את שלו, גם הבטון
אין כבר טעם להתבוסס בעבר
כמעט הכל כבר ממילא תפל או מר מאז שהלכת
|
במילים חסרות משמעות אלה
היא משלשלת לי, לכיס החולצה
עולם
|
איך ב-13 דקות תתוודא על אהבתך הניצחית
למישהי שהכרת 7 דקות קודם לכן
אתה לא, אני לא.
|
אל הארכיון האישי (53 יצירות מאורכבות)
|
|
פרות יכולות
לעלות במדרגות
אבל לא יכולות
לרדת.
במדרגות.
בוליביה. |
|
