|
סיבוב ראשון. משחקים. נעים מסביב. מגששים. כמו אתמול בלילה.
זורקים משפטים ריקים מתוכן. מנסים להכניס בעיטה פה, אגרוף שם.
שום דבר רציני. כל אחד מנסה לשמור על הכוחות, אסור להתעייף
לפני הרגע המכריע.
|
הסתובבנו שם. נדדנו בין מצבות. זה היה מפחיד. זה היה מוזר. זה
הרגיש רע! פשוט מגעיל. מסתובבים. קוראים את השמות על המצבות.
מגחכים למראה שמות מוזרים. לא הייתה לנו כוונה רעה. לא רצינו
לפגוע באף אחד. סתם באנו לצלם.
|
בכי מתערבב בצרחות
דמעות מהולות בדם
דרכת את האקדח
אחרי הבום הכל נדם
|
בעיקרון אני אוהבת את אמא שלי... באמת. היא מהאמהות האלו שבאמת
מנסות להבין ולא נכנסות להיסטריה מזה שהילדה שלהן כבר גדולה...
היא אפילו מצליחה להסתדר עם כל השינויים שאני עוברת. ולמרות
הכל ... יש רגעים שאני פשוט שונאת אותה!
|
אני חושבת שמרבית האנשים מתאבדים מהשעמום. אני יודעת שאני אמות
משעמום.... במלוא מובן המילה.
|
|
|
"...ואז החיילים
אונסים את הבנות
של הליצנים"
-סיכום "סיפורו
של ליצן", בלט
מאת פרוקופייב.
בחיי שזה מה
שקורה בבלט.
-העמותה לעידוד
ההכרה
בפרוקופייב. |
|
