[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי סמדר שילוניאל היוצרים המעריכים את סמדר שילוני
סמדר שילוני, בוכה לדורות, מוצאת לנכון ומתבייצת
לפרקים. המייסדת (וכרגע המאמינה האדוקה היחידה) בכת
'ביאת הסבבה', לפיה הכל יהיה מצויין כשהכל יהיה
סבבה.
חובבת חתולים בפוטנציה, חוברת למוריס, חברה השרמנטי
(אם כי הדמיוני), ויחדיו הם חבורה צוהלת ושמחה, תמיד
הולכים ומספרים בדיחה.
מודה לכולם על הכל באופן עקרוני, וביחוד לתאים
הקטנים שעושים פוטוסינטזה.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
חיטטנו אחת לשניה בתחת, ואף אחד לא יכל להתקרב אלינו. לא הלכנו
לשום מקום אחת בלי השניה, אפילו לדייטים, כל הפרדה הייתה
מוקצית מחמת הביאוס.
מהר מאד נשארנו רק אני והיא, והבית בסמטת לאן ב'. השכנים מידי
פעם השמיעו קוסטלו, כלבים חטפו פה וטלפיים...

הייתי סיאט פשוטה, 86, שתי דלתות, צריכת דלק ממוצעת. מקלחת פעם
בחודש ביום שישי במכונת - השטיפה בתחנת הדלק ביציאה מראשל"צ.
אף אחד לא קשר לי נעל מתוקה לאגזוז, שום גארפילד לא נצמד ביאוש
לשמשה האחורית שלי.

זה היה היום השישים וחמישה לספירת התאומים. נשארו עוד חמישה
ימים, החנויות כבר התמלאו בסיכות ותליונים בצבעי כחול-אדום,
והרחובות הוצפו בנערות בחולצות חושפות קורקבנים עם הדפסים של
הדגל מתוח בגאווה על החזה. השנה אסון התאומים נפל על הקיץ.

פנטזיה
"מה השעה?" היה המשפט הראשון שהמפקח שאל אותו, עדיין מנומנם.

"עשרים ותשע ושתי עשיריות המפקד", מורי ענה

"מה הבעיה?"

"קורבן אדם מספר 369 נדחה, המפקד", אמר מורי בגמגום

הומור
(ודודי טוביה אכן לא כיחד מהן והיה שוטח להן משנות תורה ומפלבל
בעיניו כשוטה על מנת להביאן לידי שחוק), והעגלים היו לוחכים את
ידיו כאילו מולידם הוא, ויש המספרים כי אכן כך הוא, ולא
מוסיפים.

סוריאליזם
הקולות נחרו בבוז ואמרו ''יאללה, קום, לך תעשה משהו עם החיים
שלך, זאת אומרת אתנו, כמה זמן אתה חושב שעוד נחכה?'' עד הבוקר?
צייצתי בתקווה, ''עוף לנו מהעיניים'' רעמו הקולות, ''לך תגבש
אישיות, תפתח מודעות, בחייך, תסתכל איך אתה נראה, כמו פושטק,
פלא שהמדינה במשבר

אורבני
הבשורות על מזג האוויר החם מן הרגיל היו הדבר הכי טוב שנורם
יכל לצפות לו באותו היום. היקום הביט בנורם וקשקש בזנבו, כמו
כלבלב שהרגע השתין לך על המיטה, ותוהה אם אין זה הדבר הכי משמח
שקרה לך עד עכשיו.


לרשימת יצירות השירה החדשות
יש לנו כבר תינוק שלא אני ילדתי

אחרי המוות נמחקים הקווים
מכף היד
ככה זה למות
פתאום אתה זוכר ציפור מוזר אחד
על עץ, פוחד ליפול

בין ריגוש לריגוש
האמת מתבצבצת בחן
זה שזה חדש עושה לזה לקרות
קרוב יותר לאין השהיות
היתה לונדון, היתה
באנדרגראונד תהיתי
איך כל הדומה שונה הזה
מקסים את הסינפסות
לכבוד החג

השיר שמתנגן לי במוח לא עוזב
אני צריכה להיזהר שלא לשיר אותו בקול
אז מה אתה אומר, אתה אוהב?
אוהב את מה? אוהב הכל?!

חיפשתי ערוץ של שירים בטלוויזיה
פתאום הטלפון בחדר שלי צלצל
אמרתי, שיזדיינו, אני לא עוזבת את המזח

השמועות על מותו היו מוקדמות
אין שום אטרקציה בעסקי הניר
כמו תמיד בסוף ינצח

אוי לעיר
שרוכבי האופנים שלה
חונים בתשלום

כל פעם שאני רואה תריס סגור
אני מחפשת חתול בין השיחים

עצב
דיברת מתוך שינה
שאלת אותי אם יש לך
פצעים על הפנים

יין
אקמול
לו היה לי אקמול

למשל עכשיו
למשל אני
עוקפת אותך לאיטי בסיבוב השני
אתה מתהפך בפינה,
אבל מחייך
בשמחה, אתה אומר, זה בשבילך

מתקרבים מתרחקים
זה המשחק
לא רוצה לשחק אותו
מעדיפה לתפוס מרחק

אני חותכת את
הענבים לרבעים

ואותו ריטואל עייף של זימה
חוזר על עצמו, אותה תשוקה מדומה
אותה גופת אין-פנים מעורטלת
חוזרת על עצמה

אבא שלי כבר לא זוכר
איך פעם הוא צעק עלי
אבא שלי עכשיו

שואה
כשתבואי להציל אותי
הביאי אתך איזו בדיחה טובה
שאני אצחק
אחרי כל הזמן העצוב הזה

מילים מחטטות, מתבייתות ושולפות החוצה

היכונו לביאת הסבבה
אני אביא כיבוד קל
הסלקציה תהיה רצחנית
לימוזינה שקופה תקיא דוגמנית
די יפה

שנת הגוייאבות התחילה
ברעש גדול של תפילות
תני לה לגלות
רק כמה שהיא תבקש

כעס
פרצו לנו לדירה
לקחו נייד ומכשירי חשמל
וגם שקית של גראס
צריך ללמוד את השיעור

חבל על הזמן במובן של חבל מאליו
אפשר כבר להפשיל חיוכים
אפשר כבר לאוורר את הסתיו
אצלי בבויידם ציפורים מוזרים
מקפצים עכשיו

כשאני מסטולית יש בי

מה בכלל המצב אני שואל
שתי רכבות יוצאות, האחת ממני והשניה ממך,
שילכו שתיהן לעזאזל

אלגיה
להתאבד אל השמיים כאילו אין מחר
ונפלתי אל כעס נפחד
תתפלאי, זה דווקא רגע מאד מיוחד
ומה אם באמת אין מחר
מה אם באמת
אין

ראית אותי ברבין?
החזקתי בשלט עמוס מסרים
שלחתי סביב מבטים אפורים
כאב לי בלב, כאב באמת
כי רבין איננו, הוא מת.

להתמודד
אסור להתאבד
אמון באלוהים

אינטרוספקטיבי
אני נמוכה מהרגע
הוא חולף מעליי
שנים שאני מחכה
מדחיקה
מסתפקת באולי

זה הקיץ של סוף העונה
הטמפרטורות נגמרות
בשוליים של הבית קברות
ממתינה
הזדמנות אחרונה

השאלה היא
כמה טיפש זה דקה?

עוד מעט יקרה מה
שרצינו נורא כבר
מזמן, בינתיים נדמיין איך
זה באחר כך, אמנם
הוא עוד לא כאן, אבל
הוא קרוב-מרחק-זחילה, וכש
זה יקרה זה יהיה

איך אני אוהבת סלואו מואושן,
יש בזה משהו רגשי
ואם אין לי טיפת רגש
לעלות איתה הביתה בסוף היום
זבש"י
לא תגיד בהצלחה?

אתמול במכולת רציתי במבה אדומה
אבל אמא אמרה שיש בבית ערימה
וכשהגענו הביתה פתחתי את הארון
אבל היה שם רק איש אחד בלי זיכרון

כעצם נזכרתי בו
חשבתי שהוא מחוצקן ומתוסבך
אבל במקום אחר

נערי היקר איך הלכת ממני אתמול
והפכתי הבית, לא נשאר לי חצי אקמול




אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
יה, הנה
מחבל...
להסתער, לא
להסתער, להסתער,
לא להסתער,
להסתער, לא
להסתע...


חייל עם מצפון
ברגע של דילמה
מוסרית.


מחשבות אחרונות.


תרומה לבמה





יוצר מס' 492. בבמה מאז 10/4/00 7:03

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לסמדר שילוני
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה