|
צריחות שכאבתי נואשת כואבת בשעת מצוקה ואובדן.....
יש רגעים שלא שוכחים בחיים...
עומדת כאילו ממתינה לנס משמים
הכל מתחיל ללבוש חג ואצלי הכל שחור
הרוח הקרירה הנעימה של שעת
הדימדומים המגיעה מהים...
|
עשר שנים עברו מאז שאהבה הגדולה שלי
ארזה מזוודות, את עצמה את הזיכרונות
ונסעה רחוק מעבר לים.
|
ואולי זאת הבעיה שלי שבמקום לכאוב אותי תמיד כאבתי אותך ושכחתי
אותי...
|
עוד מעט שנה, שנה מהסיוט הגדול. מהרגע ההוא ששנה שלמה אני מנסה
לברוח ממנו. כל פעם מחדש חושבת התגברתי, אך לא, לא התגברתי
וכנראה שאני לא אתגבר על זה כל כך מהר, על הרצון הזה לילדים,
הרצון הזה שקיים אצלי מילדות. תמיד.
|
להסתכל על החיים אחורה ולראות את הסרט. אני חיה בתל אביב כבר
שנים ארוכות למדתי אותה, הרגשתי אותה, נשמתי אותה, אהבתי אותה,
כאבתי אותה כל-כך בכאבים פרטים ובכאבים של כולם.
|
|
|
הרבה אנשים
ניגשים אלי
ברחוב ושואלים
אותי, תגיד איך
אתה עושה את
זה?, אני בדרך,
כלל מתעלם, רק
שבאות בחורות,
כשהן באות בדרך
כלל אני מתעורר
ומגלה שאני
ישן.
יוסי עמוס חזה,
מתעורר מעוד
לילה לבן. |
|
