|
ילידת 1979,
אמא לאוריאל, האור בחיי.
כותבת מהבטן, בעיקר כדי להרגע להשתחרר להיות שלמה,
מאוהבת במהות האהבה עם כל פירותיה, וכאביה.
אמונה בבורא הבריאה הכוח שמניע את חיי.
אל תפסיקו ליצור!
אשמח לקבל תגובות....
:)
אני יושבת במיטה,אוריאל שוכב לצידי ישן,כל כך קטן,אני מביטה בו
ורואה תמימות,טוהר,נשמה.הוא האושר שלי,הוא הרפואה שלי,הוא
הסיבה שאני עדיין נושמת כל נשימה,-החיים שלי. חילופי המילים
בינינו רצות לי בראש,ובשניות אלו אני מגיעה לתובנות גורליות
שלא הבנתי קודם לכן.
|
נשמתי השתכרה,
חושיי מעונגים
כהים.
|
תוגתך מתנגנת אל תוך נשמתי,
כיסופי הליל מביאים בשורות,
גשם.
|
מתוך המרחב האין סופי,
תולשת עצמי מהבדידות.
קינתי, קינת הכאב
מתנגנת בעוצמה - אליך,
אין שומע.
|
שוב פעם פוסעת בין ארבעה קירות
בחדר קטן שכבו בו נרות
|
שאי אותי עד הקצה,
תני לליבי לפעום בסערה
שטפי את גופי במים זכים
את נשמתי בחלומות סוחפים...
|
הוויתי זועקת,
חבק אותי חזק,
אסוף את הדמעות רפא את השברים.
|
שבויית אהבה מכורה,
חיית פרא חופשיה,
אתה שלי,
ואני -
|
איך אוכל להכיל את כל שבוער בי
איך אוכל להמשיך מילים משתגעות בי
איך אגע בך
|
ורק רציתי לשכב,מוטלת על
רצפת השכחה, זרוקה ליד
גופך.
|
אין לי מה לומר לך עכשיו
אחרי שכבר נגמר לי האתמול
אתה יכול ללכת אם תרצה
אתה יכול ולא רוצה
|
אי שם הזיווג שלי אי-
שם מישהו מתפלל בשבילי
גם לפעמים לא נרדם
|
האהבה שבך פורצת גבולות,
אין בך פחד,
יש לך רק תקוות.
|
מרימה העיניים השמיים,
לא אוכל לדמיין חיי.
האים אלוהים יכול לחוש בעוצמה נשגבת
טוב ליבך
|
לא תאסוף את שבריי,
אין תקווה מעשית,
מציאות גורלית,
אכזרית.
|
אותנו בריקוד חושני
גוף בתוך גוף,
אחד.
|
והזמן חולף,
נוסקת גבוהה עד כמה שאוכל,
עד אין סוף,
מעל לרגשות,
|
השיקני מנשיקות פיך אלמוני
הוא שם צורח בשמי
אהובי
|
לא הצום, לא הבכי
לא התחינות
פתחו שערי שמים.
|
הלב בועט,
עוצרת בכל כוחי המים בעיניים
|
והגוף בכה מכאב
ימים הוא עוד הרגיש את ידיך
נוגעות בתוכו.
|
משכר את חושיי,
מרדים את הכאב,
במילותיך מאיר לי את הלב.
|
בוקר שטוף פרחים מרהיבים
מתעוררת מולך במיטה,
אוחזת בידך,
|
מלאך שלי,
לו רק יכולתי לחבק אותך לתוכי,
לזרוע בליבך קצת
מהתקווה שבליבי,
לו רק ינולתי להפיח בך חיים.
|
הנשימות המהירות מרטיטות דממה
אילמת,
לא נטרפת
|
הנשימות המהירות מרטיטות דממה
אילמת,
לא נטרפת
|
טעם של מלח זרוע
בנשיקות מוות מתוקות
ופוחדים להרגיש.
|
לחדור אל תוך מעמקי נשמתי
מישהו בוכה וזו לא אני,
קורעת את המילים נקרעת
|
קטפת פרח לבן
אני עוד הרגשתי בקוצים
שננעצו חזק בליבי- אז כשהלכת.
|
צלילות הדעת
לשחות בתוך עננים רכים
לגעת מעבר לגבולות עמומים
שהציבו לך.
|
לפתוח תריסים לסגור
אני אוהבת חושך.
|
מצליחה להסניף אותך לתוכי,
אני אוהבת,
לחוש את חום גופך.
|
תשוקה מאופקת צוללת לתוכינו
נמנעים ממגע של גופך של גופינו
|
בשעת לילה מאוחרת, לבי נצבט מרסיסי קוציך המעטים, המסרבים
להתפוגג עם השאר,
אני לא נרדמת.
|
|
|
למה תמיד אנשים
כותבים על עצמם
בגוף ראשון או
שלישי?
גוף שני במכתב
התאבדות |
|
