|
נולדה בשנת 1985, לעולם קר ומנוכר.
במהלך חייה, גילתה כי העולם אכזר, וכן, עדיין קר
ומנוכר.
לפעמים צוחקת.
לפעמים בוכה.
ומנסה, ככל שביכולתה, לשמור על אופטימיות, ולצייר על
כל העולם במכחול קצת יותר ורוד, טוב ומשעשע.
זוהי סקוץ' ופרח בקיצור קצרצר ונמרץ.
"אני כבר לא יודעת או רואה מה אני כותבת. אורו של הפנס אזל כבר
זמן רב.אנחנו מתים.לאט.שנינו.ביחד.כשבשרינו מתחכח זה בזה.ככה
תמיד רציתי למות.איתו.שיבכה עליי."
|
מצאתי את זה כיפי כזה, לפרכס. זה נתן לי הרגשה שאני על רכבת
הרים שעוד שנייה באה הנפילה הגדולה, והגרון שלי נקרע לגזרים.
או כמו אורגזמה.
|
"...אבל חשבנו כי כאשר יראה שהוצאנו כביכול את הסוס מבטנו, הוא
יאמין כי הכל בסדר ויתאושש מהזיותיו. אבל קרה אסון. מר שם-טוב
התעורר מתרדמתו. הוא תקע מבט אחד בסוס-ונפח את נשמתו"!!
|
היה קר לאללה! יונתן נתן לי את מהעיל שלו(ואוו ..איזה
ג'נטלמן),
"יונתן?"
"מה?"
"אתה זוכר את השאלה שלי מאתמול?"
"לא נראה לי..."
"אתה לא זוכר ששאלתי אותך בקשר ל...בילוי שלנו מאתמול?"
"אהה! כן! אז?"
"אז אתה מוכן להסביר לי?"
|
אני זוכרת את הפעם הראשונה שזה קרה....
|
התמונה האחרונה שראיתי לפני שניתקו אותי ממכונת ההנשמה, היתה
שחר.שמחתי שהוא הפנים האחרונות שאני רואה, הוא חייך
ואמר:"אנחנו נתראה כבר...תשמרי לי מקום.."
|
היא הרגישה בציפורניו החדות. היא תיארה לעצמה את אצבעותיו
הצהובות והשדופות, מקומטות ומסריחות, שעד לפני כרגע, היו
מונחות על שדיה וגופה של אותה היצאנית.
|
המראה שבחדרה, תיקח את אחד מרסיסי הזכוכית, ותיתן, סוף סוף,
לעורקיה לזרום בחופשיות, להתנקות מכל הלכלוך שבתוכם.
|
הוא צחק, ואמרתי לו שיסתום את הפה, כי השכנים יכולים לשמוע
אותו ולהעביר להורים שלי שהם שמעו ב7 ורבע בבוקר צחקוקים של
גבר בן 21 בבית שלהם.
נסענו לאוניברסיטה, ואני זוכרת שהיה כל כך קר! טוב לא פלא, זה
היה אמצע נובמבר, והוא כל הזמן אמר כמה שהוא אוהב את החורף
|
נראה לי שהפעם הראשונה שראיתי אותה היתה כשבאתי לעשות מבחן
במתמטיקה כדי להשתבץ להקבצה במתמטיקה.
|
כלום חשבו שהוא דפוק בשכל...
|
אני לא מתקלחת באימא שלי. אלו לא ידיה שנעות, נוגעות בגופי
עכשיו. עורה ובשרה לא מקרצף את גופי. זהו שקר. הבלים.
|
שוב חופרים קברים. ריח הצחנה שבא מכיוון המשריפות ועגלות
המתים, שאינן נגמרות, ורק מתחדשות, עולה באפה.
|
"מה את מסתכלת?!? במי את חושבת שאת נועצת עיניים, כלבה יהודייה
מסריחה...זה הסוף שלך! אני הולך לדווח על כך למפקד!"- הקצין
הגרמני תפס את מבטה אליו. היא פחדה פחד מוות. הרגישה את הסוף
של ההתחלה.
|
"הלוואי! הלוואי ויכולתי! הגנב הזה! גונב לי את הבננות! אתה
תראה מה אני אעשה לו בפעם הבאה! אני נשבע בסבתא שלך ז"ל! תראה!
עוד פעם הוא יעיז להתקרב לבננות שלי ולאגסים ולתפוזים....אני
לא יודע מה אני אעשה לו! אני אומר לך אני לא אשלוט
בעצמי!....אני ..אומר...לך.."
|
הן כנראה לא ראו שום סיבה לטרוף את ליבה, מפני שידעו כי לא
קיים בו שום רגש, שום רחמים, שום אהבה...
|
לשתות מי גשמים, קפואים להחריד...תרגיש, תחוש, תמשש..כמו שמששת
אותי...כמו שחפנת את ידך המוגאלת מדם הבהמה שכרגע שחטת באחו
בשערי...טינפת אותי ...עכשיו זה תורך...תורך להיות
מטונף..כמוני"
|
"כואב לך?", את רוצה שנפסיק?" "לא נעים לך איתי?" - על הכול
עניתי "לא" - אבל ברור שכאב לי. אבל הייתי חייבת אותו בתוכי.
אני הייתי חייבת אותו איתי בכל שעה, בכל דקה ושנייה שביום.
|
אבל ביחד עם זה, גם היה לי בא להעיף לו סטירה, שתשאיר לו את
הכף יד שלי ,ככה טוב טוב, לאיזה 10 דקות, מין חותמת כזו ממני.
|
נראה לי שכשהיא היא נרצחה, עדיין צחקקה. תמיד היה הצחוק המרכז
של חייה. כשכיסו אותה בתכריכים החיוך היה עדיין מרוח על פניה.
|
הקטע הבא לקוח מתוך היומן(הפרטי ,אישי) שלי...
פשוט תפסיקו באמצע אם זה משעמם אתכם זה סיפור אמיתי...!
:(
|
אם תתרסק היא על אבני המדבר המאובקות, הקשות, החסרות רחמים,
אשר יבקעו את כל רמח איבריה, בזה אחר זה.
|
הוא אנס אותה בנשף סיום השנה בבריכה, במלתחות של הבנים. הוא
קרע אותה, ביתק אותה, ביתר אותה.
|
ואז, היא תפסה אותי בעיניי, נתקלה בעיניים שלי שמתבוננות בה,
בכאב ובהבנה, ואמרה:"הוא נראה לך יהודי? הוא יהודי? הוא בטוח
ערבי! בטוח!"
"הוא יהודי, הוא לומד איתי בביה"ס, הוא פנימיסט." ניסיתי
להרגיעה.
|
your the first thing i think of in the dawn
your the last thing i think of when the darkness come along
|
just the cat
that buried
in the outside
garden...
|
I shall keep my promise,
And will come back for you,
My love.
|
the night has come
big, black, and never ending
just like you...
|
black flowers are starting to strangle me
i can't breath
|
like a burn
on a flesh skin
|
זה עיצבן אותי!
אחר-כך חזרנו לביה"ס
וחיכינו שעתיים
ואז כשהוא סוף סוף בא
הייתה לנו תחושה טובה
אבל התברר שהיא לא
אני חושבת שהוא ייתן לנו אפס!
|
והיא איננה יודעת...
שמישהו חושב עליה....
|
ובמחשבותיי הנודדות
הופיעה נערה
נשמתה ונפשה בודדות
וקרע עז בליבה
|
ערפילים כבדים מכסים את הכפר היתום.
הכביש ספוג בנוזלי הים התיכון.
|
לפתע...הכוכב נפל....הכלב קם לתחייה...האנשים הסתכלו לרצפה...
הנחש כבר לא רחש...והדשא....יבש...
|
והסכין שבליבה...
עוד תקוע...
|
נקודה קטנה למחשבה....ותחשבו על זה..!
|
תמיד היית נר,
אם בתחילה או בקצה המנהרה,
|
נישק את כף ידה
ריאותיה קטועות
|
ריחו של הארון
כה טרי...
כך גם מותי...
|
ליפול וליפול ולהגיע לשום תחתית של בור
|
רק בשבילך אני קמה בבוקר
רק בשבילך את פניי אני רוחצת
רק בשבילך אני מתלבשת
רק בשבילך אני מתאפרת
|
להפשיט אותך
רק את זה רצית
צרחת...בעטת
כאנוסה
ברוחי
|
ילדה=שמלה מסטיק=ורוד אהבה=התאבדות
|
I remember now where we made love, for the first time.
It was in the attic, in your house. One of the stairs was
squeaking.
"Nathan...she could hear us", I said.
|
האפרסק הרגיש לכוד...הוא הרגיש שהוא לא יכול לנשום..
|
עיניו השחורות הבריקו לנוכח הדף הלבן שהיה על גבי השולחן. הוא
לא ידע מהיכן להתחיל. הוא לא ידע כיצד לסיים. היה ניתן לראות
כי היה מבועת.
|
ציפורניים כסוסות פזורות על שטיח כחול.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
נ
נח
נחמן
נחמן, מזומן.
ץ סופית, מבקש
הלוואה מחברו. |
|
