|
חוזרות לרקוד. חם. כולם נצמדים ומזיעים. המוזיקה נכנסת עמוק
לגוף ואי אפשר להתנער ממנה.
הולכות לספות ונחות קצת.
מורידות עוד שוט, ועוד אחד, ועכשיו הכל נראה אופטימי יותר.
נשכבות אחורה בלי (או עם) לשים לב שהחוטיני מציץ ונרדמות.
|
|
|
המערכת, בתכלס,
הם חבר'ה
שנונים, אבל
כשזה מגיע
לקווים
אישיים...
-שפרירית,
גם אני רוצה.
("האמת
בסלוגנים")
תגובת מערכת:
פסים. פסים
אישיים. וכן,
אלפי הסלוגנים
שאת שולחת לא
מתקבלים, כי הם
לא. לא שנונים,
ולא אישיים. |
|
