|
קראתי בצד שאני צריכה לכתוב על עצמי בגוף שלישי, דבר
קשה, אני לא מתנתקת מעצמי, זה פשוט קורה, אני יודעת
שאין דבר שיכול לעצור לרגע את הלב, שאי אפשר להחסיר
פעימה, אני לא רוצה לגרום לכם לחוש את הדברים שאני
חשה כשאני כותבת את שירי, לחוש את הכאב.
אם נגעתי לליבכם, אז כנראה אתם בסך הכל בני אדם, כי
אין לי שום מעלות ושום יתרונות שלכם אין, אני פשוט
מבטאת את עצמי קצת אחרת, השירים.
לפעמים אני מוצאת את עצמי ברגעים כאלו למשל, שפתאום
אני נשארת חסרת מילים ואז המנגינות מתחילות, לרוץ
ולנוע, מבלי להפסיק.
ויש לסיוונוש מסר פה, להבין ולראות, שאפשר גם לעצור,
לעשות דברים אחרת, אם יש לכם על מה, ולדעתי תמיד יש,
אנשים עם הרבה רגשות, תכתבו תוציאו, אל תפחדו שלא
יאהבו, אל תתנו לאחרים להשפיע על מה שאתם באמת
יכולים לכתוב ולהביע !
הוא מאמין באלוהים, רוצה לחיות לפי כללים.
בורח מהאהבה, מהמציאות הכאובה.
|
אם תרצי לאהוב תמיד תוכלי,
רק אם תאמיני לו הכל אפשרי,
הוא מציע לך ירח ומעט כוכבים,
מאמינה בנעורים, באלפי תעתועים.
|
ויש לך עולם שהוא רק שלך
את יושבת לבד, רוצה חזרה,
את הרגשות ואת כל הדמעות,
שהוא לקח איתו כשהוא עזב אותך פה.
|
אתה שמסתכל שם, שרואה את הכאב,
כן אתה שרואה אל תפחד,
תנסה לגעת להרגיש קצת את האור,
הרי אחרי החושך, כבר לא יהי שחור.
|
היה לי מלאך שנחבל ונפצע,
התכסה בעפר, וחזר.
הוא דואג וכואב, מחפש קצת מהות,
בלהיות מלאך, ואף פעם לא למות.
|
החיים תוך קיץ משתנים,
אתה מבין דברים, לומד,
חושב על דברים קצת שונים
|
שני אנשים כל כך שונים,
לא מכירים,
שני אנשים שבמחשבה שלנו,
כל כך דומים!
|
רק שאותו אחד שקוראים לו אלוהים שיסלח להם שימחול, שלא יגיעו
לגיהינום, לאותו מקום אדום, בלי רחמים, שאותו מלאך, לא יתן להם
להיכנס בשער הלא נכון.
|
|
|
אחד טאקילה.
שניים טאקילה.
שלושה טאקילה.
רצפה. |
|
