|
יש פה המון חומר, שהצטבר בכשלוש שנים אינטנסיביות של
פעילות בבמה. מדי פעם אני עוברת עליו קצת, עורכת,
מעבירה לארכיון או מוחקת בכלל. לעיתים רחוקות אני
מעדכנת, וכיום בעיקר נמצאת באהמ.נו או בישראבלוג.
יש כאן חומרים שלא את כולם אני אוהבת, או גאה בהם,
אבל יש כאלה שכן, ומאוד.
הייתי מציעה לקרוא לפי סדר כרונולוגי, אבל אתם תעשו
מה שאתם רוצים. ;)
תגובות עלולות לשמח אותי מאוד.
עדיין תל-אביבית, ועדיין ילידת 79', כן.
החתולים שועטים אחרי למטבח.
אני מתעוררת מאוחר, מאוחר מדי, והם רעבים. גם אני רעבה.
אני שופכת גרגרים לקערות ומוציאה פסטה מן המקרר, ופסטו,
ועגבניה, וזיתים בשמן זית, ופח גדול של שמן זית מהארון. מערבבת
בקופסת הפלסטיק, למה ללכלך צלחת.
|
אז הוא חזר לארץ. ישב שם, בפישוק רגלים בטוח בעצמו, זחוח,
בדיוק מאפר את הטיים שלו במאפרה השחורה שמונחת לשמאלו. זו שגם
אני איפרתי בה- כשהיינו שם, בהיסוס של חרדת קודש
|
קפיטריה חצי חשוכה, חתולים מייללים, כמה אנשים שרוצים לקרוא
לתוך הראש שלי, צלחת מרק וכפות, לפעמים מפלסטיק לפעמים אמיתי,
בחורות שטוב נודף מהן, לפעמים, ירצו לשמח אותי, שיחות ומילים
נוקבות יועברו עם חברים קרובים.
|
אתה בן 30. אתה מחפש משהו. אתה לא בטוח מה.
לפעמים נדמה לך שהחיים חומקים ממך, שהכל מתנהל מסביבך ואתה לא
ממש שם- לא מצליח לתפוס את זה כמו שכולם תופסים. באיזשהו שלב
הבנת שאתה לא צריך- אבל, זה עדיין מנקר בך כמה פעמים ביום- קול
חלש שאומר לך שאתה שונה.
|
הנה אנחנו מדברים
לא נפרדים לארבעה ימים רצופים
הנה אנחנו כנים
וחולקים כוונות או חוסר כוונות
לעתיד
|
לפעמים אתה מרגיש
שחדרת
לבועה מצהיבה ומיושנת
ואחריך יבואו עוד
וישנו את מרקם הזמן.
|
אז אני עומדת עם
הדלת פתוחה
ומסתכלת
|
בימים האחרונים
אני ישנה באור
|
אני אחפוף את הראש
אחר כך אתיז את הבושם שאתה אוהב
ואסע אליך למרכז העיר
|
תיוותר מהורהר
חוסר במילה גרע אותך
מלילות של תשובה
עיקשות או קושי
|
ואתה
קורא את השירים שלי פעמיים
ונרגש
|
וכל מבט הזמנה
לחיים אחרים
שיקחו אותו מכאן
|
תאמר שחייגת כל הבוקר
בנסיון לברר דבר מה
תהיה ידידותי וחביב
חביב מדי
עד שלרגע אני אשכח
|
לטגן ביצים
להזכר בפניך
לרעוד מול מחבת
|
ועצב גדול
שברירי מידע
אודותיך
ברשת מידע ענקית
|
כלים נשטפים
בגדים מתקפלים
שקיות זבל מתמלאות.
|
אני הולכת לישון עם הריח שלך
ועם עלבון של איזו בחורה
|
לשחק באוהבים
עד שמפציע כאב,
ואיש נופל לעולמו
|
אתה מוציא מהתיק ערימת דפים
היא אוהבת אותי
היא כותבת לי שירים
|
אם נגזר עלינו
ללכת בצעדים קטנים
ואח"כ להמשיך כל אחד את חייו
עד הצעד הבא
לפחות לא לדרוך במקום
לפחות אקדם את העלילה
בפתיחות נפש
|
ומכל הדברים שפעם סימנו
שפיות מאוחרת
לא נותר עוד דבר לנחם
|
אתה הופך יצור אחר
מול עיני
המיואשות כבר
|
כמו הפה הקפוץ של נעמה
כשאמא שלה תמיד מעירה
ולא מבינה שזה בכלל אנטומי
ואולי בכלל אשמתה.
|
אתה תפשוט מעליך בגדים
לפני שאספיק למצמץ
ותשאל למה אני מחכה
אני אחכה
|
הבית שלי ריק
ואתה לא פה, להסתובב עירום
להכין לך משהו לאכול
|
ואת אומרת
טוב לי עכשיו
ואני לא כותבת כשטוב לי
|
וירג'יניה לא מאמינה למראה עיניה
וגופה לא משקר
|
ומחר אביט בך מרחוק
במבט מצועף
ואפחד להתקרב אליך בתוך ההמון
|
הצגות תיאטרון עושות לי טוב,
אני מתאהבת בשחקנים הראשיים
אח"כ מגיבה בדרמטיות
אח"כ שוכחת
|
הקהל ימחא כף
ואנחנו נפסע
רועדים מקור
אך ביחד
|
ושתינו בשתיקה
וערבלנו
מקל קינמון
בכדור
כסף.
|
התבוננות
יוצא ובא בקליפותיך
ריח הסדינים זכרון עמום.
|
סקס אפיל בחולצה כחולה ותחתונים
נשכב על ספה
|
לבוש תחתוני בוקסר וחולצה לבנה ישנה
מתפוררת
משכל רגליים במתיחה
וקורא את המילים שלי
|
אתה משפשף את המלח
ומקשה עלי להדחיק
|
העולם הזה מלא מדי
בפיתויים ריקים
שזוהרם דעך
|
יונתן שולח מייל מניו-יורק
|
ואין בך יופי שגור
לא זה שגורם לי לנשום
לכיוונים מעוגלים
|
תגיד ששיניתי את חייך,
תגיד את האמת.
|
ים עובר מעליך כשאתה ישן.
אני מסתכלת
ואתה אינך יודע על מעשי דבר.
|
או אולי איזה גילוי אהבה גדול
שיבוא ויגאל אותך מהעולם הזה
|
כל המילים שכמעט והחליקו ביננו
הגודל אליו אני מתכווצת
וכל כמעט הנגיעות שעטפו את השנים האחרונות
לא מרחיקים את אי השקט הזה
|
מישהו נתן לי אפרסק
בבית קפה בעיר שלך
הרגשתי מוזר
|
ולכאוב, שוב ומחדש את הכאב הזה,
כל פעם שאראה אותך בעיר שלי.
|
הכריות תמיד מסודרות
זו לצד זו.
מעמדת אותן במרכז
אני ישנה לבד.
|
ואני אוכל לבכות סוף סוף
ולתת להכל ליפול
ולעזוב אותי
לנפשי.
|
לסגור את החשבון המשותף
כי הרכוש כבר חולק,
שיקים נרשמו על ההפרש.
|
אני יכולה להיות
אישה שונה
|
ואני מתחבטת בין מכולת שכונתית
שלי
או שלה
|
יושבת באמצע משחק אהבה
משחקת, אני לא אני
|
מה אני חווה איתך?
אנחנו מזדיינים
|
אני ואתה הדוגמה המושלמת
לאישה צחה ותמימה
וג'נטלמן
לא כ"כ מהוגן
|
אני ארים את הצלחת
ואחשוב עליך
ישן באיזו מיטה
אולי הוזה משכרות ואולי את מה שהשארתי איתך
|
תחייך חזרה
יש בה קסם עייף.
|
חיינו נפרדים
הקו הזה
ברור וחותך
בין פעם לעכשיו
בין היה לאין
|
זוכרת בע"פ את קימורי פניך,
שעות התבוננתי בך ישן.
|
והכאב שהעדפתי
על פני הכאב האחר,
והבדידות שניקרה בי
מתנחמת בחפציך
לעומת מלוא החדר עצמי
|
נסיעה. זה חדש!
זה שינוי סדר יום.
מתעוררת בי עליצות נושנה.
|
החתול מתנקה
לא שם את ליבו לדבר פרט עצמו
והקרב שהתחולל כאן עכשיו
|
ואני עטופה בגדי העונה הבאה
ורק גרביים שכחתי
וקר.
|
החיים שלנו יחד,
עוד לא הולידו אף שיר.
|
נעמה עוזבת אותי
בחשש
בעיר גדולה
נשיקה חטופה בתחנת אוטובוס
והיא לא מסתכלת אחור
|
חיכיתי שתדליקי את הדוד עבורי
ואוכל להתרחץ
|
אנחנו אקסביציוניסטיות אנחנו
חייבות לחלוק עם העולם כל סיגריה שאנחנו מעשנות
|
הרי דרכו בעולם הפרטי שלך
וכל הציפורים
התעופפו
|
זה היה צפוי ש
מישהו בסוף ירגל אחריך
|
ואולי בכלל ישבנו על ספה
בדירה החשוכה
הטלוויזיה צועקת לעצמה
האורות מרצדים עלינו
וחם ודחוס
|
הנגיעות שלנו לא נולדו היום,
עשרות מאהבים לשעבר הביאונו עד פה
|
מחכה לך במקום אליו לא תגיע
גם לא תדע לחפש
|
געגוע יוקד
מסתחרר בינות עצמו
בנפתולי בית החזה
|
רגעים סדורים של אושר
על פני מרפסת
של רחוב שקט
|
שלחת לי מייל קצר
מתעניין
עניתי בלאקוניות.
מה אני יכולה להגיד
עכשיו
|
צילמת את סדיני הסתורים
צילמת את המים שוטפים
מעלי
|
שירים במושב האחורי
אתה שמח כמו ילד
קנית חולצות חדשות
|
אין שלגיות עודדי, אין שלגיות, בוא ניסע הביתה, נדליק את הדוד
נתקלח, נאכל משהו, נלך לישון.
|
מעל התסבוכת הזאת שלנו
מלאכים מרחפים
מנידים ראשם בחוסר סיפוק
אנחנו חוטאים לייעודנו.
|
תשוטטי בין ערוצים
עד שיהיה לך קר
ולא תדעי להחליט
אם קור או רעב
|
אהובי שותק בחדר שירותים קטנטן
מביט על דלת מתקלפת
וחוכך בכעסו.
|
ערימה ליד הדלת
ומפתח יתום
|
תצרחי
אל קירות
תזייפי אהבות
תשרטי את עצמך
בציפורניים קטועות
|
ורוצה לאחוז בתקוות, ולהפוך החיים קלים יותר, ולאהוב עד בלי
די, אך חוכמתך אומרת לך עצב, ושקט אינסופי.
|
נתתי לך גוף להיאחז בו ופנים שיתעוותו כתגובה. נתתי לך את כל
החום והרוך וגם אם לא הייתי שם זה לא שלא היתה לי כוונה, זה לא
שלא רציתי יותר. ומה זה משנה עכשיו אם ברגע הזה אין מגע, אם
ברגע הזה אתה לא קיים ורוצה לשכוח שאני קיימת- רק לא לשמוע
יותר.
|
לימים אשחזר את הרגע הזה ואת כל הרגעים שהובילו אליו, לימים
אצטער שלא הייתי מצוידת, בכל המילים הנכונות, בכך שלא נועדתי
לשפר את העולם, לגרום לך לאהוב את החיים האלו, לצידי.
|
אני שוכחת דברים. את הדברים החשובים ביותר. כמו איך אני מרגישה
באמת. אני לא מבינה את המצב הזה. הוא כבר יצא משליטתי. הגיע
הזמן, אתה אומר- תקבעי פגישה. ואני משתעשעת עם הרעיון של שפיות
בקצה אצבעותיי ומדליקה עוד סיגריה.
|
עד הרגע האחרון עוד התעקשתי לומר שיהיה בסדר.
עד שנעלמה התחושה שאוששה את זה, התחושה שתמיד נסכה בי את הרוגע
הזה, התחושה שערבה לידיעה שהכל יסתדר מעצמו לשביעות רצון
מרגיעה.
|
גבר שאני כמעט לא מכירה אומר לי שהוא אוהב אותי.
המאוורר מרעיש חרישית.
העור דביק מזיעה.
|
יום רודף יום
הישג קטן מסמן אחד ממשנהו
|
חודשים התעקשתי שאולי תחזור.
|
פנסים. כל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה אלצהיימר, אלצהיימר,
אלצהיימר.
|
טיול לילה הזוי
נשיקות חטופות ורכות
|
שוקעת בינות עצמי
בדיו סגול על נייר של מחברת
קמוטה
|
נסיונות להפוך בן אדם אחר לעצמך
תמיד משאירים אותך ריק.
|
סדר חיים שנשבר,
מסמן תבניות של צער
|
שיחות נקשרות
מכוניות חולפות מהר יותר
חנויות פרחים, בתי קפה, זגוגיות בוהקות.
|
ולמה לא תרדוף אחרי המטוס שירחיק אותי ממך?
|
אהובי אוהב ציפורניים ארוכות
משוכות לק כהה
|
סדרת שקופיות סרוקה- חלק נבחר מפילם שלם
|
אי שם בשפעת של 99'-
הקסם נמצא בדברים הקטנים והיומיומיים.
|
צילום צבע בחשיפה חסרה- אנדר כמו שאומרים.
|
מינימליזם- מה קווים בזוויות משתנות. בתיאבון.
|
כאבים ושמחות, אהובות ישנות. כל הנשיקות הראשונות שלך.
|
ריטואל קבוע. תמיד הוא אוכל אותו דבר.
רוגע יומיומי של רגעים קטנים. תמיד הוא הכי יפה בעיני כשהוא לא
שם לב.
|
אל הארכיון האישי (38 יצירות מאורכבות)
|
|
זה לא סלוגן,
אני חוזר זה לא
סלוגן, אני תקוע
במוזיאון המדע
בחיפה, נכנס
עשן, מישהו חייב
לראות את זה,
בבקשה
עזרה!!!,
עכשיו חמש בערב
יום שני מאי 98
אני ממתין.
ארד עזמוביץ. |
|
