|
כשתלכי/ אביב גפן
כשתלכי אני אשים את השיר הכי עצוב בעולם
ואקרא למותי שיבוא במהרה
ואשנא את האיש שיבוא ויאמר לי
שזה יעבור ושזה לא נורא
השמש תחסוך מראשי את קרנייה
ציפורים יסרבו לזייף את שירן
בכל עץ שאגע, יהפוך לשלכת
הפרחים יקמלו לשקיעה אדומה
אני ארכיב משקפיים כהות ושחורות
לא אכיר את העיר שידעתי זמן רב
ארקום לך שבילים של דמעות לרגלייך
והלב שוב יזכיר לי איך שהוא נעזב
ובלילות אני אחלום שאני לוקח את ידייך
ואומר לך טעיתי, מבקש ממך סליחה
ואת סולחת ואת מחייכת
ואומרת אני אוהבת אותך
ואז אנו פורשים את כנפינו
כמו מלאכים לבנים ויפים
ויוצאים לטייל על שביל החלב
בליליה מלא כוכבים
אבל האבירים לקחו כבר
את כל הנסיכות
ודהרו אל עוד אופק מתוק
הסופים הטובים נסגרו בספרים
אגדות נשארו אגדות
ואם תראי פעם קבר שעליו חרוט
"אני מתגעגע", תדעי שזה אני
ושהפסקתי לבכות.
אז החלטתי לפתוח עסק. להתחיל לבקש בשביל אותו פה קטן, שיניים
מבצבצות ואוסף גומות. זה נראה לי רווחי. בזמנים כמו עכשיו קשה
להשיג עבודה משתלמת ומהנה. ואני אוהבת לחייך. מה רע? לפתוח לי
בסטה ברחוב הראשי ולחייך לאנשים, במילא זה העיסוק העיקרי שלי,
לחייך. למה לא
|
אין לי מספיק חיים בשביל לכתוב יומן
אין לי מספיק כישרון בשביל לכתוב שירים
ואין לי מספיק שלווה בשביל לא לנסות.
|
ואני נהנת לגלות תחנות חדשות בעצמי, או לשוב למקומות אהובים.
וברכבת שלי אין עוד נוסעים. יש רק אותי. וזה מספיק.
|
אני אוהבת אותך. אז אמרתי.
אז למה אמרת אז מה כסיפרתי?
|
ואתה עוד איתה. וצוחק. זה כואב לי, זה צורב לראות אותך צוחק
איתה. כל חיוך שלך עושה לי צריבה כזאת בבטן. צלקת חדשה.
פטרייה. עוד חתך בווריד.
|
|
|
אני משורר.
עוד אחד שחושב
שהוא משורר |
|
