|
עמוק עמוק בתוך הגוף, במורד הגרון, תוכלו למצוא אותו.
דרך ענני הרגשות, מעבר לבלוטת השיגרה, נח לו תחת עץ הנשמה -
איש הפרפרים.
|
היי, אני גידי. דג זהב.
לא, אני לא מהסוג שמביא משאלות, אלא סתם דג רגיל שחי יחד עם
הדגיגה החמודה שלי. שוחים יחד, עם הזרם.
|
את מתהדרת כמנצחת, בישבן זקור, גאון של תחת
צוואר הדור של מלאכית, ושתי עינייך דמעות זכוכית
חיוך של אש, קימור נדיר, חיוך כזה ראוי לשיר
|
רצית רק סרט רומנטי
כזה אחד שבסופו יש נשיקה
רצית רק גבר שרמנטי
אני לעומתך בסך הכל רוצה דפיקה
|
אני ואת, שוב את ואני
אני אוהב לאהוב, זה לא רציני.
נמשך כך אלייך, ללא היגיון
כמו רועה מתבודד, שחומד הוא לצאן
|
אני כאן איתך, שלך אם תקחיני
מנשק את פנייך, בין השורות
רטוב ורועד מטיפות מילותייך
מחבק אותך בעין סערת רגשות.
|
הייתי מביט בה מביטה בתקרה.
היא היתה מגיעה אלי בחצות, כשההורים שלה כבר חשבו שהיא ישנה,
והיינו מדברים שעות...
אי אפשר לומר ממש שהיינו מדברים, אלא דווקא היא היתה מדברת,
ואני מביט עליה ומהנהן.
|
"כל הגברים אותו הדבר", את אומרת, "מפחדים מהתחייבות". את
אומרת שזו טענה ידועה ועצם זה שהיא ממשיכה מעיד על החוזק שלה,
אבל דווקא חשבת שאני שונה.
|
בגוף רזה וארוך, עם פה קצת רועש
ארבעה חדרים לי בלב, זה מה יש.
|
מוזר, אני רק זוכר איך את שותה את הקפה שלך.
זהו.
אני לא זוכר כלום פרט לכך, ממש שום דבר.
שתיים סוכר, מעט חלב... כי יותר מדי עושה לך בחילה
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
הטעות שלכם היתה
בזה שהרגתם אותם
בעצמכם. אם
הייתם אומרים
להם למצוץ לכם,
מעצמם הם היו
מתאבדים.
החבר של שלי
מסביר לאדולף
איפה הם טעו. |
|
