|
.`אם יש גן עדן ככה הוא נראה, אם יש גהנום ככה הוא
מרגיש`
מתוך: אם יש גן עדן / רון לשם
.... Been there, done that
ידיי מדממות,
אך מסרבת להרפות.
סערות רבות מתגוררות בתרמילי,
אך כאשר הוא סגור,
שקט הוא וריקני
|
ואותי ליוותה דממה מצווחת
אשר אף פעם לא הצלחתי להשתיקה.
ורק צווחת כאבי הייתה יותר
רועשת יותר מכאיבה.
|
למולם ניצבת חומה אנושית גדולה,
העשויה לבנים, בעלי שמות שונים:
יופי מוסר, דת, נכון, טוב ורע.
אבנים אלו בורקות, נוצצות
|
אינני יודעת את שמו,
אך כל חלק בגופי קורא לו.
צועק לבואו
ולבי נותר,
באותו מבט,
עמוק בלבו.
|
כמו פרח שנקטף ואין הוא יכול לפרוח שוב,
כך הוא גם ליבי שלי שניתן על ידי לך אהובי.
ואתה הנך כבר יצאת שוב לדרכך,
עם תרמיל כבד ועמוס על גבך ופרח בידך.
|
אך בבוקר מאיר,
פתאום הקצתי לחיים,
השמש החמימה נתנה לי את כוחה,
|
אחוז בי אל תניח לי ליפול,
אך אתה אינך שומע
ואני...
צונחת לי מטה לתוך השאול.
|
אז תודה לך אדמה,
שיעדת לי מוות ועל כן חיים בוערים.
|
סמוך על עצמך.
זכור, אתה - לעולם לא תנטוש אותך.
תמיד אתה,
תלך לישון עם מחשבתך
ואתה זה שתתעורר עם כאבך.
|
עכשיו זה נשמע כל כך גרוטסקי: "לפתוח דף חדש",
לא אמרו לנו אז שהדפים הקודמים הם כמו קעקוע
ברגע שהם נכתבים הם נחרטים, ולנצח אותנו מלווים.
|
מתקרבת אליכם ילדיי ,פירות דמיוני , נוצרתם מאשלייתי שלי ,
אתם כל עולמי .
חייה דרככם,
חבריי הם חבריכם, כל חווית קיומי מסתכמת בכם
אינני חייה יותר, כי אם מדמיינת אתכם
|
בואו ושמעו על אדם טיפש ,
שהיה לו הכול ;אהבה , יופי וחופש
|
היא מודעת לערכה ,
ליכולתה ,
ליופייה
ולחוכמתה ,
אך אין בכוחה
ואולי אין ברצונה ,
לאהוב את עצמה.
|
ממשיכה לנסות,
נאחזת ברפסודות שונות,
אשר להן שמות:
חוש הומור, דת, סקרנות, חמדת הטבע,
ועוד שתיים נוספות המכונות חלומות ותקוות.
|
נשמתה אבדה ברגע שנכנס בדלת,
הביט בעיניה את בגדייה הסיר מעלייה,
ופרץ אליה.
|
רבים האנשים אשר סבלם שם קץ לחייהם.
רבים האנשים אשר לא חוו סבל בכל ימיהם ,
אך רבים אף יותר האנשים אשר בכל שנותיהם
מעולם לא חיו
|
נדמה כי העולם הינו פס ייצור
ולו תבניות
ומתוכן יוצאים דוגמאות זהות.
|
את הצלילים הללו יוצרת הוויתי ,
אשר מתפללת שנים שאסתדר כבר עם עצמי
|
כשהבוקר יפציע אוכל לצעוק כמה טוב לי להיות "אני".
אצליח לאהוב אותך כי מחר כבר אוהב את עצמי.
|
נזרקה בגלל תפריה וריקבונה,
ללא שיער, ללא בגדים.
רק חתכים עמוקים.
גם לבובה נטושה יש פחדים
|
זורקת את הפרח לכיוון השמיים,
שלפתע אפורים ומלאים עננים,
עננים חלולים בעולם של כלום.
|
כעת עולה השאלה:
האם איי פעם אוכל להיות שלמה עם עצמי?
האם זה תלוי בי?
אולי זוהי אשמתי שלי?
ואולי אוכל לתקן זאת ולשוב להיות "אני"?
אוליי??
|
אכולה מבפנים ע"י החיים.
תחושה של כלום מילאה
את אותו חלל עמוק ועצום,
הקים בתוך תוכה,
|
ואף אחד לא הבחין בכך שהיא מתפוררת, נשברת לרסיסים,
לא משפחתה, לא חברים ולא בני אדם אחרים
|
אדם חכם וטוב.
סלמנדרה אנושית
ולא זנב המהלך לו ללא פנים,
אי שם בשאול שבין המוות לחיים.
|
שתיקתך היא שלוותי,
מילותיך הן שיריי,
תנועותיך הן מנגינותיי.
רוקדת לצלליך,
|
חומך ושפתייך המדממות
לא גורמות לי לנוע ...
רק להקיא דם שלבטח תשתה בהנאה...
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
כשאלוהים אמר
בפעם הראשונה:
"יהי אור"
למה לעזאזל הוא
לא אמר באותה
הנשימה גם:
"משקפי שמש
איכותיות חינם
לכל פועל."
אתאיסט
פרוגרסיבי עם
בעיה קטנה בברך |
|
