|
בן 29, תל אביב לשעבר ומתגעגע, כותב שנים למגרה
ולאחרונה בעקבות סיום יחסים ארוכים וכואבים עם משהיא
החליט לפרסם חומרים חדשים שעלו בו ביחד עם רגשות
הכאב, פחד, דחייה, כמיהה ואכזבה.
מנגן על גיטרה מאז גיל 16 ואולי חלק מהמילים יראו גם
לחנים. כותב מהלב, אוהב לחרוז ומקווה שזה לא יראה
כניסיון נלוז,
להחזיר אותה.
תוהה על החיים ומשמעותם, איך הגענו לכאן, כמה למה
מדוע ולאן? בטוח שגם אתם תוהים ולפעמים
בודדים...לפחות אנחנו (גם אם לדקות ספורות) בורחים
אל השירים.
בין השברים החדים של מה שהיה ממני
אני מחפש משהו רך.
אבל אני לא מוצא והשטן מתרצה
אך אפילו הוא לא מבין אותך.
|
הרי רק אתמול אותך עטפתי
ויותר מעצמי אותך העדפתי
רציתי בשבילך הכל מהכל
כל-כך נהניתי בשבילך לסבול.
|
|
|
פעם בארבע שנים
יש אולימפידה,
אנחנו שולחים כל
מיני מתמודדים
שחוזרים מקסימום
עם ארד או במקרה
היותר מחמיא
כסף,
חודש אחרי יש את
אולמפיאדת
הנכים, שכשהם
חוזרים יש מטוס
מיוחד שמביא את
המדליות, אנחנו
הארה"ב של
המדליות.
שזה מרגיע אותי,
כי אם מחר תיהיה
התפוצצות
גרעינית וכל
העולם יפגע,
כולם יהיו נכים,
אנחנו מנצחים את
כולם.
עמוס מהמוסד
מוצא נחמה
בפרוטזה. |
|
