|
קוראים לי סיון דניאל צפריר
זה העולם שלי, עם כל הכאב והשמחה
עם כל האהבה והאכזבה
ובעיקר, עם כל מה שלא הצלחתי להגיד אז פשוט
כתבתי...
יש כל כך הרבה דברים בזמן האחרון
שפשוט השתנו כל כך.
טעם שונה לכל חוויה, כל זיכרון משתנה.
ובימים האלה שאני כבר לא בטוחה מי אני,
החלטתי לתת לכם מבט.
אני מקווה שתאהבו- או אפילו תשנאו,
העיקר שתקראו ואולי גם תגיבו
"אני חושב שפנינו בפנייה לא נכונה", אמר לי דובי.
"אם פנינו בה, היא כנראה נכונה!" הסברתי במלוא הרצינות.
דובי הסתכל עליי, גירד את אפו והוציא לי לשון.
"לפעמים את הכי ילדה בעולם..."
|
לפעמים, שקורה לך משהו, כל העולם מתחבר ביחד, כדי להראות לך
שאתה צודק, או טועה, תלוי במצב.
|
ללי עושה את זה כ-4 פעמים ביום, כמעט כל יום, יש ימים שבהם ללי
לוקחת מעט חופש, אבל זה מאוד נדיר.
|
"אני... אני רציתי לראות אותך", אמרתי בלחישה
"אז לא היית צריכה לעזוב", הוא הפנה לי את גבו
|
דריה צרחה וצרחה.
היא ממש רצתה להוציא הכל, כל כך רצתה לצרוח.
|
בשלב מסוים כבר כאבה לי כל כך היד ורצתי לשטוף אותה במים, רואה
איך הדם שלי מתערבב עם הזרם... טיפות-טיפות.
היא לא חזרה.
|
"את בסדר?" הוא שאל אותה בקול מפוחד,
"יש לי בחילה"
|
אמבולנסים. זה מה שאני זוכר... אמבולנסים.
הרבה סירנות, מישהו צועק מרחוק "זה פה!"
אני חושב שהיו שם 20 אנשים בערך, לא יודע, לא בטוח.
אני זוכר שהכל היה מלא בדם, אני לא יודע אם שלי או לא.
|
אבל הוא שותק, והיא... היא בעולם שלה, לא מגיבה.
|
הוא היה ילד טוב.
היא אהבה אותו.
|
"נשלחתי על ידיו" הוא מלמל כשפקחה את עיניה...
"אני לא הצלתי אותך..."
"קופידון"
"...הכוח היחיד שיכול להציל זה אהבה..."
|
הוא פלט מן זעקה קטנה לאוויר
ואחר כך השתתק והחוויר, כאילו פחד שהפריע לעולם לרגע,
כאילו פחד שמישהו פתאום ישים לב שהוא עומד שם.
|
היא רואה אותו והלב שלה נצבט, איך אפשר לזרוק כל כך הרבה זמן,
בגלל כל כך הרבה שטויות...
מבט עצוב יש לשניהם. עיניים כחולות ועצובות.
|
אני זוכרת, שהדבר שהכי רציתי, שהוא ידבר אלי.
ידבר באמת. כמו שהוא מדבר עם החברים שלו.
|
היא מתלוננת על הדרך שבה הם באים,
על הדרך שבה הם הולכים,
על הדרך שבה הם מזיינים.
|
ירד גשם בחוץ, גשם מהאלה שמשנים את הריח של השמיים, והעצים.
|
ג'ורג'יו, החתול של השכנה, התיישב לידי.
נשארתי והסתכלתי. בדיסקמן שמעתי...
|
"סיון, תסתכלי עלי רגע..." הוא עוד ניסה לתפוס את מבטי, ואני
התאמצתי לא להסתכל לכיוונו, למעשה -הסתכלתי על כל דבר אחר חוץ
ממנו, רק שעכשיו הפרפר לא היה שם כדי לעזור לי.
"נו, סיון! תגידי משהו".
|
"אני אתך. אל תבכי" הוא כל כך ניסה, פיות לא אמורות לבכות.
"אני מפחדת. אני לא רוצה להיפגע, אני לא רוצה את כל זה" היא
ניסתה למצוא את המילים האלו, ולא הצליחה. המלים היו עוזרות לה
רק על הדפים, מעולם לא הצליחה להגיד הכל כמו שרצתה, לא במצבים
כאלו.
|
פשוט הכנתי לי נס קפה ועליתי למעלה,
הרבה אנשים בכו, ואני הכנתי קפה!
|
מפתח מסתובב, מעט רעש, ולחיצה על הגז. היא נסעה משם.
הרוח דפקה בחוץ, והעצים והגשם השמיעו חורף לכל הסובבים.
ידיים קרות נשלחו באפלה, בטן חשופה מעט, מיטה כפולה.
|
"בא לי חביתה" אמרתי בקול מנומנם.
"תכיני חביתה"
"לא... תכין לי אתה!" הצקתי
"סיון תני לישון"
|
עידו מרביץ לילדות.
עידו מרביץ לילדות קטנות, עם צמות ובובות.
עידו מושך להן בצמות, וזורק להן את הבובות לחול, ומקלל הרבה.
עידו בן 3, אז מותר לו.
|
"סליחה, מה אתה מוכר פה?"
"שקט", הוא השיב לי בפשטות כזו...
|
אני מעשן עוד סיגריה שגילגלתי לבד.
את מסתכלת בי באותו מבט מדהים שלך.
|
I'm letting you go,
Because you've hurt me so much before
|
It's ok to dream of love,
It's ok to have your heart
torn in peaces.
It's ok to be the one
|
I know that it's only mine,
it's only my place.
I know that you wont be alone,
you will always fond your joy.
|
סליחה, שהתאהבתי,
סליחה שזה גרם לי - לאבד
את העשתונות.
|
בתוך עולם אחר שלי,
בתוך כאב אחר ואישי.
|
ילד, שרתי לך כבר אלפי שירים,
ולא נשקת על המצח.
שכב לידי, ונשתוק.
|
מנגן על המיתרים של הלב שלי,
ועוזב אותי.
|
אתה רואה איך העולם שוב משתגע
זה מאוד שאתה לא יודע
איך לחבק אותי שאני בוכה.
|
ell you why I'm running away.
It seems too much, to love you now,
Cause there's nothing I can say.
I wanted you to know
|
You will never know what goes on behind does blue eyes
|
I don't know why it hurt so much
I knew it long before, I end it long before.
I don't know why it hurt so much,
I love you so much more; I need you so much more
|
בא מבפנים, מבפנים...
ואומרים שהיא טובה והפתעה מוחלטת.
אומרים שהיא שורפת,
אומרים שהיא כואבת.
|
אתה יודע, שאני שונאת כל כך,
את השתיקה, שבתוכי.
|
אתה מחפש תמימות בתוך הסבל,
אתה לא תמצא פה את האושר האבוד.
|
ואם את לבד, ואין אף אחד.
תזכרי שאני פה, גם שכבר לא.
|
אני נופלת עם הגשם,
תחכה לטיפות קטנות שלי
|
אם תישאר פה הלילה,
נוכל לעשות קסמים.
אם תשאר פה הלילה,
אז אולי גם נבין,
איזה רגש השתלט עלינו,
איזה קסם עוד יקרה.
|
והשטן הזה, הוא חלק מכם,
הוא חלק שלא האמנתם שקיים...
|
אותם חלומות ואותם שקרים, מנופצים,
דור שרוצה ולא נלחם.
והירוק עושה לכם רע, ולנו טוב,
אתם אומרים שלא למדנו לחשוב.
|
ולפעמים הירח שר לה שיר יפה, ולפעמים היא לא רואה את זה... איך
השקט בא והולך, בא והולך.
|
אבל בחלום שלי בלילה,
אתה שלי ורק שלי.
ושנופלת עייפה,
אתה מרים אותי.
|
יש לך פרחים ופרפרים
וכל מיני שקרים
|
בעולם של ללי יש פרפרים,
פרפרים גדולים, פרפרים לבנים...
|
תנו לבכות, תנו לי ללכת,
גם ככה, תלכו בדרך אחרת...
|
דמעות ששפכת, ילדה,
אל תהרגי את עצמך.
כי כל דמעה שאת בוכה,
עוד דם שישפך.
|
את הולכת לך בדרכים נסתרות, כל כך הרבה דרכים, כל כך הרבה
שאלות.
ואת מצפה שהוא יתן לך תשובות. החלום כבר נגמר, תתעוררי אל
המחר.
ואת קמה לך, עם כל התהיות.
ממה את מפחדת?, מה גרם לך לברוח עכשיו? כל השקט, שמביע עמו
הסתיו.
|
אבא אל תהיה מאוכזב,
אמא אל תבכי עלי.
אני פשוט הולך עם הסתיו,
הולך עם הסתיו.
|
מתחת למסכה שהייתה לך,
אולי תורידי את המסכה?
|
מחפשת להגיד לך, צריכה אותך,
מחפשת שתבין את זה לבד.
|
והם אמרו לי, את עשויה מברזל, אל תדאגו אני יודעת,
כנראה שצריך להתאבל, בלי שידעו שאת דומעת.
|
כמה דמעות זולגות לשום מקום,
כמה כאב יכול עוד להכיל.
בורחים כמו תמיד, בלי מעצור,
בורחים לנו בלי שביל.
|
אז אולי תפרשי כנפיים, ותעופי רחוק מכאן,
אז אל תחשבי פעמיים, וקחי לך קצת זמן.
ואל תבכי שרע לך, פשוט תתעלמי מהכאב,
זאת לא אשמתו שאת, מפחדת להתאהב.
|
תגיד אם אתה זוכר,
את כל מה שעברנו.
את כל מה שעבר,
שלא סתם הבטחנו.
|
וגם אז, צעקתי לך שתחזור.
צעקתי שתבוא אלי, צעקתי שזה לא יעבור.
וגם אז, כשהכל הסתיים כבר ביננו,
כשהסתיו השתלט עלינו
|
ובעצם, ככה - ככה גם אנחנו,
אולי טוב יותר האדם לבדו.
|
וזה טוב לי שאת פה,
וטוב שאת הולכת.
זה טוב שאת קרובה,
וטוב שאת מתרחקת.
וטוב לי ככה שאת פה
|
את עדיין זוכרת את הדרך חזרה.
ורק למקום ההוא את יודעת,
שתמיד הוא ייקח אותך.
|
אבל תגידו, מישהו בכלל סופר כבשים?
|
כמו גלים, מתקרבים ומתרחקים,
ושתיקה, רק שתיקה, והרבה.
|
עצמת עיניים והתפללת בשבילי,
אבל אני כבר בשמיים, אני אדאג לעצמי.
חלמת הלילה שאני חוזרת בשבילך,
אבל אלוהים לחש לי שאין דרך חזרה.
|
לא יותר מסתם מלה,
לא יותר מרגש.
לא יותר מחלום שנקטע,
לא יותר מליל אמש.
|
לא רוצה לאבד אותך,
ואת לא תאבדי אותי.
גם בחלומות בלילה,
את תמיד אתי.
|
לא, אני לא מתכוונת,
אפילו שאני אומרת.
ובוקר בא, ושוב הלילה,
איך כלום לא השתנה.
|
תגידו להם, תסבירו בבקשה,
שהילדה הזאת לא סתם בוכה.
זה נכון, מישהו שוב עזב אותה.
|
לא ציפית שיאהבו אותך לנצח,
אולי זה מה שמנע את הכל.
אבל תדעי ילדה, את כמו פרח,
רק שלא מסוגל לנבול.
|
ליד העץ הנטוש, בסוף העולם,
רק אתה ואני.
|
לילה אל לילה, כוכב אל כוכב,
את בוכה, אני מרגיע, טיפש מאוהב...
|
לילה למעלה, כוכבים,
ואתה מחייך את החיוך הטיפשי,
הטיפשי שלך.
|
תגיד הכל, אני רוצה להבין,
אתה יכול, לרפא את הפצעים,
אז למה...
|
אלוהים שלח לי מלאך,
הוא שלח לי אותך מייק.
מה ששלח בסוף לקח
|
מתחת לשמלה שלה,
אתה יודע שמסתתר אוצר.
יש בה משהו אחר,
קצת מוזר קצת מוכר.
מלאך-שטן מסתורית,
וזה משגע אותך
שאתה לא מצליח לטעום
מהטעם שלה.
|
דמעות שבאות משום מקום,
לא יחזירו אותך לעולם.
ולפעמים, אתה נתת לחלום,
אבל עכשיו אתה לא כאן, לא כאן...
|
נסיכה שקטה, תספרי,
תספרי מה את יודעת,
מה לילות לבנים הביאו לך.
|
ונשיקות מרחוק, גם מר גם מתוק,
הוא לא יודע, הוא לא יידע לעולם.
|
היא ילדה יפה מדי, שמאבדת את הכל
|
רק דקה, רק רגע של שקט,
רק שניה אחת קטנה.
|
יש לך אלף תירוצים למה את הולכת,
יש לך אלף תירוצים שאת כל הזמן אומרת.
ומנפצת עוד חלום קטן,
עוד געגוע שחולף לו לאט עם הזמן.
|
שאני לא רוצה להיות זאת
שתיפול עד הקצה,
ותמיד תנסה,
להיות.
|
אני אקים לך שמורת פיות,
אני אלחם בפחדים שלך,
בסיוטים שבלילות,
רק בשבילך, מלאך
|
אז אל תבכי החורף הזה.
אולי עוד יבוא,
אולי הוא עוד שם.
|
החולות לקחו אותך בזרועותיהם,
עטפו אותך בחיבוק חונק.
|
אל תשכח שהבטחת, לשמור עלי לעד,
אל תשכח את הרגע, אל תשאיר אותי לבד
|
והשקרים האלה... מה הם נותנים לך בעצם?
תחושה זמנית של שליטה, ודאי לא יותר,
כי בסוף, את חוזרת לאותה נקודה של אי ודאות, ואת יודעת שזה
גרוע בהרבה מהבדידות שאת כה מפחדת ממנה.
|
אני מרגישה תשושה, מותשת. אני מרגישה שבכל רגע אני עלולה ליפול
באיזו פינה שקטה כזו, ולהתמוטט.
|
I can't remember the last time I felt this way.
I think it was way back... probably when I still had you.
So long ago.
|
איך מלאך נופל ברגע...
דברים מעין אלו אני בחיים לא אבין.
ואני קוראת עכשיו ורוצה לבכות שוב.
אני לא חלשה, אני התרגלתי,
הבנתי שהוא לא יחזור, לא חוזר, לא כלום.
אני עדיין מרגישה אותו ליד.
|
אני רוצה שתלך, לפני שהדמעות שלי יזלגו בלי שליטה,
אני רוצה שתלך, לפני שאני אסבול יותר,
אני רוצה שתלך, לפני שאני אתעצבן שוב.
|
עברתי שם אתמול. עם דיסקמן.
הוא ניגן את השיר ההוא שמזכיר לי אותך. בעצם, כולם מזכירים
אותך.
עברתי, והיה חשוך, אין אף פנס באיזור. אתה שמת לב?
|
בדיוק כמוני אתה סופר עכשיו את הימים על הלוח שנה,
מסמן בחודשיים האלה, כל יום שעובר ואני רחוקה.
בדיוק כמוני אתה צובע ימים בכחול וכתום,
בדיוק כמוני אתה מפחד לחלום.
|
החורף גורם לי לחשוב.
בדרך כלל הוא גורם לי לחשוב על כמה שאני צריכה אהבה,
אבל עכשיו,
הוא גורם לי לחשוב על כמה אני רוצה תשוקה.
|
תן לי להראות לך את כל הקסם שבעולם, אני מסוגלת לכשף גם אותך.
|
בראש שלי, אני שוכבת לידך, ומנסה להבין את השתיקה שלך.
אני במקום אחר.
|
אמר לי כמה שאני יפה, ולא השתנתי כמעט. איך הוא זוכר את החיוך
שלי, והגוף שלי הרבה יותר יפה ממה שהוא זכר.
|
יש בה משהו אחר, משהו טהור כזה, שאין בי מזמן...
היא נותנת לו את המקום ההוא
|
היא אומרת שזה בסדר, שהמצב משתפר,
שבקרוב אני אלך בחוץ בין אנשים אחרים, וכבר לא אראה דברים.
|
הייתי אחרת פעם, לא הכרת אותי אז, הייתי בובה קטנה על חוטים,
שנתנה שישחקו בה, שנתנה שיפגעו בה.
לא הכרת אותי כשהייתי בובה קטנה, לא הכרת אותי, וזה טוב. אם
היית מכיר אותי אז, לא היית מסתכל עליי היום. בבקשה אל תיתן
לפחדים להשתלט עליי...
|
זה אחד מהימים האלה,
שבהם את יודעת...
|
אני שונאת שהם מתנהגים ככה...
כאילו אני איזו תינוקת או משהו. כאילו צריכים לשמור עליי מכל
דבר שקיים! אני מסוגלת להסתדר טוב מאוד לבד, גם בלי העזרה
שלהם.
אני מכניסה אותם לחיים שלי יותר ממה שרוב האנשים מכניסים את
ההורים שלהם.
|
את חושבת על זה ואת מבינה שזה תמיד ככה,
תמיד בתקופה הזאת יש לך את המצברוח הזה
ואת המבט הזה שיש לו את המשמעות הזו.
|
אני לא מאמינה באהבה יותר!
כאילו, אני מאמינה בה, אני פשוט לא מאמינה שאני אזכה בה.
|
אתה לא תבין, אתה פשוט תתהה איך זה שאני נראית כל כך מוכרת
ומעולם לא דיברנו, ואני אולי אחייך ואולי אבכה, ואולי אתגעגע.
|
כי אתה יותר חזק מכל זה.
אבל זה לא משנה, אני לא שם לעצור אותך,
וודאי שכשתחזור לכאן, לא תאמר דבר עליה, תשקר.
|
באותו רגע רציתי לצעוק עליו שהוא לא שפוי,
שהוא משוגע והוא תמיד היה כזה,
אבל הוא היה הכי שפוי מבין כולנו,
הוא היה היחיד שידע מה צריך לעשות.
|
אני רוצה להיות המדהימה ביותר, הנשקנית הטובה ביותר, הפנטזיה
הרטובה ביותר... אבל מאז ומתמיד היינו פשוט מאוד רגישות מדי
ועם הורמונים מבולבלים מדי כדי להבין מה קורה. אז אני רק רוצה
לשאול ולהבין פעם אחת...?
|
גם אני האמנתי.
האמנתי שמשהו טוב כמוה חייב להיות יצירה אלוהית,
חייב להיות משהו יותר טוב מאיתנו,
היא חייבת להיות יותר טובה מאיתנו.
|
כואב לך לדעת שאת לא מיוחדת... מפריע לך שהוא חולם על אחרות
בלילה... אם הוא היה רואה את הפנטזיות שלך...
|
כולנו קשורים.
האנשים שעוברים לידי כל יום, עם המחשבות, הרגשות, הפחדים
והרצונות... זה מה שקורה כשמקבלים מה שרוצים?
|
אתה לא ידעת לאן אני מובילה אותך. אולי בעצם רציתי שאתה תוביל
אותי. חיבקתי אותך, זה היה חיבוק שמח, אבל התחלתי לבכות.
|
כל כך קרוב שאני מרגישה אותך נושם,
ואת הלב שלך פועם במהירות...
|
היא חשבה עליו שנמצא רחוק-רחוק,
רחוק ממנה, כמה מאות קילומטרים רחוק ממנה...
|
אני רוצה לכתוב על שמש אדומה, על שני דרקונים אחד סגול ואחד
כתום,
אני רוצה לכתוב על ציפור, על ילדה שקופצת מגשר, אני רוצה לכתוב
על סיפור פרידה, אני רוצה לכתוב על אהבה... אני רוצה לכתוב על
גשם כתום ביום כחול, אני רוצה לכתוב על הכל.
|
אל תיתני לו לשמוע את הבכי.
אל תיתני לו לדעת כמה הוא חשוב,
תחשבי תמיד שאת לבד.
אל תיתני לו אהבה, או מקום לחזור אליו.
אבל אל תתפלאי אם הוא ילך.
|
אני לא רוצה להזכר אם זה אומר לבכות כל פעם מחדש,
אם זה אומר שאני צריכה לנסוע ביום ראשון לקבר ולהניח ורד לבן,
לבן ויפה - כמו החיוך המדהים שלך...
|
אומרים שמתי שהכי פחות מחפשים אהבה, רק אז מוצאים אותה. אבל
איך אפשר להפסיק לחפש? גם כשאני לא רוצה הם בפנים, בראש שלי,
וזה ממש ממש חופר. אני חושבת, שיש הרבה אנשים במצב שלי -
מבולבלים, מתוסכלים, ומרגישים לא מספיק אהובים.
|
מנסה להזכר איפה באמת עמדנו, אם באמת אהבנו.
|
אתה יודע... לפעמים אני חושבת שאני ואתה זה הדבר הכי טוב
בעולם, ואיזה מזל יש לי שיש לי אותך.
|
לפעמים אני חושבת שזה החלק שאני הכי אוהבת,
כל הבלבול של ההתחלה, כל ההתרגשות והפחד.
לפעמים אני חושבת שזה הדבר שאני הכי שונאת,
חוסר הידיעה, והעובדה שאני תלויה בחוסר רצון כזה באויר.
|
היית שלי, אבל לא באמת. היית פרפר, בעצם, אולי תרנגולת... כל
כך פחדת לתת לעצמך לאהוב, שזה הטריף אותי. אני כבר נכנעתי
מזמן.
וזה מוזר, כי אני ידעתי שיום אחד תהיה שלי, אז למה להתייאש?
|
חיפשתי את הרכות הזאת, חיפשתי להזכר ברכות הזאת... מי האחרון
שנישק אותי ככה, שחיבק אותי כל כך חזק עד שכבר לא יכולתי
לנשום.
|
מה עבר עליו. מה עובר עליו.
|
בן אדם שיש בו כל כך הרבה תוכן
כל כך הרבה עבר
כל כך הרבה הווה
וכבר לא מרגיש עתיד
|
שבכל רגע שעובר, יש עוד ועוד אנשים שמסתכלים עליכם, בוחנים כל
תזוזה, כל מילה, כל הבעת פנים.
|
מה כבר מפחיד בלהיות לבד?
שאתה לבד, יש לך זמן להכיר את עצמך,
אז ממה אני מפחדת?
|
עכשיו כשאני חושבת על זה, אני לא יודעת מי משחק במי -
הם בי או אני בהם.
אני רק יודעת שלי ממש נמאסו המשחקים האלה.
אני חושבת שמשחקים כאלה לא נגמרים.
|
הרוח הופעת לסופה, ואני מתנדנדת פה בשקט,
בגשם הסועק, ובחושך הגדול,
כמעט נופלת מהגשר, כל כך מפחדת ליפול.
אני פה, נאחזת.
|
אני רואה רק ענן גדול של עשן שמתרחק ממני. כן, אני עדיין עומדת
פה ומסתכלת, רק שעכשיו אני פה לבד, כולם כבר הלכו, וציוץ
הציפורים שהיה נעים, נשמע כעת כמו עורב שצווח.
אני לא מצפה שתחזור עכשיו, אני לא מצפה שתחזור בכלל, אבל אני
מחכה בכל זאת.
וכשתבוא, תבוא עם סי
|
אני מבינה יותר ויותר שלהיות איתך זה להיות עם חברים שלך, ואין
לי זין להיות עם חברים שלך. לא צריכה את זה.
אבל אני רוצה להיות איתך... אז לאן זה מוביל?
|
רק רצית הביתה, רק רצית לחזור...
עידו שלי... עידודי, רק שלי!
רק בשבילי...
זאת לא אשמתך, זאת אף פעם לא אשמתך!
|
לפעמים אני חושבת שאולי החיים מעייפים אותי. המאמץ שדורש כל
יום, שדורש כל בנאדם, שדרוש בכל מבט... כל בנאדם שווה השקעה,
והשקעה זה מאמץ, ומאמץ זה עייפות, והעייפות זה התסכול שלי.
כמו שחופש זה האושר.
|
עלים נושרים באדום. עלים נושרים בחום. עלים נושרים.
ואני יודעת, שאתה רואה בדיוק את אותו ירח,
ומרגיש אותה רוח, ומתעטף באותם עלים.
|
תגיד לי למה אני צריכה להרגיש אותו ורוצה להרגיש אותך
|
הקולות האלה עדיין בראש שלי, גם העיניים המפחידות האלה, כל כך
שונאות, כל כך לא מרחמות, רעות. אבל העיניים האלה, חרוטות עמוק
בפנים, בצורה שאף אחד לעולם לא יוכל להבין, כמה שאהבה ראשונה
יכולה לפגוע.
|
את הסיגריות שלה היא מגלגלת בעצמה, כי לפי דעתה זאת האיכות הכי
טובה.
את המיטה שלה בנו במיוחד בשבילה, לפי המידות שלה והכול.
הבגדים אצלה בחדר נתפרו במיוחד,
ואפילו השטיח בסלון הוא עבודת יד מקפריסין.
|
מתי אתה מתחיל להפנים שאתה עובר את השלב בין להתפשר ובין לוותר
על עצמך? מתי אתה מתחיל לראות מה טוב לך, אבל לא נהיה אנוכי?
מתי מתחילים לחשוב על כל הדברים האלה, הדברים הרעים האלה
שעלולים לקרות לכולנו?
|
ובינתיים, החימום דולק, והתריסים מוגפים, והמיטה מסודרת, ואני,
אני מרגישה חנוקה מהמחשבה שאני צריכה להכנס אליה, כי כבר אין
לי מה לעשות יותר, ולא בא לי להישאר לבד עם המחשבות שלי.
|
זמן. מתחיל ונגמר בזמן...
הזמן שעוטף אותנו, הזמן שלוקח לנו להשתנות, הזמן שלוקח לתגובות
שלנו לבצבץ על פני השטח, הזמן שלוקח לנו להבין כל דבר, והזמן
שנעלם במקום מסוים, במרחב מסוים. זמן זה דבר שאין לנו הבנה
אמיתית, שאין לנו ידע אמיתי עליו...
|
וזה טוב, שאפילו לא רואים
שכל כך הרבה זמן עבר.
ואולי זה אפילו טוב........
|
יש שלוש טיפות של דם על השטיח.
על שטיח לבן כזה.
וסכין זרוקה ליד, אולי גם גופה.
|
וזה מוזר כי זה כל כך רחוק ממני עכשיו.
אין לי דרך אחרת להגיד את זה, זה פשוט מוזר.
אני הולכת איתך באמצע הלילה, ורואה את הירח, ונזכרת בדברים.
וזה מוזר כי זה כל כך רחוק ממני עכשיו.
|
בחלומות הוא מופיע, הרבה מופיעים שם,
דמויות מטושטות, צחוק, בכי, חיבוקים...
את צריכה את החיבוק הזה, בשקט שלך.
|
דמעה, שתיים, שלוש.
סיגריה שאני לא מצליחה לעשן מרוב דמעות.
גשם ורוח.
|
|
|
עזוב אותך, מה
זה חשוב אם
הפסדתי או
הפסדתי? כשאתה
באמת צמא,
ספרייט.
שמעון פרס |
|
