[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








סיון דניאל צפריר
חופש

ICQ 284963698 284963698
אל היוצרים המוערכים על ידי סיון דניאל צפריראל היוצרים המעריכים את סיון דניאל צפריר
קוראים לי סיון דניאל צפריר

זה העולם שלי, עם כל הכאב והשמחה
עם כל האהבה והאכזבה
ובעיקר, עם כל מה שלא הצלחתי להגיד אז פשוט
כתבתי...

יש כל כך הרבה דברים בזמן האחרון
שפשוט השתנו כל כך.
טעם שונה לכל חוויה, כל זיכרון משתנה.
ובימים האלה שאני כבר לא בטוחה מי אני,
החלטתי לתת לכם מבט.

אני מקווה שתאהבו- או אפילו תשנאו,
העיקר שתקראו ואולי גם תגיבו




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אהבה
"אני חושב שפנינו בפנייה לא נכונה", אמר לי דובי.
"אם פנינו בה, היא כנראה נכונה!" הסברתי במלוא הרצינות.
דובי הסתכל עליי, גירד את אפו והוציא לי לשון.
"לפעמים את הכי ילדה בעולם..."

אהבה נכזבת
לפעמים, שקורה לך משהו, כל העולם מתחבר ביחד, כדי להראות לך
שאתה צודק, או טועה, תלוי במצב.

זוגיות
ללי עושה את זה כ-4 פעמים ביום, כמעט כל יום, יש ימים שבהם ללי
לוקחת מעט חופש, אבל זה מאוד נדיר.

געגוע
"אני... אני רציתי לראות אותך", אמרתי בלחישה
"אז לא היית צריכה לעזוב", הוא הפנה לי את גבו

דריה צרחה וצרחה.
היא ממש רצתה להוציא הכל, כל כך רצתה לצרוח.

בשלב מסוים כבר כאבה לי כל כך היד ורצתי לשטוף אותה במים, רואה
איך הדם שלי מתערבב עם הזרם... טיפות-טיפות.
היא לא חזרה.

זוגיות
"את בסדר?" הוא שאל אותה בקול מפוחד,
"יש לי בחילה"

אמבולנסים. זה מה שאני זוכר... אמבולנסים.
הרבה סירנות, מישהו צועק מרחוק "זה פה!"
אני חושב שהיו שם 20 אנשים בערך, לא יודע, לא בטוח.
אני זוכר שהכל היה מלא בדם, אני לא יודע אם שלי או לא.

חוסר אונים
אבל הוא שותק, והיא... היא בעולם שלה, לא מגיבה.

זכרונות
הוא היה ילד טוב.
היא אהבה אותו.

אהבה
"נשלחתי על ידיו" הוא מלמל כשפקחה את עיניה...
"אני לא הצלתי אותך..."
"קופידון"
"...הכוח היחיד שיכול להציל זה אהבה..."

אהבה נכזבת
הוא פלט מן זעקה קטנה לאוויר
ואחר כך השתתק והחוויר, כאילו פחד שהפריע לעולם לרגע,
כאילו פחד שמישהו פתאום ישים לב שהוא עומד שם.

היפרדות
היא רואה אותו והלב שלה נצבט, איך אפשר לזרוק כל כך הרבה זמן,
בגלל כל כך הרבה שטויות...
מבט עצוב יש לשניהם. עיניים כחולות ועצובות.

זכרונות
אני זוכרת, שהדבר שהכי רציתי, שהוא ידבר אלי.
ידבר באמת. כמו שהוא מדבר עם החברים שלו.

ייסורים
היא מתלוננת על הדרך שבה הם באים,
על הדרך שבה הם הולכים,
על הדרך שבה הם מזיינים.

זכרונות
ירד גשם בחוץ, גשם מהאלה שמשנים את הריח של השמיים, והעצים.

אהבה נכזבת
ג'ורג'יו, החתול של השכנה, התיישב לידי.
נשארתי והסתכלתי. בדיסקמן שמעתי...

זוגיות
"סיון, תסתכלי עלי רגע..." הוא עוד ניסה לתפוס את מבטי, ואני
התאמצתי לא להסתכל לכיוונו, למעשה -הסתכלתי על כל דבר אחר חוץ
ממנו, רק שעכשיו הפרפר לא היה שם כדי לעזור לי.
"נו, סיון! תגידי משהו".

אהבה נכזבת
"אני אתך. אל תבכי" הוא כל כך ניסה, פיות לא אמורות לבכות.
"אני מפחדת. אני לא רוצה להיפגע, אני לא רוצה את כל זה" היא
ניסתה למצוא את המילים האלו, ולא הצליחה. המלים היו עוזרות לה
רק על הדפים, מעולם לא הצליחה להגיד הכל כמו שרצתה, לא במצבים
כאלו.

היפרדות
פשוט הכנתי לי נס קפה ועליתי למעלה,
הרבה אנשים בכו, ואני הכנתי קפה!

מפתח מסתובב, מעט רעש, ולחיצה על הגז. היא נסעה משם.
הרוח דפקה בחוץ, והעצים והגשם השמיעו חורף לכל הסובבים.
ידיים קרות נשלחו באפלה, בטן חשופה מעט, מיטה כפולה.

"בא לי חביתה" אמרתי בקול מנומנם.
"תכיני חביתה"
"לא... תכין לי אתה!" הצקתי
"סיון תני לישון"

חוסר אונים
עידו מרביץ לילדות.
עידו מרביץ לילדות קטנות, עם צמות ובובות.
עידו מושך להן בצמות, וזורק להן את הבובות לחול, ומקלל הרבה.
עידו בן 3, אז מותר לו.

"סליחה, מה אתה מוכר פה?"
"שקט", הוא השיב לי בפשטות כזו...

זוגיות
אני מעשן עוד סיגריה שגילגלתי לבד.
את מסתכלת בי באותו מבט מדהים שלך.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
I'm letting you go,
Because you've hurt me so much before

אהבה
It's ok to dream of love,
It's ok to have your heart
torn in peaces.
It's ok to be the one

בדידות
I know that it's only mine,
it's only my place.
I know that you wont be alone,
you will always fond your joy.

כעס
סליחה, שהתאהבתי,
סליחה שזה גרם לי - לאבד
את העשתונות.

בדידות
בתוך עולם אחר שלי,
בתוך כאב אחר ואישי.

כמיהה
ילד, שרתי לך כבר אלפי שירים,
ולא נשקת על המצח.
שכב לידי, ונשתוק.

אהבה
מנגן על המיתרים של הלב שלי,
ועוזב אותי.

אתה רואה איך העולם שוב משתגע
זה מאוד שאתה לא יודע
איך לחבק אותי שאני בוכה.

אהבה
ell you why I'm running away.
It seems too much, to love you now,
Cause there's nothing I can say.
I wanted you to know

אהבה
You will never know what goes on behind does blue eyes

געגוע
I don't know why it hurt so much
I knew it long before, I end it long before.
I don't know why it hurt so much,
I love you so much more; I need you so much more

אהבה
בא מבפנים, מבפנים...
ואומרים שהיא טובה והפתעה מוחלטת.
אומרים שהיא שורפת,
אומרים שהיא כואבת.

תחושתי
אתה יודע, שאני שונאת כל כך,
את השתיקה, שבתוכי.

אהבה
אתה מחפש תמימות בתוך הסבל,
אתה לא תמצא פה את האושר האבוד.

אהבה
ואם את לבד, ואין אף אחד.
תזכרי שאני פה, גם שכבר לא.

אהבה
אני נופלת עם הגשם,
תחכה לטיפות קטנות שלי

אהבה
אם תישאר פה הלילה,
נוכל לעשות קסמים.
אם תשאר פה הלילה,
אז אולי גם נבין,
איזה רגש השתלט עלינו,
איזה קסם עוד יקרה.

אלוהים
והשטן הזה, הוא חלק מכם,
הוא חלק שלא האמנתם שקיים...

מחאה
אותם חלומות ואותם שקרים, מנופצים,
דור שרוצה ולא נלחם.
והירוק עושה לכם רע, ולנו טוב,
אתם אומרים שלא למדנו לחשוב.

ולפעמים הירח שר לה שיר יפה, ולפעמים היא לא רואה את זה... איך
השקט בא והולך, בא והולך.

חלום
אבל בחלום שלי בלילה,
אתה שלי ורק שלי.
ושנופלת עייפה,
אתה מרים אותי.

ביקורת
יש לך פרחים ופרפרים
וכל מיני שקרים

בעולם של ללי יש פרפרים,
פרפרים גדולים, פרפרים לבנים...

בדידות
תנו לבכות, תנו לי ללכת,
גם ככה, תלכו בדרך אחרת...

עצב
דמעות ששפכת, ילדה,
אל תהרגי את עצמך.
כי כל דמעה שאת בוכה,
עוד דם שישפך.

את הולכת לך בדרכים נסתרות, כל כך הרבה דרכים, כל כך הרבה
שאלות.
ואת מצפה שהוא יתן לך תשובות. החלום כבר נגמר, תתעוררי אל
המחר.
ואת קמה לך, עם כל התהיות.
ממה את מפחדת?, מה גרם לך לברוח עכשיו? כל השקט, שמביע עמו
הסתיו.

היפרדות
אבא אל תהיה מאוכזב,
אמא אל תבכי עלי.
אני פשוט הולך עם הסתיו,
הולך עם הסתיו.

בדידות
מתחת למסכה שהייתה לך,
אולי תורידי את המסכה?

יחסים
מחפשת להגיד לך, צריכה אותך,
מחפשת שתבין את זה לבד.

עצב
והם אמרו לי, את עשויה מברזל, אל תדאגו אני יודעת,
כנראה שצריך להתאבל, בלי שידעו שאת דומעת.

תחושתי
כמה דמעות זולגות לשום מקום,
כמה כאב יכול עוד להכיל.
בורחים כמו תמיד, בלי מעצור,
בורחים לנו בלי שביל.

אז אולי תפרשי כנפיים, ותעופי רחוק מכאן,
אז אל תחשבי פעמיים, וקחי לך קצת זמן.
ואל תבכי שרע לך, פשוט תתעלמי מהכאב,
זאת לא אשמתו שאת, מפחדת להתאהב.

יחסים
תגיד אם אתה זוכר,
את כל מה שעברנו.
את כל מה שעבר,
שלא סתם הבטחנו.

געגוע
וגם אז, צעקתי לך שתחזור.
צעקתי שתבוא אלי, צעקתי שזה לא יעבור.
וגם אז, כשהכל הסתיים כבר ביננו,
כשהסתיו השתלט עלינו

אהבה
ובעצם, ככה - ככה גם אנחנו,
אולי טוב יותר האדם לבדו.

יחסים
וזה טוב לי שאת פה,
וטוב שאת הולכת.
זה טוב שאת קרובה,
וטוב שאת מתרחקת.
וטוב לי ככה שאת פה

אמונה
את עדיין זוכרת את הדרך חזרה.
ורק למקום ההוא את יודעת,
שתמיד הוא ייקח אותך.

ג'ננה
אבל תגידו, מישהו בכלל סופר כבשים?

יחסים
כמו גלים, מתקרבים ומתרחקים,
ושתיקה, רק שתיקה, והרבה.

גן עדן
עצמת עיניים והתפללת בשבילי,
אבל אני כבר בשמיים, אני אדאג לעצמי.
חלמת הלילה שאני חוזרת בשבילך,
אבל אלוהים לחש לי שאין דרך חזרה.

תחושתי
לא יותר מסתם מלה,
לא יותר מרגש.
לא יותר מחלום שנקטע,
לא יותר מליל אמש.

געגוע
לא רוצה לאבד אותך,
ואת לא תאבדי אותי.
גם בחלומות בלילה,
את תמיד אתי.

בדידות
לא, אני לא מתכוונת,
אפילו שאני אומרת.
ובוקר בא, ושוב הלילה,
איך כלום לא השתנה.

געגוע
תגידו להם, תסבירו בבקשה,
שהילדה הזאת לא סתם בוכה.
זה נכון, מישהו שוב עזב אותה.

הרהור
לא ציפית שיאהבו אותך לנצח,
אולי זה מה שמנע את הכל.
אבל תדעי ילדה, את כמו פרח,
רק שלא מסוגל לנבול.

אהבה
ליד העץ הנטוש, בסוף העולם,
רק אתה ואני.

אהבה
לילה אל לילה, כוכב אל כוכב,
את בוכה, אני מרגיע, טיפש מאוהב...

יחסים
לילה למעלה, כוכבים,
ואתה מחייך את החיוך הטיפשי,
הטיפשי שלך.

אהבה
תגיד הכל, אני רוצה להבין,
אתה יכול, לרפא את הפצעים,
אז למה...

געגוע
אלוהים שלח לי מלאך,
הוא שלח לי אותך מייק.
מה ששלח בסוף לקח

ארוטי
מתחת לשמלה שלה,
אתה יודע שמסתתר אוצר.
יש בה משהו אחר,
קצת מוזר קצת מוכר.
מלאך-שטן מסתורית,
וזה משגע אותך
שאתה לא מצליח לטעום
מהטעם שלה.

געגוע
דמעות שבאות משום מקום,
לא יחזירו אותך לעולם.
ולפעמים, אתה נתת לחלום,
אבל עכשיו אתה לא כאן, לא כאן...

נסיכה שקטה, תספרי,
תספרי מה את יודעת,
מה לילות לבנים הביאו לך.

אהבה
ונשיקות מרחוק, גם מר גם מתוק,
הוא לא יודע, הוא לא יידע לעולם.

תחושתי
היא ילדה יפה מדי, שמאבדת את הכל

תחושתי
רק דקה, רק רגע של שקט,
רק שניה אחת קטנה.

כעס
יש לך אלף תירוצים למה את הולכת,
יש לך אלף תירוצים שאת כל הזמן אומרת.
ומנפצת עוד חלום קטן,
עוד געגוע שחולף לו לאט עם הזמן.

אכזבה
שאני לא רוצה להיות זאת
שתיפול עד הקצה,
ותמיד תנסה,
להיות.

עצב
אני אקים לך שמורת פיות,
אני אלחם בפחדים שלך,
בסיוטים שבלילות,
רק בשבילך, מלאך

אז אל תבכי החורף הזה.
אולי עוד יבוא,
אולי הוא עוד שם.

געגוע
החולות לקחו אותך בזרועותיהם,
עטפו אותך בחיבוק חונק.

כאב
אל תשכח שהבטחת, לשמור עלי לעד,
אל תשכח את הרגע, אל תשאיר אותי לבד


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
היא ואני
והשקרים האלה... מה הם נותנים לך בעצם?
תחושה זמנית של שליטה, ודאי לא יותר,
כי בסוף, את חוזרת לאותה נקודה של אי ודאות, ואת יודעת שזה
גרוע בהרבה מהבדידות שאת כה מפחדת ממנה.

הרהור
אני מרגישה תשושה, מותשת. אני מרגישה שבכל רגע אני עלולה ליפול
באיזו פינה שקטה כזו, ולהתמוטט.

I can't remember the last time I felt this way.
I think it was way back... probably when I still had you.
So long ago.

געגוע
איך מלאך נופל ברגע...
דברים מעין אלו אני בחיים לא אבין.
ואני קוראת עכשיו ורוצה לבכות שוב.
אני לא חלשה, אני התרגלתי,
הבנתי שהוא לא יחזור, לא חוזר, לא כלום.
אני עדיין מרגישה אותו ליד.

היפרדות
אני רוצה שתלך, לפני שהדמעות שלי יזלגו בלי שליטה,
אני רוצה שתלך, לפני שאני אסבול יותר,
אני רוצה שתלך, לפני שאני אתעצבן שוב.

הרהור
עברתי שם אתמול. עם דיסקמן.
הוא ניגן את השיר ההוא שמזכיר לי אותך. בעצם, כולם מזכירים
אותך.
עברתי, והיה חשוך, אין אף פנס באיזור. אתה שמת לב?

געגוע
בדיוק כמוני אתה סופר עכשיו את הימים על הלוח שנה,
מסמן בחודשיים האלה, כל יום שעובר ואני רחוקה.
בדיוק כמוני אתה צובע ימים בכחול וכתום,
בדיוק כמוני אתה מפחד לחלום.

כמיהה
החורף גורם לי לחשוב.
בדרך כלל הוא גורם לי לחשוב על כמה שאני צריכה אהבה,
אבל עכשיו,
הוא גורם לי לחשוב על כמה אני רוצה תשוקה.

הרהור
תן לי להראות לך את כל הקסם שבעולם, אני מסוגלת לכשף גם אותך.

אהבה נכזבת
בראש שלי, אני שוכבת לידך, ומנסה להבין את השתיקה שלך.
אני במקום אחר.

זכרונות
אמר לי כמה שאני יפה, ולא השתנתי כמעט. איך הוא זוכר את החיוך
שלי, והגוף שלי הרבה יותר יפה ממה שהוא זכר.

יסורים
יש בה משהו אחר, משהו טהור כזה, שאין בי מזמן...
היא נותנת לו את המקום ההוא

יומן
היא אומרת שזה בסדר, שהמצב משתפר,
שבקרוב אני אלך בחוץ בין אנשים אחרים, וכבר לא אראה דברים.

הייתי אחרת פעם, לא הכרת אותי אז, הייתי בובה קטנה על חוטים,
שנתנה שישחקו בה, שנתנה שיפגעו בה.
לא הכרת אותי כשהייתי בובה קטנה, לא הכרת אותי, וזה טוב. אם
היית מכיר אותי אז, לא היית מסתכל עליי היום. בבקשה אל תיתן
לפחדים להשתלט עליי...

יומן
זה אחד מהימים האלה,
שבהם את יודעת...

חוסר אונים
אני שונאת שהם מתנהגים ככה...
כאילו אני איזו תינוקת או משהו. כאילו צריכים לשמור עליי מכל
דבר שקיים! אני מסוגלת להסתדר טוב מאוד לבד, גם בלי העזרה
שלהם.
אני מכניסה אותם לחיים שלי יותר ממה שרוב האנשים מכניסים את
ההורים שלהם.

הרהור
את חושבת על זה ואת מבינה שזה תמיד ככה,
תמיד בתקופה הזאת יש לך את המצברוח הזה
ואת המבט הזה שיש לו את המשמעות הזו.

חוסר אונים
כל כך מר לי עכשיו בפה.

אני לא מאמינה באהבה יותר!
כאילו, אני מאמינה בה, אני פשוט לא מאמינה שאני אזכה בה.

אהבה נכזבת
אתה לא תבין, אתה פשוט תתהה איך זה שאני נראית כל כך מוכרת
ומעולם לא דיברנו, ואני אולי אחייך ואולי אבכה, ואולי אתגעגע.

יסורים
כי אתה יותר חזק מכל זה.
אבל זה לא משנה, אני לא שם לעצור אותך,
וודאי שכשתחזור לכאן, לא תאמר דבר עליה, תשקר.

פנטסטי
באותו רגע רציתי לצעוק עליו שהוא לא שפוי,
שהוא משוגע והוא תמיד היה כזה,
אבל הוא היה הכי שפוי מבין כולנו,
הוא היה היחיד שידע מה צריך לעשות.

אני רוצה להיות המדהימה ביותר, הנשקנית הטובה ביותר, הפנטזיה
הרטובה ביותר... אבל מאז ומתמיד היינו פשוט מאוד רגישות מדי
ועם הורמונים מבולבלים מדי כדי להבין מה קורה. אז אני רק רוצה
לשאול ולהבין פעם אחת...?

כמיהה
גם אני האמנתי.
האמנתי שמשהו טוב כמוה חייב להיות יצירה אלוהית,
חייב להיות משהו יותר טוב מאיתנו,
היא חייבת להיות יותר טובה מאיתנו.

יסורים
כואב לך לדעת שאת לא מיוחדת... מפריע לך שהוא חולם על אחרות
בלילה... אם הוא היה רואה את הפנטזיות שלך...

כולנו קשורים.
האנשים שעוברים לידי כל יום, עם המחשבות, הרגשות, הפחדים
והרצונות... זה מה שקורה כשמקבלים מה שרוצים?

אהבה
אתה לא ידעת לאן אני מובילה אותך. אולי בעצם רציתי שאתה תוביל
אותי. חיבקתי אותך, זה היה חיבוק שמח, אבל התחלתי לבכות.

כל כך קרוב שאני מרגישה אותך נושם,
ואת הלב שלך פועם במהירות...

אהבה נכזבת
היא חשבה עליו שנמצא רחוק-רחוק,
רחוק ממנה, כמה מאות קילומטרים רחוק ממנה...

הרהור
אני רוצה לכתוב על שמש אדומה, על שני דרקונים אחד סגול ואחד
כתום,
אני רוצה לכתוב על ציפור, על ילדה שקופצת מגשר, אני רוצה לכתוב
על סיפור פרידה, אני רוצה לכתוב על אהבה... אני רוצה לכתוב על
גשם כתום ביום כחול, אני רוצה לכתוב על הכל.

יסורים
אל תיתני לו לשמוע את הבכי.
אל תיתני לו לדעת כמה הוא חשוב,
תחשבי תמיד שאת לבד.
אל תיתני לו אהבה, או מקום לחזור אליו.
אבל אל תתפלאי אם הוא ילך.

געגוע
אני לא רוצה להזכר אם זה אומר לבכות כל פעם מחדש,
אם זה אומר שאני צריכה לנסוע ביום ראשון לקבר ולהניח ורד לבן,
לבן ויפה - כמו החיוך המדהים שלך...

זוגיות
אומרים שמתי שהכי פחות מחפשים אהבה, רק אז מוצאים אותה. אבל
איך אפשר להפסיק לחפש? גם כשאני לא רוצה הם בפנים, בראש שלי,
וזה ממש ממש חופר. אני חושבת, שיש הרבה אנשים במצב שלי -
מבולבלים, מתוסכלים, ומרגישים לא מספיק אהובים.

מכתב
מנסה להזכר איפה באמת עמדנו, אם באמת אהבנו.

זוגיות
אתה יודע... לפעמים אני חושבת שאני ואתה זה הדבר הכי טוב
בעולם, ואיזה מזל יש לי שיש לי אותך.

הרהור
לפעמים אני חושבת שזה החלק שאני הכי אוהבת,
כל הבלבול של ההתחלה, כל ההתרגשות והפחד.
לפעמים אני חושבת שזה הדבר שאני הכי שונאת,
חוסר הידיעה, והעובדה שאני תלויה בחוסר רצון כזה באויר.

אהבה
היית שלי, אבל לא באמת. היית פרפר, בעצם, אולי תרנגולת... כל
כך פחדת לתת לעצמך לאהוב, שזה הטריף אותי. אני כבר נכנעתי
מזמן.
וזה מוזר, כי אני ידעתי שיום אחד תהיה שלי, אז למה להתייאש?

חוסר אונים
חיפשתי את הרכות הזאת, חיפשתי להזכר ברכות הזאת... מי האחרון
שנישק אותי ככה, שחיבק אותי כל כך חזק עד שכבר לא יכולתי
לנשום.

חוסר אונים
מה עבר עליו. מה עובר עליו.

היפרדות
בן אדם שיש בו כל כך הרבה תוכן
כל כך הרבה עבר
כל כך הרבה הווה
וכבר לא מרגיש עתיד

הרהור
שבכל רגע שעובר, יש עוד ועוד אנשים שמסתכלים עליכם, בוחנים כל
תזוזה, כל מילה, כל הבעת פנים.

הרהור
מה כבר מפחיד בלהיות לבד?
שאתה לבד, יש לך זמן להכיר את עצמך,
אז ממה אני מפחדת?

עכשיו כשאני חושבת על זה, אני לא יודעת מי משחק במי -
הם בי או אני בהם.
אני רק יודעת שלי ממש נמאסו המשחקים האלה.
אני חושבת שמשחקים כאלה לא נגמרים.

חוסר אונים
הרוח הופעת לסופה, ואני מתנדנדת פה בשקט,
בגשם הסועק, ובחושך הגדול,
כמעט נופלת מהגשר, כל כך מפחדת ליפול.
אני פה, נאחזת.

יסורים
אני רואה רק ענן גדול של עשן שמתרחק ממני. כן, אני עדיין עומדת
פה ומסתכלת, רק שעכשיו אני פה לבד, כולם כבר הלכו, וציוץ
הציפורים שהיה נעים, נשמע כעת כמו עורב שצווח.
אני לא מצפה שתחזור עכשיו, אני לא מצפה שתחזור בכלל, אבל אני
מחכה בכל זאת.
וכשתבוא, תבוא עם סי

זוגיות
אני מבינה יותר ויותר שלהיות איתך זה להיות עם חברים שלך, ואין
לי זין להיות עם חברים שלך. לא צריכה את זה.
אבל אני רוצה להיות איתך... אז לאן זה מוביל?

געגוע
רק רצית הביתה, רק רצית לחזור...
עידו שלי... עידודי, רק שלי!
רק בשבילי...
זאת לא אשמתך, זאת אף פעם לא אשמתך!

יומן
לפעמים אני חושבת שאולי החיים מעייפים אותי. המאמץ שדורש כל
יום, שדורש כל בנאדם, שדרוש בכל מבט... כל בנאדם שווה השקעה,
והשקעה זה מאמץ, ומאמץ זה עייפות, והעייפות זה התסכול שלי.
כמו שחופש זה האושר.

הרהור
עלים נושרים באדום. עלים נושרים בחום. עלים נושרים.
ואני יודעת, שאתה רואה בדיוק את אותו ירח,
ומרגיש אותה רוח, ומתעטף באותם עלים.

חוסר אונים
תגיד לי למה אני צריכה להרגיש אותו ורוצה להרגיש אותך

חוסר אונים
הקולות האלה עדיין בראש שלי, גם העיניים המפחידות האלה, כל כך
שונאות, כל כך לא מרחמות, רעות. אבל העיניים האלה, חרוטות עמוק
בפנים, בצורה שאף אחד לעולם לא יוכל להבין, כמה שאהבה ראשונה
יכולה לפגוע.

את הסיגריות שלה היא מגלגלת בעצמה, כי לפי דעתה זאת האיכות הכי
טובה.
את המיטה שלה בנו במיוחד בשבילה, לפי המידות שלה והכול.
הבגדים אצלה בחדר נתפרו במיוחד,
ואפילו השטיח בסלון הוא עבודת יד מקפריסין.

הרהור
מתי אתה מתחיל להפנים שאתה עובר את השלב בין להתפשר ובין לוותר
על עצמך? מתי אתה מתחיל לראות מה טוב לך, אבל לא נהיה אנוכי?
מתי מתחילים לחשוב על כל הדברים האלה, הדברים הרעים האלה
שעלולים לקרות לכולנו?

הרהור
ובינתיים, החימום דולק, והתריסים מוגפים, והמיטה מסודרת, ואני,
אני מרגישה חנוקה מהמחשבה שאני צריכה להכנס אליה, כי כבר אין
לי מה לעשות יותר, ולא בא לי להישאר לבד עם המחשבות שלי.

הרהור
זמן. מתחיל ונגמר בזמן...
הזמן שעוטף אותנו, הזמן שלוקח לנו להשתנות, הזמן שלוקח לתגובות
שלנו לבצבץ על פני השטח, הזמן שלוקח לנו להבין כל דבר, והזמן
שנעלם במקום מסוים, במרחב מסוים. זמן זה דבר שאין לנו הבנה
אמיתית, שאין לנו ידע אמיתי עליו...

אהבה
וזה טוב, שאפילו לא רואים
שכל כך הרבה זמן עבר.
ואולי זה אפילו טוב........

סופני
יש שלוש טיפות של דם על השטיח.
על שטיח לבן כזה.
וסכין זרוקה ליד, אולי גם גופה.

הרהור
וזה מוזר כי זה כל כך רחוק ממני עכשיו.
אין לי דרך אחרת להגיד את זה, זה פשוט מוזר.
אני הולכת איתך באמצע הלילה, ורואה את הירח, ונזכרת בדברים.
וזה מוזר כי זה כל כך רחוק ממני עכשיו.

חוסר אונים
בחלומות הוא מופיע, הרבה מופיעים שם,
דמויות מטושטות, צחוק, בכי, חיבוקים...
את צריכה את החיבוק הזה, בשקט שלך.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
אמא, מזה אהבה?

דמעה, שתיים, שלוש.
סיגריה שאני לא מצליחה לעשן מרוב דמעות.
גשם ורוח.




"אל תעצבן אותי,
אני אקרע
אותך!"


לישו נמאס
להפנות את הלחי
השניה כל פעם


תרומה לבמה





יוצר מס' 50817. בבמה מאז 19/5/05 20:08

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לסיון דניאל צפריר
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה