|
מי היא, מי הוא, זה כלל לא משנה
רק איחוד ניצחי, בינה לבינו
וידיים משתלבות זו בזו.
|
הזיות ממושכות, חלומות בלתי פוסקים
שהוא קם לתחייה, שהוא פה לצידי
אני מלטפת את ראשו, הוא מביט בי בתמימותו
ואז החלום נגמר, והוא נעלם.
|
היא חיכתה
והוא לא בא
הוא אמר "אוהב..."
כשהיא כבר לא הייתה
|
והכל שם שמור טוב-טוב
והכל מהדהד בראשי שוב ושוב
"לא מדברים על זה"
אבל מה עם לחשוב?
|
קראת אלי מבין הצוקים
רצת לפני והראת לי את הדרך
ובלילה, חיבקת אותי עד שארדם
|
נשיקה דמיונית על הלחי
מעלה בי חיוך
וכשתחלוף בשקט, בפתח הדלת
אתה הוא פרי דמיוני
|
Take these eyes, 'cause they won't cry
These tears won't cry my heart out.
So take it all, take it all away
|
שהיא שם, שוכבת במיטה
צריכה אותו, היא בודדה
חצי מתה, חצי כלום
עוד משהו שם פגום.
|
כוכב שלי, כוכב קטן
מי ישמור עליי מן העולם?
אתה בלב, אך אתה שם
ביום יורד, בלילה קם.
|
שוב היום יורד
והשעה קרובה
ואי אפשר כבר לחכות
אז משתגעים מאהבה.
|
כל השקרים שסיפרת
היו לי אמת אחת
בתמימותי, כ"כ עיוורת
הייתי עוד כלי במשחק.
|
היא אף פעם לא תדע
עד כמה הוא נפגע
כשהיא אמרה לו "לך"
והוא אף פעם לא ידע
עד כמה היא רצתה
שישאר איתה
|
עוד יבוא האור, בקצה המנהרה
עוד יבוא האור, בקצה המלחמה
|
איך בכל נשיקה, בכל מבט
אני מתאהבת בך מחדש
ואיך שאני כבר מתגעגעת
דקה אחרי שאמרנו שלום
|
אם היה בי הכוח לשנות - הייתי משנה אותך
אם היה בי הכוח לשמח - הייתי משמחת אותך
אם היה בי הכוח לרצות - הייתי רוצה אותך
|
צעד קטן שנעשה
אחד לפני אלפים
וחיוך קטן שנבלע
בין מאות פרצופים עצובים.
|
תמיד הלב שבור לשניים
מודבק בחתיכות של סלוטייפ
מעשה פתטי של אחת - לחזור לפעם
שכבר לא יחזור, כבר מת.
|
פוקחת עיניה, מביטה בדממה
ודמעה זולגת אל סנטרה
כואבת, בשקט בשקט
|
והריצה בראשה את מה שקרה
שתי דמעות זלגו לאורך לחייה
מטה - מטה הן יורדות
מגיעות עד לסנטרה, נעצרות
|
"..מסתכל או לא על תיקרה לבנה
לא אוכל, לא שותה, לא יוצא מהמיטה
ועוברות השנים, הוא מאושפז במרפאה
איך מותירה פצעים, המלחמה.."
|
שקרים בחיוכים
מבטים נמסים
עיניים חלולות
|
עד שלפתע פתאום
הוא נכנס בדלת
ואז אותו המבט, החלול,
התחלף במבט של תקווה
|
ידיי התמלאו בנוזל האדום
היא נפלה ואיבדה הכרה
ישבתי לי שם בפינה
מחכה שהיא תקום חזרה
|
הזיכרון המקולל
ממשיך להשתקף בדמעותייך
ובדממה הזאת, הרועשת
כולם אילמים
ואת חירשת.
|
ילדה קטנה, עם עיניים חכמות
יושבת בפינה, שפתיה קפוצות
עם מבט עגום, פנים חיוורות
את האוזניים מכסות ידיה הקטנות.
|
|
|
אמא הכריחה אותי
ללמוד קראטה-
ונהייתי
מונגולואיד
ברוס-לי |
|
