|
אין שלם יותר מלב שבור
עד אשר
יד נעלמת קצרה אותם
והותירה את האדמה חרבה
פרט לשלפים שהמשיכו
להאחז בכוח
כזכרון צרוב שמש
|
שקע המלאכים מעל
השפתיים הבשרניות והאדומות
עצמות הלסת העדינות
שקערורית הצוואר
|
וטיפה קטנה סוררת
ניתכת על חלקת שיערי
ואז לא הייתי משערת
ואם הייתי יודעת
הייתי אוצרת
|
אז ראיתי אותו ברחוב,
פתאום
אחרי שלא שכחתי אותו כליל
ידעתי שיום אחד זה יבוא
חיכיתי לכך שנתיים
|
חלמתי בלילה שאיתי את חוגגת
ויהי בוקר והנה היא לאה
וגם אני עייף
מלחכות לך
|
והנסיך הקטן חי וקיים היה
כי הייתה לו שושנה
והייתה לו כבשה
|
ותבוא העת
שהרוח תשחק בך,
או יד אדם תיגע בך חליפות
עד שתלחץ מספיק חזק,
ותחנוק את להבתך לעד
|
מגבת כתומה
זה מה שנשאר
לאחר הניתוח
שנעשה בכפייה
|
ורק מי שהיה שם יזכור
איך דשא צומח מתוך החול
והאדישות המאיימת לקרוע
|
הייתי מחכה לקיז'י שיבוא
אם תפגוש אחד,
אנא
שלח אותו אליי
|
יכולת לבקש
לא אמרתי שהייתי מסכימה
אולם
הפניה, השאלה
האפשרות לבחור
|
ואהבתי אותך
בכל לבבי ובכל נפשי ובכל מאודי
ושיננתי זאת לעצמי
בביתי, בלכתי בדרך
|
איזו מדינה. בתור גבר אין לך כבוד בכלל. תאמין לי, מדינה של
נשים. כל הגברים באו עם הנשים שלהם מרוסיה, מאתיופיה, שם היו
רגילים כל מילה שהם אומרים - קדוש. באו לפה פתאום יש לנשים
שלהם חברות, אומרות להם, מכניסות להם לראש. והם לא רגילים לזה.
אז הוא מתעצבן עליה ש
|
|
|
