|
תמיד כתבתי מה שאמרו לי
רצוף בזה, במענה למכתבכם
ונא לאשר ,
עכשיו בא לי לכתוב
משהו שלי, ולא של
מישהו אחר,
ל ש י פ ו ט כ ם...
בעוד אני המומה, הובילה אותי לקומה השניה, שם היה זה חדר חשוך
רק אור נרות האיר אותו, יכולתי לראות כריות פזורות מסביב,
שמעתי
קול רשרוש כמו עכברים מכרסמים, יצאו מהמטבח שלשה בחורים ושתי
בחורות כשהם צועקים "הפי בירסט דיי טו יו" לאחר הברכות הם
התיישבו על הרצפה
|
היה לבוש בדיוק כמוהה, שמלה אדומה צרה עם שניץ (פתח בצד), פאה
נוכרית בצבע חום מעוצבת כקרה, ליפסטיק אדום, רק עיניו הכחולות
והשפם הדק שנשקפו מהמראה הזכירו לה שזה הוא
מחופש כמוה.
|
לפני כמה ימים הוא החליט שאני חשפנית ושאני צריכה להוריד את
הבגדים והוא ממש הכריח אותי, ואף הוריד לי אותם בכוח. ולא
תאמיני - הוא הכניס לי שטר של 50 לתוך החזייה והתחיל לצעוק
'בואי חמודה, שבי על אבא - הוא יתן לך עוד.'
|
כל יום כשיצאנו מהעבודה הצטרכנו להחתים את כרטיס החברה, ועברנו
ליד חדר ההמתנה ללקוחות מעודפים, את עינינו צדה בחורה תמירה
ונאה, לבושה חליפה משובחת, נעלי עקבים, ארנק עור מהודר, שערה
הבהיר אסוף לזנב סוס, ישובה על ספה מעוצבת ומחכה
|
לעיתים ממצמצות בלי לדעת מדוע
לעיתים קורצות בשובבות ללא ידוע
לעיתים קצת לעוקם פוזלות
ולעיתים פורצות את שק הדמעות
|
הוא נכנס בסערה למשרד, בחור גבוה , זיפי זקן של חודשים על
פניו
לבושו מרושל וצעק איפה הוא , איפה הוא, ידענו שהוא מתכוון
לבוס
ניסינו להרגיע אותו אבל הוא השתולל וצעק מטומטמות! תנו לי מהר
להכנס אני פניתי לחברתי מרים חברתי שהייתה מבוהלת כמוני ואמרתי
לה "זה משו
|
לפתע, הכל השתתק , הבית שקט וכלם הלכו לישון , מי מהם בחדר
המיוחד לאורחים בקומה השניה, ומי בחדרים שהיו פעם שלהם, הבית
שתק , אבל דרך הקירות יכלו לשמוע את הדי הצעקות ודרך הסדקים
את הויכוחים והקללות , את הקנאה והכעס.
|
בעוד אנו יושבות ומפטפטות על הה ועל דה נכנסה השכנה מהקומה
העליונה ידיה על פניה בקושי הצלחנו להבין אותה היא ניסתה
להסביר לנו את אשר אירע , בבוקר היא זרקה גרוטאות שאין לה צורך
בהן וביניהם את המעילים הישנים של בעלה , בתוך אחד הכיסים
שבמעיל מרופט היתה חבילת
|
לילי חיבקה אותי ואמרה לי "בזה הרגע בא לי רעיון, את חייבת לי
טובה
זוכרת? קבעתי עם איזה פוץ, וכדי שאוכל לעזוב אותו כשארצה, אני
חייבת פתח מילוט, אז את תשבי בפינת בית הקפה, בבחינת הרואה
ואינה נראית , וכשאני אנפנף לך ביד, תביני שאת צריכה לחלץ אותי
,
תבואי כ
|
כשהסתימה החופשה, לבשתי שוב את המדים, הנעלים השחורות הבריקו
וגם הסמלים, שרקתי לי שיר עליז שרקדנו אתמול במועדון.
|
וכך התעופפו השירים, טפסו על עצים, אפילו הכלבים נבחו אותם,
התרנגולות קרקרו אותם והצפרים צייצו אותם כל כך יפה, ואז
הכנסתי את התקליט השבור למגירה, שמרתי אותו לעד. וכשעצוב ורע
לי אני מוציאה אותו, והוא שוב מתעופף והשירים מתנגנים.
|
ברוחות הפרצים שנשבו
בקמטים ובחריצים שנחרטו
לא יכולנו לפתור את כל התשבצים
|
אור הנר נמהל באורך
ומבהיק את לובן שערך
ממתיק את חיוכך,
לעיתים נוגות עיניך
ואני יושב כנוע
|
האדמה רעדה תחת רגליה,
וכמו במערבולת סחפה אותה
על פי התהום
חשבה האם זה חלום ?
|
אני יולדת שיר
כמו שיולדים עובר,
הוא מתרחש בתוכי
הוא מתזמזם במוחי,
הוא מתנגן באוזני
עד שהוא יוצא לחופשי,
|
רגע סוער , ואז הוא זועף ומתנפץ
רגע שקט, ואז הוא עדין ומתחשב
כמו הגל שנותן לי מכה
כמו החול שעושה בי כוויה
הוא מלא חידודין , הוא אפוף מסתורין
|
מדי ערב כשהחשיך
כשעיין לא ראתה
הלכה היא אל העץ
ואותו בחום חבקה
הוא היה אהובה
את סודה לו ספרה
|
יש לי אהוב , הוא לא יפה, הוא מרובע, הוא קר,
אני מכורה לו, שפוטה שלו, אני נוסעת איתו למקומות רחוקים
מפליגה לארצות שלא חלמתי לבקר שם, פוגשת אנשים שלא
פגשתי מעודי.
|
מה אעשה בחיי?
הכאב ממיס אותי
הלב העני שאהב אותך
היה עשיר באהבה כל כך
|
ציפינו ללילה שטוף כוכבים וירח מציץ מבעד הבתים
אך האביב התמהמה והחושך שלט והסתיר את החיים.
האור היה דחוס בריחות מלחמה ולא היה רגע של שקט ושלווה.
|
איני רוצה משם לחזור
המראה כה מרהיב
ואותי כה הלהיב
|
כולם אמרו, כמה יפה!
אבל איש אותה לא קנה,
עבר איש, ראה, אמר
הו, כמה נהדר
|
המצפון, פעם בפנים ופעם הוא צף
תמיד הוא היה ותמיד רדף
תמיד מתעורר ותמיד מחטט
|
עד אשר הספינה התנפכה
ומהגלים הסוערים משת את גופי
הייתי שרועה , נתונה לחסדי החמה
|
פגשתי את המלאך הראשון
ורקדתי את הריקוד האחרון...
|
השירה היא כמו מיתר מתנגן
כמו מזור ומרפא ללב דואב
כמחט דוקרת וכדבורה עוקצת.
|
מרחפת כצפור על ימים רחוקים
מתפתלת כנחש מעבר להרים,
אין לבני תמותה ממנה מפלט,
ובהגיעה, רב כוחה מכל החוקים.
|
לעיתים השמיים מתקדרים
ואת השלוה מסתירים,
דממה מוחלטת, סערה מתקרבת,
|
היא עמדה שרויה בחלומה
רגליה צמודות
ערוותה חשופה
קרה כשיש איטלקי , לא נשמה ולא נשפה
|
כוכב השבת השתקף בעיניך
והאיר את מחשבותיך
כשהפלגת במפרשים לבנים
אל נמלי הזיכרונות האבודים.
|
תפילה אשא לאלוהים,
להמשיך לחיות
וכל זאת לראות
|
כמו לוח השנה התלוי
או מונח על שולחנך
בכל יום טבעת על דפיו
את שעות חייך
את חוויותיך
|
הרים אילמים מוקפאים
יפגשו אש לוהטת, לבה רותחת
עושה אותי מלכה
אביב עליו חלמתי
מבט מלא תאווה, לפני.
|
המילים נכנסות בין רגלי
עוברות דרך בטני
מתמקמות בין זרועותי
אני מחבקת חזק אותם
שלא יחמקו ממני לעולם.
|
בנינו חוצים אוקינוסים שלמים
ותהומות של אגמים רחוקים,
שאט, אט, נעלמים
באופק ההולך ונמוג.
|
ספר לי סודות שאיש לא שמע
גע בי במקומות שאיש לא נגע ,
קח אותי הרחק מכאן
אם תשאל לא אדע לאן .
|
משב רוח קליל החליק על פני
ישבת מולי ולא דיברת איתי
אך חדרת לתוך קפלי שמלתי
מבטך קלט את מבט עיני
|
חגה הוא גם חגי
הגורמת לי לראות את החיים
דרך עדשות וורודות
לשכוח לרגע את ערוצי החדשות.
|
דרכנו נפרדו לעיתים
עד שכנפי נגעו בכנפיך
ומקורי דבק במקורך
חזרנו לגורלנו
ובנינו את קיננו
|
הוא ארוך, ארוך, נושר על הרצפה
מתקפל ומתפצל כנחש ענק
שאינו מוצא מחסה ואז מכיש את מי שהוא רואה.
|
איני רוצה להכניס את חיי לקופסא
אז היא תסגר ודבר לא ימצא
זאת תהיה הדחקה ובריחה
היא תהיה כמו סיר לחץ שיתפוצץ על הפנים
|
קראת לי וונוס אלילת היופי , ואני לא האמנתי
כתבת לי שדייך מתמזגות עם כתפיך , ואני לא הבנתי,
אמרת לי אני חולם עליך בלילות ואני לא ידעתי.
|
השמש שקעה, קרניה כזהב קמה,
על הים כערסל התנדנדה
האירה בזוהר נגוהה,
את החול החם ליטפה .
לאט, לאט, השמש נכנסה בין העננים
הלילה ירד על בתים לבנים
|
|
|
"אז... אתה הולך
לחטט באף?"
מתוך ספרו של
שמואל
איציקוביץ',
"מיליון ואחת
דרכים להגיד
"זיון" מבלי ממש
להגיד את
המילה." |
|
