|
רצתי בין הבננות העטופות בשקיות זבל ירוקות, שעוד לא הבשילו,
כמוני. רציתי לטעום מהן. כפי שאתה טעמת ממני.
נשכבתי על האדמה הבוצית, הסתכלתי בשמיים והלבנה חייכה אליי.
חייכתי בחזרה.
|
מאז שאני זוכרת את עצמי, אני זוכרת את הבומים. ידעתי שזה בסך
הכל תרגילים של הצבא, אבל הם תמיד הרתיעו אותי והפריעו לי
להירדם. לרוב אלה היו תותחנים מבסיס שלא רחוק מהבית. גדלתי על
הצלילים הללו וזה די הקנה לי בטחון, אך תמיד זה השאיר לי מקום
למחשבות על מלחמה.
|
אני זוכרת את הלילה ההוא. זה היה ביום שאני והתחליף הג'ינג'י
ההוא נפרדנו...
|
"שוב פעם את עושה את זה?! אולי מספיק!"
"אולי לא". וטרקתי את הדלת בפרצוף שלו.
התלתלים המשיכו ליפול על רצפת המקלחת. שערות קטנות עקצצו את
פניי. הן נדבקו לרטיבות של הדמעות.
|
|
|
היה רבי יוחנן
ברבי שמעון גולש
באינטרנט. אמרו
לו תלמידיו,
רבי, אינך מתירא
מפני מלכות?
דהיו תפשין
אותך, והיו
סורקין בשרך
במסרקות ברזל,
כאשר עשו לרבי
עקיבא! אמר להם,
עזבו אותכם
ממלכות, אתגר
קרת הביא אותה
בסיפור חדש!
והיו כולם
קוראין,
ומתמלאים בשמחת
הבמה, וישכחון
פחד המלכות.
ארגנטינאי חוזר
למקורות |
|
