|
עמדתי בסימטה החשוכה, מאחורי כמה פחי זבל ירוקים וחלודים. ידי
החליקה במורד קיר הלבנים החשוף, והעבירה בי צמרמורת. דמעה
בודדה זלגה במורד לחיי וטיפטפה על שקית זבל ששכבה על הרצפה.
|
לאורך החוף
איש הולך, משאיר אחריו עקבות בחול הזהוב.
בוהה בים במבט לא-ממוקד
מנסה לשכוח;
|
|
|
אין לי ארץ
אחרת.
גם לא חברים
אחרים.
בעצם, שום דבר
אי אפשר להחליף.
חוץ מבלאי בצבא.
את זה אפשר. |
|
