|
יליד 1964
כמו מצב הרוח החבילה תשנה גודל ותכנים, אבל לעולם תישאר אותה
אריזת קרטון לבנה הקשורה בסרט ובצבעים מגוונים. בכוונת מכוון
תהיה דומה לכולם, כמו הגולגולת למוח, כמו בית החזה ללב!
|
הרחוב עצמו היה שומם ונטוש, כאילו לא היה שייך לאף-אחד. רק
המתפללים מתמידים בצורה מופלאה, ומוצאים תירוץ טוב לקום מוקדם
בבוקר, אבל הם הולכים בשקט - מרחפים בקדושה.
|
הם סובבו את הראש במקרה, ואחר-כך נאלצנו ללחוץ ידיים בפרהסיה!
באותו רגע הרגשתי בדחף פתאומי למקד להם את הדמיון, וצבטתי את
מונה בישבנה!
|
כל התוכניות שאספתי במשך הזמן, מה לעשות עם כל הכסף, נגוזו.
סיפרתי לדגי הזהב וכמו אברכים, הם החלו לקפוץ סביבי במעגלים
ולהשפריץ מים שמחים כמו ילדים. גם הכרישים ששמעו את הצהלות
ממרחק, התקבצו והחלו משייטים סביבי כמו משט כבוד של ספינות
מפרש
|
בסופו של דבר, ברוב המקרים היו זבובים בגודל של פילים
אפריקאים!
|
ככל שסלחתי יותר, הפכתי לבן-אדם טוב יותר ואהוב יותר על אלוהים
ולכן גם מסוכן יותר! להזהר כל הזמן זה עול כבד מדי, אבל ככל
שהתבגרתי גם פיתחתי מיומנות איך לא להיפגע באמת, כי הלב התרגל
לסלוח!
|
שאלתי: "זה נכון מה שמספרים, שהיית רואה בחורה ברחוב ואז היית
מכסה את עיניך בידך?" הוא אמר: "נכון." סיפרתי לו: "מאז השתנו
מאוד הדברים." הוא שאל: "האם זה לטובה?" עניתי: "מו," שזה לא
כן ולא לא. צחקנו.
|
בכל מקרה כמו היסטוריון אל העתיד, אני מרגיש אחריות לספק קצת
מידע שימושי לאלמוני שיחיה עוד חמש מאות שנה. אם בכל זאת יש
גלגול נשמות, אולי האלמוני הזה יהיה אני!
|
אם ננתח את המוח לא נמצא בו את השכל! בכל אופן נוח לנו לייחס
את השכל למוח. אני מציע שנמקם את הנשמה בריאות. גם כדי שיהיה
קל יותר לדמיין אותה נמצאת במקום מוגדר היטב, גם בגלל שלא
לחינם נשמה ונשימה מורכבות מאותן אותיות עבריות עתיקות. וגם
מסיפור הבריאה היא נכנסה
|
ובמבוכת החיים הגועשת, רוצה אני לקנות לך בטבעיות פרחים ביציאה
מעבודתי ביום חמישי כפי שכולם קונים לאהובתם. ואני רוצה לחזור
בחושך, לנהוג באדיבות ולהתרגש בדרך בלי סיבה! וכשאצא מרכבי,
אני רוצה לראותך יוצאת לעומתי. ואני רוצה לקפץ לעומתך כמו
פינגווין! ואני רוצה
|
היא טוענת שיש לי בעיה, כשאני כועס, "וכדאי שתטפל בה!" בוררת
את מילותיה: "נועם, תקשיב..., ממה שאני שומעת וממה שאני ראיתי,
בסך-הכול גם אתה סוג של נזיר, בדיוק כמוני! רק שאני זונה מהצד
של הגוף ואתה זונה מהצד של הנשמה!"
|
שירה - נולדה ב- 12.12.1974 לא לשכוח!
|
"תזכור" היא הוסיפה, "אני מבינה את הנשים וגם הגברים הם אותו
דבר! הם לא מובנים אף לא לעצמם!"
|
אני שואל: "ומהו המעשה הטוב מכולם?"
והוא משיב: "מהמקום ממנו עלול להגיע הצער הגדול ביותר, הצער של
האוהב המוגבל בנתינה, מגיע ממנו גם המעשה הטוב מכולם. זו הקבלה
של האוהב המסתפק במה שיש!"
|
אני אומר: "את יודעת, עד שהגעת הייתי בטוח שאנחנו היצורים
היחידים החיים ביקום."
|
והיא עושה מה שהיא רוצה, ולא רק איתי. והיא עוטפת את מעשיה
במלל כמו עיתון שעוטף בקבוק יין משובח!
|
כשחיכיתי, גם חשבתי, למה דווקא הצבע האפור מרגיע ביותר?
|
אנשים הולכים לעבודה כל בוקר וחוזרים בערב. ואני עובד שם כנער
מעלית, עם השלט על החזה: 'יש עוד שמש בעולם'. והם מתבוננים בי
בעיניים ספקניות ובחיוך מוזר, כשהם עולים ויורדים.
|
האמת, שמרגע זה הפסקתי להקשיב לה והתחלתי לבעבע. יש לה את
השדים הכי יפות שראיתי מימי דרך החולצה. "ואיך אפשר להתרכז כך
בטיפול?" תהיתי.
|
זה לא נחשב בגידה, אני יודע. כשאת משתעשעת עם גבר זר, אני
משתגע. אז כדאי שתרגעי, ומוטב שתדעי - שאני אוהב אותך. גם אני!
|
כמה חוקים יש באהבה - עד שמרוב חוקים לא רואים את היער.
זהירות, האהבה אסורה: בין הצבעים, בין המינים - עם פער גילים,
פער מעמדות - לשמנות, לנערות בשלות - בתוך המשפחה, מחוץ
לנישואין - במקום העבודה, לסוטים!
|
את לא מכירה אותי? אחרי שתכירי, אולי תהיה גם אהבה. אומרים
שהיא עוזבת אחרי שלוש שנים - תני לי רק שנה אחת טובה. אני דאגן
ונאמן, הסבלנות עליי.
|
אני רוצה לראות את כל מה שדמיינתי - למצוץ לך, ללקק כל מקום
שליטפתי. רק את הגוף, רק לארבע שעות - אני מבטיח להחזיר אחרי
שנגמור.
|
"את יכולה להסיר לרגע את המשקפיים?" "אני לא רואה כלום"
היא צוחקת. את יפה, יפה מאוד, אני אומר בלב - ויש לך קול
נעים.
|
אם את מרגישה עקצוץ בשפתיים כל בוקר -
זה בגלל שאני מנשק את התמונה שלך.
|
"מה זה?" היא מחייכת - ומנענעת את האגן הנצמד בשעת פרידה. היא
צוחקת, זה מביך כשתופסים אותך על חם - אתה מתקשה להעלים את מה
שמזדקר מעצמו.
|
הדבר החשוב ביותר היה להישמר. לא להגיע לסוף! להיות מבוזבז,
אבל בשום פנים ואופן לא גמור! לשמור על יכולת סבירה להפתיע
לטובה!
|
הסתכלתי בעצב על ערמת הכלים שבכיור -
והם הסתכלו עליי בשמחה.
הבנתי שהעניין לא ייפתר מעצמו!
|
אני אוהב מאוד שנקי -
ושונא מאוד לנקות
|
המצב נראה כל-כך בלתי אפשרי, ששנינו לחצנו יד בביטחון מלא!
|
|
|
הלוואי והייתי
עמוק כמו שאני
יומרני.
שלומי שבן,
באינטרוספקציה
נוקבת. |
|
