|
צעדתי נמרצות בדרך היורדת מהטכניון לשכונת זיו. זה הסמסטר השני
שלי כאן ואני חושבת שההלם הראשוני פינה את מקומו לסקרנות
והרפתקנות. למרות הלימודים המעיקים ריח החופש לא עוזב לי את
הנחיריים. כל יום אני מגלה בעצמי עוצמות חדשות ויכולות
מפתיעות. התכוונתי בכלל ללמוד
|
גדלתי בתוך שדה של חיטה. ילד קטן במעט מבני גילו, צנום, עיניים
ענקיות ובפרט למלוכסנים כמונו, ושיער ישר וקצוץ, כמו של מטאטא
משיער חמורים. את כל ימי הקיץ ביליתי בשמש, בין הגבעולים, על
האדמה החומה הכהה, בין האלומות.
|
אולי אמא אכלה סופגניה מתוקה?
או אולי בעצם חלה?
אולי שבלול?
אולי חתול שיצא לטיול?
אולי, אולי יש שם כדור, עגול ואדום וגדול?
וכשהבטן המשיכה לגדול, נועה חשבה שבטח מסתתר שם פיל קטן
או דולפין לבן
אולי ג'ירף
או... מה זה יכול להיות?
|
שלום, קוראים לי רומי ואני זונה. לא, לא ממש זונה. זונה קטנה.
זונה שלא יודעת מה היא רוצה מעצמה. שלום. קוראים לי רומי ואני
קטנה. קטנה ופחדנית. גם כשהאיש בתוכי זועק וקורא לי לרוץ, גם
כשהוא אומר לי לברוח, אני לא מקשיבה לו כי אני קטנה.
|
באינטליגנציה האינסופית שלי, אני מבינה דברים שהאינטליגנציה
הרגעית שלי לא מוכנה להבין, להפנים.
|
החיים שלנו מורכבים
מהעיתונים שלך ומהסדר שלי
מהתנופה שלך והמחושבות שלי
פרחים
|
לא מצאתי את השביל לתוכך
כי יצרת הטעיות והגעתי למקומות
אחרים, הסתבכתי ביער עבות של
שקרים ורמאויות והעמדות פנים.
|
שני אנשים נבגדים
שנפגשים
באישון לילה.
|
לפני 3 שנים הרעש הגדול הביא אותם יחד למיטה. זה לא קרה ככה
פתאום כמו שזה נשמע. היו לכך רמזים מטרימים, ומי שעיין טוב-טוב
במצב יכול היה לנחש שזה מה שעתיד לקרות. לא היא ובטח לא הוא
חשבו שזה יקרה, ולא עשו דבר שיקדמם למטרה.
|
אל הארכיון האישי (12 יצירות מאורכבות)
|
|
האף שלי משופע
וקולי.
אני רעבה עזרו
לי וקנו לי
חביצה. |
|
