|
"מול ביתו הצנוע היה צריף דל ורעוע, ובו גרה ילדה
דלה ורעועה.
כל בוקר היא הייתה משחקת ליד ביתה בתופסת לבדה.
ויודוקוליס בדרכו לביה"ס היה מבחין בה ומחייך אליה
בפה צוחק, אף היא הייתה פונה אליו בחיוך שביר ובקול
רך ועדין אומרת לו: "חאליק".
קראו לה סילביה במפר, אם קראו לה."
היא נולדה להיות איתי, ואני נולדתי לאהוב אותה
|
מרב מחשבותיי אלייך
נמסו בי המילים בדמע ובכאב
חורטות לא פעם בתוכי.
|
יש הטוענים
כי האדם
מרגע היווצרו
מחובר למים.
|
לצלילי המוזיקה יושבת וחושבת
הרהורים שמזמן לא עלו בראשי
|
ולפעמים קורה שהחלום
כמו הולך ומתגשם.
|
במעיין הנעורים אשר זורם בך
מצאתי קסם ותקוה צרובה.
|
בשעות הקטנות של הלילה, אתה מרגיש כאילו נגמרות כל המילים.
|
|
|
אני פוחד שאמות
בפיגוע.
ערד עזמוביץ
בעוד אחד
מהתירוצים שלו
ללמה הוא לא
יוצא מהבית. |
|
