|
"מול ביתו הצנוע היה צריף דל ורעוע, ובו גרה ילדה
דלה ורעועה.
כל בוקר היא הייתה משחקת ליד ביתה בתופסת לבדה.
ויודוקוליס בדרכו לביה"ס היה מבחין בה ומחייך אליה
בפה צוחק, אף היא הייתה פונה אליו בחיוך שביר ובקול
רך ועדין אומרת לו: "חאליק".
קראו לה סילביה במפר, אם קראו לה."
היא נולדה להיות איתי, ואני נולדתי לאהוב אותה
|
מרב מחשבותיי אלייך
נמסו בי המילים בדמע ובכאב
חורטות לא פעם בתוכי.
|
יש הטוענים
כי האדם
מרגע היווצרו
מחובר למים.
|
לצלילי המוזיקה יושבת וחושבת
הרהורים שמזמן לא עלו בראשי
|
ולפעמים קורה שהחלום
כמו הולך ומתגשם.
|
במעיין הנעורים אשר זורם בך
מצאתי קסם ותקוה צרובה.
|
בשעות הקטנות של הלילה, אתה מרגיש כאילו נגמרות כל המילים.
|
|
|
אם רבין קיבל
כיכר מה עם לאה?
למה היא לא
קיבלה שום רחוב,
סימטה, שכונה,
משהו...
הכל גזענות, אני
בעד לקרוא לבנק
הזרע על שם לאה
רבין, בכל חדר
בקיר המזרחי
תיהיה תמונה של
לאה, ככה זה גם
יגביר את הילודה
ו... בעצם לא
משנה.
עמוס מהמוסד חשב
שהוא מאוהב בלאה
רבין אבל בסוף
הסתבר לו שזו
לאה לופטין אבל
גם לופטין זה
מספיק מבאס
ומוציא אותו לא
פחות דביל (אולי
יותר, היא עוד
בחיים) |
|
