|
 103546532
שנת לידה 1985
כתיבה לא הצד החזק שלי!!! אז אני לא ממליצה לכם בכלל
לקרוא את ה"יצירות" שלי!
כעקרון לא תמצאו שם משהו מיוחד...
כרגיל... אהבה רצח שינאה מוות יותר מידי רגשות...
ומשעמם לי בחיים אז אני אמרר לכם אותם בכך שאכתוב את
ה"יצירות" המהממות שלי!
תנסו לא להנות יותר מידי... המאגר שלי דל!
יש נער אחד - שכלום לא מרגיש.
|
הצמחים היו ירוקים אבל לא ירוקים בוהקים כמו ליפני
אלא ירוק חאקי.. צבאי.. כנראה שזה בגלל שהיום הוא הבוקר שאחרי
אבל חוץ מזה הכל הייה רגיל.. קצת יבש ומשעמם.. ובודד..
|
כשראיתי כוכב נופל
וביקשתי שלא.. התחננתי שלא..!!
הרבה פעמים השאלה רודפת אותי.. מה אחר כך?!
שלד בגלימה שחורה עם כלי רצח ביד משוטט על פני ערפל?
אם גורשנו מגן עדן, מה הסיכוי שנחזור לשם?!
אומרים שלא כדאי לחיות לנצח..
|
כשראיתי כוכב נופל
וביקשתי שלא.. התחננתי שלא..!!
הרבה פעמים השאלה רודפת אותי.. מה אחר כך?!
שלד בגלימה שחורה עם כלי רצח ביד משוטט על פני ערפל?
אם גורשנו מגן עדן, מה הסיכוי שנחזור לשם?!
אומרים שלא כדאי לחיות לנצח..
|
איך בכלל עלה בדעתך לשאול אותי אם יש לי חבר?..
..כי החברות שהיו לך לפחות אלה שאני יודעת עליהן היו "זונות"
סליחה על הביטוי.. ואימא שלך שכנעה אותך בכוח להזמין אותי ואז
היית מוכרח לרקוד איתי..
|
מי שעצר לרגע וחשב ..הבין ..
|
הן היו חמש, חמש נערות צעירות, עליזות, יפות, ומושכות. אך לא
הייה להן די בכך, מכיוון שלא היו מאושרות בחיי האהבה שלהן. הן
החליטו להתאחד ולפתוח מועדון. "מועדון החתולות הנוקמות"
|
המטרה הייתה לפנינו
רבים איבדו דרכם בדרך המפותלת
התחלנו ליפרוץ את החומות...
חבל לי שאני לא לבד בפסגה
הרגע ניכנס איתי עוד אחד
זה לא סיפור מלחמה... ויש סוף מפתיע!
|
|
|
בנות...
אי אפשר אתן.
אי אפשר להכנס
לאוהל שלהן.
חייל חרמן.
סיכום יומי הששה
עשר בצבא. |
|
