|
של מי את בובת טלאים מיוחדת?
של מי המבט המחשמל שאת זורקת?
של מי השמלה, אמנם מרופטת
אך בתוכה פרחים שזורים?
|
בגן המשחקים האסורים השמיים תמיד קודרים
אין פנסים או תמרורי אזהרה
אין יד מלטפת
ישנה רק יד שמכה
|
על במה מקושטת קרעי חיים
ותפאורה של נשמות סדוקות
שלדי גופות עומדים
בצל צילן של הרוחות
|
בתוך חלל גדול דמוי תעלה שלא נגמרת
תאורה קלושה מבליחה פסלים ותליוני חיים מתים
גוף אישה מקומר תלוי מהצוואר
עוטה קרעי בד מעופש עם כתמי זימה
|
|
|
החיים הם כמו
משחק סנוקר,
פעם אתה לבן
ואתה דופק את
כולם ופעם אתה
שחור וכולם
רוצים לדפוק
אותך |
|
