|
ביום שאחרי המילניום קמתי בארבע אחה"צ. לא היו לי בגדים מנייר
כסף, ואת הקפה שלי שתיתי מספל זכוכית, עם קפה טחון כזה-ולא
משום קפסולה. בזמן ששתיתי אותו ישבתי במרפסת. למרות שכבר היה
ארבע אחר הצהרים
|
היום במסדרון, עוברת לידו בדרך לכיתה. כרגיל, מצמצמת עצמי
לאין. מנסה להפוך למספר יודע כל, הבלתי נראה, שתמיד שאפתי
להיות לידו. זאת שיודעת את כל סודותיו, שעוזרת לו עם החיים.
|
|
|
"ויאללה,
ויאללה, ויאללה
בלאגן".
דוגמנית ברגע של
תובנות. |
|
