|
בראשית ברא האדם את אלוהים, את האמונה, את התיקווה.
למרות כל הרוחניות הזו שסיגלנו לעצמנו, אנחנו, תמיד
סובלים, כואבים, שונאים. עד מתי?
אין תיקווה, כי בסופו של דבר ניסבול מעצם קיומיינו.
ככה נולדנו.
בואו נעשה שלום.
בתחילה פנימי: נשלים עם העובדה שתמיד ניסבול,
נתעצבן, נשנא, נאהב, ננטוש ונמות. בואו נכיר בזה
ונבין שצריך להיות עדינים עם עצמנו ולא נשפוט
באכזריות את האגו שלנו.
ואחר כך חיצוני: נשלים עם העובדה שתמיד ירצחו,
יאנסו, יתנגשו, יפלו, יאהבו, ישנאו, יתאבדו, ישקרו
וימותו. בואו נאהב איש את רעהו, אם את ביתה, בן את
אביו, שכן את שכנו...
אם אתם רוצים שיהייה שלום אז תתחילו עם עצמכם.
השינוי תמיד בא מבפנים.
אני סיגל, נולדתי בשנת 1983. יש לי אמא נפלאה ואח
שלא מתקשר בתוך הבית רק מחוצה לו.
אני בוחרת לחיות באור ולא בחושך. להיות מודעת להכל,
להיות קשובה לכל מה שקורה לי בפנים. להתחיל לחיות.
It`s easy to be peacefull and calm when life sing
alonge like a aweet song. but a man worth a waile
- is a man with a smile when things goes dadly
wrong.
ישבתי בטיילת ובחנתי את העוברים ושבים בדקדוק יתר, כאילו מישהו
יגש אליי עוד רגע ויודיע לי מתי זה יתחיל להשפיע. נגיד גמד עם
שלט קטן ומצחיק - "ברוכים הבאים לסאטלה!"
|
כשגמרתי, לא האמנתי. לפני שהספקתי לא להאמין לחלוטין - גמרתי
שוב.
|
הם קבעו להפגש בבית הארחה כי הקשר ביניהם היה סוד מאוד שמור.
הוא מאורס, היא תלמידה במכללה, היא יהודייה, הוא ערבי
מוסלמי...
שירה התלבשה יפה, הרי חיכתה לרגע הזה מאז שראתה אותו לראשונה.
היא שמה את החוטיני החדש שלה שידעה שישגע אותו והתיזה על עצמה
את הבושם האהו
|
אף אחד כבר לא רצה אותי
כששמתי את החבל על צווארי
|
מסבכת את הפשטות
מתעוררת מחלום זוועה
שואה שואה שואה...
|
קשה ומעיקה
רוצה לצאת החוצה
לא רוצה
|
אם די לדמעות אבא שלי לא התאבד
אם די לדמעות אין דבר כזה חברים
|
אפשר לעשות הכל אם נרצה
נוכל לבנות ארמון אם נחיה
אנחנו ביחד כל עוד לא נבכה
על אהבה
|
חומר עוטף אותי מכל הצדדים
אך לא מגן מהקור, לא נותן חום ואור
|
כל אותו היום
מחפשת שקט
בורחת מחיצוניות בולטת
|
מה הם מרגישים
מה הם מחייכים
ושוב שוכבים
אחת על השני
אחד על השניה
|
אהבה גדולה
אהבה גדולה של החיים
מאז הכל השתנה
שום דבר לא כמו שהיה
היא התחילה לשנוא אותך
|
יצרתי לי איש עם הרבה דימיון
יצרתי אותו שיכתוב לי את החלום
תכתוב תכתוב שיש לי כישרון
|
מתגעגעת לשפיות שאחזה בי בקלילות
מתגעגעת לסמים שאיתם הייתי בפנים
|
הקנבס מצייר ברקים ורעמים
רק המקרר וארון ההפתעות שרים לי
|
עוד מעט הוא יגדל ויהיו לו חיים משלו
אין לי שליטה על התפתחותו
לפחות למנוע גירויים אפשר
אבל כשהפצע שוב נפתח
|
גם לא אראה אותך אהובי
אבל מה שחשוב לי זה שלא אראה אותי
|
הקירות סוגרים עליי
החיים נסגרים לי בפרצוף
בבומים של פצצות אטום
|
הרגליים שלך דורכות עליי
הידיים שלך מחזיקות את חיי
השיניים שלך נועצות את פניי
|
עושה שלום עם היד, מחייכת, אני לא לבד
הולכת רחוק, להתראות
|
בא לי שתדע שאני לא חיה.
בא לי שתדע שמאז שעזבת אותי כמעט כל שבוע אני חושבת אם למות
עכשיו או שכדאי לי לחכות עם זה.
|
עוד סיגריה. עוד כוס בירה. הכל שקט. בלי בכי, בלי צחוק, בלי
מתח.
ממש טוב לי עם זה. הבדידות הקלילה הזו נותנת לי חופש פעולה
מוחלט.
|
וכמובן שהיה צריך להכניס נושא פעוט שנקרא כסף בימינו.
כמה שאתה יותר צעיר, אתה יותר טיפש
או כמה שהפסיכומטרי שלך יותר נמוך, אתה יותר דיסלקט שלא יודע
כמה זה אחד ועוד אחד ואין סיכוי שיצא ממך משהו.
|
הרגשתי שאני לא יכולה לעשות כלום חוץ מלחשוב עליך, לדמיין אותך
קרוב אליי. מחבק אותי. מנשק אותי. ואני מאמינה שיקח לי עוד קצת
זמן עד שתעלם ממחשבותי לתמיד.
|
החדר שלך השתנה לגמרי, אפילו ארון הבגדים הוחלף. כל מה שנשאר
ממך אלו הציורים שציירת, ספרים שקראת וכמה תמונות עם הפרצוף
העצוב-אבוד הזה שלך.
|
בדיוק סיימתי את המשמרת חמישי-שישי שלי בבסיס, כשבתך התקשרה
אליי ואמרה לי:"אנה נפטרה. הלוויה היום בצהרים, אני באה לאסוף
אותך ישר מהבסיס."
|
לא השקעתם מספיק או שלא השקעתם בכלל (מה שרוב הנשים מעידות על
כך). מה אתם חושבים לעצמכם, שהזין שלכם הוא מתנה מאלוהים? לא
קשה לנו להשיג אותו כפי שאתם בוודאי כבר יודעים.
|
בגרות?! זה מה שיעשה אותי מאושרת? בטוח שלא. במיוחד שיש לי את
עזרתם של כל המורים "הכי טובים" של הבית ספר ברמה הכי נמוכה
בארץ.
|
זה תחילת סתיו ובואי לא נקיא מזה
עכשיו כולם מתחילים להידבק אחד לשנייה לאותה שניה עלומה שבדקת
השעה
ברומנטיקה מזויעה
כי קר.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
אשכנזים מחשבים
את קיצם לאחור
יגאל עמיר
משורר מטאפורי |
|