|
 172749875 dragon
סרעפים
פוקדים בלילה קר שוכן מיטה ריקה
מבעבעים תחת פני השטח הבוצי, אחרי הסערה
לבי שואל שרפים
כיצד הם שם, אחרי שרשף הגיון בעוז את לבי ניקה?
עת מכאב שרד רק צל, צלקת מכל אשר ארע?
|
הם חולפים על פני, לעיתים מתי-מעט, לעיתים בהמונים
רומזים, מתחככים, בסתר מלטפים ונוגעים
הנה אחד, מבריק, אני שולח יד ומהסס
ואז הוא עף ממני, ואחד אחר אותו תופס
ואני שואל שאלה שזועקת במוחי, בתוך תוכי;
האם, האם יגיע הבלון שלי?
|
עינייך המהפנטות לכדו אותי בתוכן
כטובע בתוך ים - לברוח אין לאן
עם הניצוץ העז שלהן בתוך ליבי שמת להבה
מתפשטת כה מהר, פורצת החוצה לראווה
הלהט רב, רב מדי, מעיק הוא על עיניי
אחלוק אותו איתך, או שאשחה בדמעותיי
|
גלים עזים של כפור מיחסך כלפיי הכו
את הניצוץ הקט שבלבי להרוג רצו
סופות איומות של עצב, ריחוק וספקות
תקפו ללא רחם ולי כבר לא נותרו דמעות
|
הוא קיים
כמו להבה בלתי מתכלה שניזונה מתקוות נסתרות
כמו ישות לא מובנת שקובעת את כל מה שעומד לקרות
כמספריים שמפצל דרכים ומשנה כליל את העובדות
כשד שנחבא מעבר לפינה, שמונע ובדרך גם מביא אסונות
|
הוא מנקר לי בפנים, צובט חזק, ללא רחם
גורר מחשבות וכאב ראש וכלל לא מנחם
הכל, הכל מוטל בספק
|
היא התרחקה לה פתאום, מאחוריה צל של אכזבה
נרתעה מלחבוק את האש, פחדה למהר
השאירה אותי לבדי, נשרף מבפנים מלהט הלהבה
מיהרה להתנחם בזרועותיו של אחר
|
כפור ורשף, קרח ואש
חגים סביב, בין חדרי לב גועש
לבן קפוא מחפה על האל-רגש מן הלהבה
אדום לוהב רושף בזיקים לוהטים של אהבה
|
עיניים מעורפלות
במסך אביך של אבני בוחן
בנקל מתעוורות
מזוהר מזוייף של קנקן ריק מתוכן
|
אדם הלך לו בדרך החיים
השביל התפצל לשני כיוונים
בימין ראה הוא כביש מסותת ומואר
בשמאל בהה בים אפל וקר
|
שתי מלחמות אני נלחם, אחת בחוץ, אחת בפנים
ללא חרבות, ללא רובים, וללא כל הרוגים
הפצעים שאני סופג - ריחוק, עצב, מחשבות עלייך עם אחר
הדם שנשפך - דמעותיי על שאינך עמי, וים נפשי סוער
|
|
|
אאוריקה!
גיליתי משהו...
כשמכניסים את
הכתר לאמבטיה
יוצא ממנה,
בדיוק באותו
נפח... חתול? |
|
