|
דורון: מי את?
מירב: עוד פעם, אני מירב, אולי תמצא טוש ותכתוב על
היד, אתה פשוט סנילי מידי!
דורון: לא. עד שאמצא טוש אשכח מה רציתי לכתוב
וגם אם אכתוב בטח זה יהיה רק חצי מילה
ואז יהיה כתוב לי "מי" על היד וזה עוד יותר ישגע
אותי
כי אני אתחיל לשאול מי זה "מי", מי זה "מי" בקול רם
ולהפחיד אנשים ברחוב.
מירב: חחח...אתה בטוח?
דורון: מי את?
מבטי נתקע על זחל ענקי שזחל על חומת אבן נמוכה. הבטתי בו מספר
שניות. הוא הביט בי.
"למה?" שאלתי את הזחל שנראה זקן וחכם.
"ככה זה אמור להיות." ענה בביטחון.
|
אני עומד במדשאה ענקית. יש מלא אור. השמש בדיוק מעל ראשי. אני
מתחיל ללכת. דשא ירוק. עוד ועוד ממנו. אני מרגיש כמו עוד עלה
שיוצא מהאדמה. אני הולך על הדשא, מרגיש אותו, חי אותו. אני
נהפך להיות הדשא.
|
הגלים ממשיכים לבוא, אך אינם נפסקים בחוף. הם ממשיכים בצורת
אנרגיה לבנה לכיווני, תוקפים אותי מכל כוון.
|
רץ לי אץ לי בשדה. פרח אדום יפייפה קורא לי בשמי. דממה מסחררת
מסביב ושמי נשאב לאוזניי ישירות מהניצן הזועק.
|
העולם כמו כדור, מתגלגל תחתיי
הכל זז ואני עומד
|
אני שומע חיוכים וחיבוקים
ושומע בכי ועצב
|
אל הארכיון האישי (80 יצירות מאורכבות)
|
|
נאמר ע"י חייל
מיואש:
"לא רואה את אמא
לא רואה את אבא
מה אני מרקו?"
לאו דווקא |
|
