|
ואני יושבת לידך בספסל בשכונה ובוכה כמו מטורפת, פורקת הכול.
מודה.
ולא בכיתי רק לידך. זה תמיד כאב לי וישב לי על הלב ולא כי אני
יותר מדי רגישה אלא בגלל שאני יותר מדי אוהבת אותך.
|
אז מה, מרגישה הקלה?
אושר? הכוכבים נפלו עלייך?
כי אני אישית כבר שכחתי את טעם דמעותיי...
|
|
|
אנשים, אחיי
לאנושות, רעיי
לסבל- אל תאמרו
נואש! אל תאבדו
את התקוה להשאר
בבור השופכין
שרציתם, במקום
ללכת לבור
השופכין שאינכם
רוצים |
|
