[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שולי בנג'י

אל היוצרים המוערכים על ידי שולי בנג'יאל היוצרים המעריכים את שולי בנג'י

לרשימת יצירות השירה החדשות
עצב
הפנתה ראשה אלי
חיכה חיוך תימהוני
גופה רעד, בעינה דמעה
מביטה בי ושותקת

גן עדן
מה לך כי נוגות פנייך
עלמתי יפתי
כי הנה אביב הגיע,
הדרורים יצאו ברינה ובמחול

שיר ילדים
נאחזו באצבעות
כמו היו שרשרת
בכתפו של איש אחד
והלכו אתו לסרט.

שיר ילדים
במקום הצלצול, זעקה מהדהדת
שהצבע האדום בה שולט
הרעש מחריש אוזניו של כל ילד
השורק מרחוק, ונוחת.

גורל
לגורל יש סדר יום
והוא עליו מקפיד
לאדם יתן כל יום
מנה שגם תספיק

גורל
האדמה הזו
שאין אחרת
לפעמים יודעת
מעט לחייך

אהבה
אהבה יפה חלפה ותמה
אתה גם תמה אהבתי
אני יודע בתוכי פנימה
שלא אשוב אליך עד מותי.

אהבה
היא את ידו נתנה בידה
היא מחבקת אותו אל חיקה
אך עיניו פזלו לעיני ואמרו
בך מצאתי אהבה

אהבה
אי שם
באפלולית הכרך
אהב העלם
נערה תמה
אותה פגש

אהבה
נערות יפות עינים
נושא כתפן כד מי נהר
להרוות צמאון בני החיל
השבים ביתם עם עדרם

אהבה
אני אדבר ואת תספרי
אני אחבק ואת תלטפי
אביט בעיניך כחולם חלום
ולבי בלבך יהלום כקרדום.

אהבה
ברחוב עומדים השנים
הוא מסתכל בכוכבים
והיא על השמים,
אולי ירח

הרהור
לא יודעים שמאסתי בשקר
שהביא אותם לאהבת יתר
שאני בז לה בין היתר
ונשאר מאוהב בכנות וביושר.

אהבה
תאי לבי נבלו
ימי לא אהודים
עצובות עיני נותרו
בוהות במחשכים.

אהבה
במבי שלי קראה לי
את שיערי לטפה ברוך
אהבתה אלי עזה מכל
ובביתה החמים אשכון.

אהבה
אומרים יש אהבה שמסתתרת
מפגע רע נפשה נשמרת
במרום ארון היא בתרדמת
וממתינה לבוא יומה.

יחסים
יש אהבה בין נערה ועלם
יש אהבה של תום ונעורים
היא יפה ומתוקה כצוף הורד
היא עולמם של כל האוהבים.

יחסים
אהבה
היא אהבתה של אמא
היא אהבה של בוקר טוב
היא אלוהית בלבה פנימה
ו

טבע
אני רוצה שנתחתן
על גבע רם או על ראש עץ
ננדוד יחדיו למרחקים
בארצך או בארצי.

הלל
לצדך הייתי כשאת מוכה ומדממת
אתך הלכתי מן הדחי אל האור
אתך הייתי בשמחה, ברע וגם באבל
אתך תמיד הייתי ברע וגם בטוב

אהבה
אהובי מימי התום
ניצב מול שתי עיניי
חלפו ימי הנעורים
איש איש לדרכו הלך.

אהבה
אך למה זה בא האיש מן הדרך
ונשא את גופך אל חיקו בנשיקה
ואני כשכור שנשבה בקסמיך
עומד ונדהם על כביש האספלט

אהבה
זה הוא שיר
לאהבה קסומה
שאשיר לילדה
שבלבי שכנה

הומור
מה רוצה ממני
אהובת חיי
את כל כספי בזבזתי
ולי כלום לא יצא

בדידות
נועל את המוקסינים
חובש כובע גרוזיני
ויוצא לשוטט לי סתם
הלוך ושוב

גורל
השמש על הים, ואורחת גמלים פוסעת
ובנאות מדבר, עינם לא פגשה
כבר יבש גרונם וצמקה דבשתם
ומתי ירוו המים, את צימאון גרונם.

שיר ילדים
בכסלו החג הגיע
לי אבי הביא תשורה
צרור לבן גדוש בזוזים
זה לכבוד החנכה.

שיר ילדים
כוכבי דבר ספר לי
איך בסולם ירדו הלום
מלאכים יפי כנפיים
וישנו עם יעקב.

טבע
שלל צבעים שמלתה
אל מרום מביטה
מחייך הוא יפיה
ככלה ענוגה

שיר ילדים
שאלתי את אבא בערב
האם יתכן הדבר
לשניהם הגיל שוה ערך
וגילי מקפח מגילם.

זכרונות
מלחים נטשו ימיה
היא תשוט מים אל ים
לכל נמל שאליו תגיע
לא תמצא בו מנוחתה.

כאב
בתה האובדת
נמסרה לאחרת
ביום היוולדה
נתלשה מחיקה.

שכול
אתה הפרח שבגני
שבטרם אור נקטף,
אתה הילד מהשכונה
שיצא וטרם שב.

זכרונות
לא חלפו השעות והגוף האפור
נטה וצלל אל המים
וסחף אחריו נשמות טהורות
של צעירים ששמרו על הבית

טבע
זה איש הגשם הסובב
ותר ימים שחונים
המתפלל לאל מרום
שגשם בם ימטיר.

הלל
רחמו איש אשפה ידוע
שנים הוא מנקה ברחוב
כל ילד שנולד אותו ישביע
שהרחוב יהיה נקי דיו

גורל
אני כאן ממתינה
לבי ניבא רעות
מזה שעה תמימה
שבטלפון אין כל אות.

אמונה
גם אם בדרכי אכזבתיך
גם אם ברגלי מכשלה
סעד יומי כניצן ופרח
ואל תתן לקפד חיי.

זכרונות
והנה אתה שם, בין עפר ורגבים
על גופך יהלכו חרקים ושרצים
על ראשך מצבת אבן ניצבת
שהצבע בה דהה עם חלוף השנים.

חלום
ואני הילד הקט עם אליהו הנביא מתהלך
המנחני לאור מתוך החושך האפל
לבקשתו של אבי שהלך בטרם עת

עצב
לפני הקרב היית חובשת בכינרת
אחר הקרב שוכנת בין עפר
שלט לראשך נעוץ בין רגב לחלוחי
ולרגלך ניצב אני ושמך אינו עמי.

אהבה
בוא נשיר אל מול ירח
בוא נרקוד אל פני האור
קח חיי עמך לעמק
בו שכנו הלבבות.

הרהור
ואתה הורד את הידים
הטה אוזן לשמים
והקשב לקול תחינתם.

הלל
תשכים בטרם שחר
לקושש עצים תצא
תחסה עולליה מסער
וכסות במשכבם תתן.

טבע
הסתכלו על השמים
קדרו פניהם מעננים
שנקבצו ובאו מהימים
ונאספו במצות האלוהים.

געגוע
חסר אתה
אישי הצנוע
חסר בלילי
הקשה מנשוא,

טבע
בקצה הדרך עץ ניצב
צמרתו נושקה שמיים
בענפיו קן אנפה
ובו גוזל בן ליל.

אהבה
הקזתי דמי רק למענך
חיי היו כאפר לרגלך
תני בי מבט ממרחקים
קרצי קריצה של אוהבים.

אהבה
ארקום שמך בחוט שני
לצפות בו ממרחק
אגיש לך צוף בלשוני
ששעת יומך תמתק.

אהבה
נותרתי בדד עצובה
באין אהוב לצדי
נפשי שקעה במרה
ומר היה גורלי.

ביקורת
הנוהג בעמו אינו קטר הרכבת
רגישות ותבונה הם מנת חלקו
ידע להפנותה ולסטות מהדרך
לימין ולשמאל וידו בהגה תשלוט.

אהבה
את המלכה בחיי
ואני סריס לרגליך
תני תקוה בלבי
ואור הביא לעיניך

וידוי
כשהיום אלי צוחק
הצחוק אצלי כרעם
וכשממשיך הוא לחייך
בי נבלם הזעם

ארוטי
לרחוב יוצאת בערב
עיני כל בישבנה
מזמינים אותה לוויסקי
והיא צוחקת על כולם.

וידוי
יש המטפסים בסולם על קירות
ויש הצוללים לעומקי תהומות
אני מהזן הצועד בדשאים
ושם מקושש חיים נפלאים.

הלל
הנה הם עולים עטויים בשחורים
חגורים ברובה ואשפות רימונים
עולים מסירות אפופות מסתורין
גבם אל האופק, ופניהם לזדים.

גורל
כל חייהם הם אומללים
ללא סמים הם נגמרים
וברחובות שורצים שוטרים
המכים בהם ללא רחמים.

אהבה
נשק שפתי כאמש
לטף שער ראשי
אהוב לבי בן חמד
אתה כל עולמי.

שיר ילדים
ואני הילדה בת חמש
מסכימה לכל שיאמר לי
כל רצוני שאתי ישחק
והיתר יבוא כשאגדל לי.

וידוי
אין לי ארץ אחרת
בכל היקום הגדול
שאוכל חפשי בו ללכת
ולהיות שותף בכל.

אמונה
נייחל ליום
שנשקם כמזמרה
ואתם יצוקה
מרובים וכלי מדון

טבע
בערבות הנגב
בין עצי שיטה
ואדי מתפתל לו
לא מוצא מוצא.

גורל
מה חטאה נפשי היום
ולנס היא מייחלת
אפילו רק יבוא ללגום
כוסית שיכר בערב,

כמיהה
ארץ מכורתי
ארץ תקוותי
לך אחרוז
שירי תפלה

ביקורת
ארץ אשר פרוצים גבולותיה
מצפון ודרום תבוא אימתה
עוד לא ידעה חדוה בשנותיה
מזה כמעט אלפים שנה.

ביקורת
הכנרת כבר יבשה
ואין נהרות גן עדן
כאן המים במשורה
אך הדבש זורם בשטף

ייסורים
הנה ימים באים
אותם ימים מקדם
מאום לא השתנה
רק הדלות גברה.

אכזבה
ואנחנו הותיקים בארץ על מרבד באנו לכאן
במעדר עדרנו ושתלנו ובקושי באה הפרנסה
אם כל זאת ידענו בצנעה למטוס היינו לא עולים
לאמריקה עדיף כי באנו שם היו חיינו משתנים

אכזבה
את מרכולתו בשוק מכר
עינו שם בנשים
עת ערב אל ביתו הוא שב
את פילגשו, מאשתו הסתיר.

על הנגב הסובל והגונח
יבוא מטר ולא אש קרבות
ישכון חיוך בלב כל ילד
ישמח כל איש בנחלתו

גורל
כלה היית כביום כלולותייך
אישך בידו יסיר הינומה מפניך
יחבקך אל לבו וישאך לשמים
ובאת למנוחת עולמים

אהבה
אולי תרדי ואז נעוצה
כיצד ימס לבב אמך
סוד נשים בשתי אזניה
כי את הרה נושאת כבר בן.

יחסים
שרביט מלכות אתן בידך
אל כס הנשיאים אובילך
אם תצווי בקולך, אפקוד אומרך
אפול על ברכיי ואשק רגלך.

אהבה
הספינות יצאו הימה
המלחים על ספונם
לטולון או לבהאמה
ואני נותרתי כאן,

עצב
מעבר לתריסים
כלמה נפשה לובשת
חתול האשפתות
שבביתי שכנה.

ארוטי
אנחנו כאן מדשדשים
בין בר למועדון
ואולי יהיה חלקנו
בין כל האהבות.

שיר ילדים
אבא מדוע
יש בום בשמים
והכל כאן
רועש וגועש,
מטוס מרחף
וחוצה בשמים
ואתו זעקת
הסירנה תחצה.

וידוי
יפים חיי ביום בלותי
בם אשתובב כנער
בכל פינה בתוך לבי
אצפין חדוה ליום צער.

אלוהים
ראשי הרים, בגאיות
הארץ סוב תיסוב
תפער פיה ותאכלם
ובאנו לאחרית היום.

גורל
תחלוף בדוכנים, שלום לכל דורשת
ידיה נוברות בערמות האשפה
אוספת לתיקה שאר פרות וירק
לבני ביתה תביא לשבור רעבונם

באתי להיפרד מדמותך שאין לב השוכן בקרבה
להיפרד מעינייך הדומעות, הצופות אל הים ולא אל הרחוב
באתי לומר לך כי לבי כהה ואין בנפשי טינה ולא אכזבה
אשוב לדרכי ובידי זר פרחים שהבאתי

אכזבה
באתי אל חלונך כי האור בו דולק, ודמותך מביטה אל הים
מביטה בשחפים הדואים ובספינה השטה לה בלב לבו הרטוב,

ייסורים
ילדי אתה בכפור בדד בלי אמא
הסרבל שלגופך טבול בדם
ידיך הקשורות שלוחות קדימה
לבך מובל אל ארץ ערלה

גורל
בשביל המתפתל בדרך לא דרך
פוסעות רגלי אל אופק נעלם
ומה אבקש לראות ולא ראיתי
אולי בקצה השביל נמצאת הישועה.

שכול
כסיתי עיניו
בעפר המולדת
קראתי לו שמע
ויצא הוא לדרך.

כאב
עומד בכורו
והקבר פתוח
מסביבו תפילה
לעילוי נשמתו,

אמונה
לישיבה הגיע עלם

שרעה בשדות זרים

בכלה יפה חפץ הוא

שתזווג הרבנית.

הומור
גופה חטוב ומזדקרים שדיה
רגליה בעקב גבה קומה
טבור בטנה מציץ מחלציה
והיא נצבת בתנוחת מלכה

הומור
לב חיוור עייף ומנמנם
בתוכו עורק פגום שנסתם
ספון בגופו של בא בימים
לאחר שנות סבל וייסורים.

מצב
הבוקר ההוא היה בוקר
שלא ישכח האדם לעולם
בוקר קיצי ביום קיץ לוהט
עת היקום שליו ורוגע
מהמלת הליל שחלף.

ייסורים
כתמיד רחמן אלוהה
לזעה יביא בניו
בנפשם ישכין הוא כוח
שבזעה יאכלו לחמם.

אכזבה
אחזתי בידה
קרה הייתה כקרח
מששתי לבבה
ודופק אין קרבו.

הרהור
כששירי צחק
צחקו גם הימים
וכששירי דמע
דמעו אתו החיים.

וידוי
בחשכת הליל באין אור ירח
בצד הדרך, מעבר לתלולית העפר
זוג עיניים בוהקות המשחרות לטרף
נגלים לאור גחלילית החולפת במעופה

אהבה
בתום מסע אחזור
אהובתי שלי
עוד בטרם
יפרחו החצבים,

ייסורים
אנשים רעבים ללחם
שפתם צמאה לגשם
אך הגשם לא ישוב
אין תקווה, יש ייאוש.

אהבה
שם בתוך הלילה
היא ממתינה לאות
בבוא היום אקרא לה
שתרד ותתפוס מקום.

כאב
היא כאן
מתוך כפיה בחדר
בודדה וגלמודה
גופה תשוש מסם

בדידות
קרבות רבים ידעו חיי
על פת ומי נחלים
יש, ובהם ניצחתי בקרב
ויש שאני במובסים.

ייסורים
שמונה נרות ידלקו
יד זדים אורם תכבה
דרדקים בני צאנך המה
תורתך בחדר יגמעו.

כאב
נשמות טהורות וזכות
עוד בטרם נגמלו
אל הכס במרומים
מן הדם יעלו ובאו

ציורי פסטל בכותל הבית
שצוירו ביד אמן
בכולם זקנה יושבת
ומסרגות בכף ידה.

על הורים העומדים דום מול קבר
ושולחים מבט בעלם הדומם
על כל אלה אני בוכה.

שיר ילדים
ובאותו היום חברות לי נתנה
וקנאת חבריי גאתה ועלתה
ובהפסקות בין שיעור לשיעור
קראו כולם ראו איזה זוג.

אהבה
בואי אל חדרי החם
אלביש גופך במשי
תני חיוך שלא אמעד
ואפול כחיל בשבי.

בלדה
ובאשמורת הלילה עם חגור ואקדח
על גב סוס שחור יצא ביל קרטר מטקסס
ותמונות מרהיבות עיניו תחזנה
כר נרחב וירוק בו פרות תרענה.

ארוטי
הלהט גבר ונפשנו הומה
אגלי תשוקתך נטפו בחמדה
נשאו מחרשתי לנתיב הנשיה
בתלם הצר שגמע בשקיקה.

אהבה
כור לבי לוהט
ממיס אבני האש
הנשמה בי בוערת
היא זקוקה למכבי האש.

ארוטי
הבחור קרב והביט בעיני
סקר את גופי, מהראש לסנדל
המשיך לחייך ובפיו רק שתיקה
לא אמר לי מלה ואפילו קטנה.

טבע
שמש במרום עלתה
שלחה קרני הזיו
משובל שמלתה תציף
את פני המשעולים.

זכרונות
אז זכרו שכשנולדתי
חג היה ליהודים
ביום זה אני חוגג לי
יום הולדת בן ששים.

ארוטי
כל ימיה מבשלת
ובלילותיי תנבור
עד ירטוט שביל עלומיה
ובא הוא אל הטוב.

אלוהים
קולות מן השמים
קוראים בחשכה
תוקעים בשופרות
והארץ רעדה,

שכול
ידי הטבע הרגזן היו במעל
התובע קורבנות לאחר שנתנם
פגש בדרכו את "דקר" משייטת
טרפה אל קרבו, עם בני הממלכה.

שכול
וכשנמה החמה, שקע שובל הזהב במצולות הים
הזדקרו שוניות הסלע ובנה לא נמצא עימם
צלל תהומות ויבלענו הים.

הלל
לא חידה זו ולא זמר
זה ספור על בת אדם
הדוהרת על אופנוע
כמו היה זה סיר מרק.

יחסים
זו העלמה בת השכנים, שבביתה שני פסנתרים
אביה הוא רופא בכיר, ואמה היא פסנתרנית
שבי חמדה מזה שנים.

הומור
בכל בוקר יקרא
ויקרקר ככל גבר
קריאותיו יעירו
פרגיות משנתן

גורל
עלום שמו של איש הגשם
עירום סובב בתוך חוצות
מטר זולג, נפשו חוגגת
הוא מהלך בין הטפות.

אהבה
מן ההמון נפשי בך תלויה
יחדיו חלמנו בלילות צנה
זוכרת את אותה ההבטחה
כשהנסיך אחד העם היה

גורל
גבוה, ליד האל במרומים
בן שרה יהלך
כנוצה ירחף
אל הארץ יביט

הומור
כבר נמאס לאביהם
אשתו בנות יולדת
לא השכיל אדון רחמה
ליצור לו איזה ילד,

אהבה
אם תגיע
אקוד קידה ואשתחוה
אשק רגלך
מן הדרך אל הקן.

הומור
כעת אותו מושיקו
שוכב הוא במיטה
לו גבס על הרגל
ועין שמאל סתומה.

הלל
הנה הם חותרים
בימים עמוקי מים
לבלום צר בבואו
העולה עלינו מים

הלל
יפים פניהם
ועוז בלבם
יצאו להגן
כשמצור בביתם

חלום
בנפול כוכב הלכת
ממרום חשכת הליל
שובל אורו ברקת
זוהר עד הוא דועך.

הרהור
הדרך אל האושר
חולפת בשדות
בינות רגבי הארץ
בין גרגירי החול.

אמונה
פניו צחות כלובן שלג
זב חוטמו כמי נהר
עיניו יוקדות כאש בוערת
ובראשו שער תלתל.

ארוטי
ידי פולשת ואוחזת
בקצה ראש האלים
חיש תפח ראשו ויבך
ובא לשיא שיאים.

ג'ננה
מן המטוס יצאנו, בנות רבות מצאנו
לכלן שער צהוב כשמש הוא צבעו
נפלו על צוארנו, כמו היו הם מכרנו
לטופים וגיפופים וים של כיופים.

אכזבה
כשושנה יצאה להרים
חזרה ופיה כפרי באושים
לא חרש העלם
לא זרע בתלם

הרהור
רוחות נטו לים עת ערב
הם לא נשבו בבוקר צח
הלהט רב מחום השמש
ובצל ההלך נח.

בדידות
זוג יונים נוטים על גג
הקדים קידה לאוהבים.
לחוש ליטוף קרני השמש
ולא צינה בתוך תוכי.

אהבה
במרומי החלון
עלמתי מחכה
לבוא היום
שלבבי יחבקה,

ביקורת
אם אין דין ואין דין בחלד
חיי עוללים ניטלים בידי אדם
ואין שיבכה מותו של ילד,
כל איש יעשה כל שלבו יחפץ.

חלום
לילה על עירי
נח לו זה מכבר
ריח בני יסמין
לחלל נדף

ג'ננה
יושב בבית הקפה
מבוקר עד ליל
מרגיש שינקינאי
משכיל ובוגר

זכרונות
ברחובות ילדותי
השכינה כנף פורשת
קול ברכות וזמירות
לבוא שבת שלום

יחסים
ירחים תשעה נשאתי
עמוק בתוך רחמי
עולל שלו יחלתי
שהיה כל עולמי.

אלוהים
ברך נא אלוהי
ברך את לילותיי
ונצור יומי בטרם
בא חולי בחיי.

אלוהים
לא יפתח דלתו להלך
לא יתן בנותיו בעיר
מאשתו מנע מלכת
לשכנה בת ערלים.

גורל
קרוא יקרא
פרקים מתוך חייו
ומן האוב
יצוצו כל ימיו

אהבה
אל תעצבי כלה יפה
אני ירא שמים
אל החופה אותך אביא
נשאת על הכפיים.

גורל
בבית קט שבשכונה
תינוק נולד בטרם
מלאו תשעה ירחי לדה
ובא אל עולם הפרא,
ובחלוף כל השנים

בדידות
והנה השוט מונף
איש אלים ניצב מעל
קורא בקול, חובט בראש
עד זוב הדם מפני השוט.

אהבה
זנחת את יומי
האור תם מעיני
עצוב הוא לבבי
אין אושר בחיי.

שכול
בוקר בא, זרחה השמש
האיש לא קץ מתוך שנתו
לבו נדם עוד בליל אמש
ובא הקץ למשנתו.

אמונה
על חומותייך עיר דוד
חרפו נפשם בנייך
אל שערייך עיר מלכות
באים כל אוהבייך.

הומור
בת דודי יפה כפרח
לבבה לכל אורח
מעטים הם שנות חייה
והיא בת שש-עשרה

גורל
מתוך הגל יצאה חרש
בת הים וגופה רטוב
למי תקרא חרש חרש
אל הדיג ואל רשתו.

גורל
אך אבוי לו למסכן
חרם אמו הטילה
על הבת של השכן
אשר קוראים לה דינה.

טבע
מנגד ברבור שמיים
משכשך כנפיו באגם
דגה תרבוץ במים
הזורמים ובאים בגן.

ייסורים
רואים שאת סובלת
ומתעטפת בשתיקות
לכולם את משדרת
אהבה ללא פשרות.

זכרונות
אם תעצור ותשאל
היכן ארמון הנשים
בו נערות עירומות
שגופן מחולל נסים.

יחסים
מיום בו נולדה
לא פגשה מולידה
לא נשאה בחיקו
ולא קרא הוא בשמה.

אהבה
הערב בא ואת אינך
לא הולכה ואין דמותך
הרחוב עומד שומם
מצפה לבוא לבך,

טבע
לה ימים של דמע
ובה ימי שמחה
לה ירדן גווע
וכותל שבע תפלה.

תחושתי
הריקוד הזה
הוא משנים רבות
אותו רקדו
הנביאים והאבות

וידוי
אלי, מצא לה עלם
שיהיה כלבבה
בכתובה רשום רק אלף
פן תבגוד בו בחופזה,

מצב
מהלך זקוף
אגרופו קמוץ
וממראה זרועו
הרחוב לחוץ,

גורל
פגשתי בו בגורלי המר
אותי רדף מיום בגרתי
מביט אני בעיניו כאומר
לא, לא תנצח אותי לעולם.

ארוטי
הלילה קר והרוח נושבת
כבו השלהבות ותשוקתם נסקה
בחשכה, נשקה עלמה לעלם
וצללו יחדו אל מנהרות לבם

כאב
תם הקרב, האש והתופת פסו
חיילים מן הקרב אל ביתם שבו
מי וגופו מדמם כי נפצע הוא
ומי ונפשו תתקומם כי נבגד הוא.

זכרונות
אי שם בגנזך חיינו
שמורים רוב הזיכרונות
אותם הזמן תלש ממוחנו
כדי להעלותם בבוא היום.

געגוע
אפגוש סוסו של החלבן
אשאל שלומו של הירקן
אמצא ברחוב את ילדותי
רק שאני מלאך אל עברי.

געגוע
לו ראית איך ירח ברום
אפוף הילה ותפארת
איך השמש זרחה על הגן
וחוסה על עלי השלכת

גורל
האם בתי
אישך עודו בסבל,
אזוק יומו
וראשו בין מאכלת

אמונה
בתוך חלומי ראיתי
את אורה הזוהר
מאיר ברצפת חדרי
ואני עודני ישן.

שיר ילדים
אמא ספרי האם במרומים
דודי החיל הוא צנחן.
כמו דודו הגיבור של יואב השובב
שבא לבקרנו בגן.

שיר ילדים
אבי סיפר שזו צפור
אצילה ונאת מראה
אשר תנדוד מארץ קור
וכאן תבנה לה קן.

שיר ילדים
החנונים לו קראו אידיוט
המתפרץ מן הרחובות
למסבות הוא לא הזמן
למשוך בנות היה אמן

אהבה
משכת את יומי
לקצהו של חבל
הסבלנות בי פקעה
ונפשי בי זועקת

הומור
לקח היוגב זרעון צהבהב
זרע בגנו והשקהו חלב
כל בוקר נעמד מול הגן ובהה
ולא הבין מדוע הזרעון השתהה

גורל
בקהל הניצב איש לא הכיר
את הזמר שירד מסולם הצלילים
עבר מפואר לו על במה נישאה
עת עמד לצד מנהיג שנרצח.

אהבה
בראותי דמותך, ייתם הדמע
הושיטי ידך ומחי דמעתי
והצחוק בלבי ישכון לבטח
ובאה נחמה לאכזבתי.

געגוע
במכשיר אני קורא לך
וזועק לך רות עבור
המכשיר דומם שותק הוא
וקולך דום ידום.

געגוע
כשחגג לי יום הולדת
בעוגה שם את ידי
לקקי כי את אוהבת
את הקרם האדמוני.

אהבה
אין מי שימחה
את דמעות פניה
נותרה היא, וזורמת
להרוות רגבי שדות.

זכרונות
בקן החמים בו גדלתי
אמי ילדה נשים רבות
בכי תינוקות לא ספרתי
הם היו רבים מאוד

אהבה
אתה זה שהבערת
את אש האהבה
בחדרי לבך ידעת
שלבי לא אכזבה.

כמיהה
אתה ניצב בקצה הדרך
מימין מעפיל רום ההר
משמאל התהום נפערת
והדרך ללא מוצא

אהבה
עננים נטו ההרה
השמש יקדה בקצה מרום
בשפת האגם היא מהלכת
על חול זהוב, ענוג ומעט רטוב.

וידוי
החברים שלי
שאכזבו חלקם
מצאו חבר
נאמן מכולם

גורל
מתוך להט ושלהבות
יד אוחזת ביד
האהבה מצאה אהוב
ואתו היא נמלטה.

אהבה
שערה מתבדר מרוח הליל
עיניה בוהות בשמים
דמעה תבצבץ, תגלוש ותרד
תרטיב לחייה במים.

אהבה
אסוב בחדרך
ולבי חמצמץ
אפגוש באחר
נם על הכר.

גורל
ושוב טבלה רחל ציפורן בדיו
כתבה אגרת לגברים שברחוב
אנא חיכו לרבות בלכתן
כי עד לכנרת הגיעה זעקתן.

הלל
הנפילים לדמותה קדים
נושקים לידה האצילה
לחיקה הם משועים
לטפיחה הם מצפים

אהבה
אני לא הצייר
המצייר שבילי לבך
אני לא הפסל
החוצב תווי דמותך

גורל
מספרים על איש מהיר
שחצה חיש את הכביש
בצעד קל ולא זהיר
עד שנפגש במזל הביש.

אהבה
מאז חלפו ימים רבים
העלם את לבה הפקיר
ובדידותה גברה,
חלום חלמה כל השנים

געגוע
מביטה בעינך שחידה בם נוגעת
רוצה שתאמר זה חלום יפתי
אני ממתינה וצמאה לפניך
שתשב ותלגום שוב קפה עמדי.

בדידות
אנא אימי האם בכיי את שומעת
ואתה אבי האם אין צער בלבך
כפרו על עוון נטישת הילד
ובואו לראות איך נולדה משפחה.

אהבה
אני שומע את שריקת
הזמיר המזמר
רוצה לדעת מה חבוי בה
המסעיר את ים לבך,

כמיהה
אני חוזר הביתה
בדרכים המוכרות
אני נוסע על הכביש
המוכר שנים רבות,

בלדה
בלהט חום מדבר
כרה אבני נחושת
עד כוחותיו כלו
ואין בו אונקיה,

בלדה
ובעוד נפשו יוקדת
שם ידיו בעמודים
והארמון קרס חרב לו
ומת שמשון עם הפלשתים

אלוהים
תן אהבה בלבנו
שנאה מאחינו הסר
תן שלום וברכה בארץ
ונחלה לעמך ישראל.

גן עדן
שבוע ימים זה ממש אלוהי
ללא טלפון וערוץ הכבלים
כאן לא צריך לברוח רחוק
ממס הכנסה, נושים וחובות.

הומור
בקיבוץ שמועה עוברת
למשה יש איזו גברת
שלביתה תבנית נכנסת
מביצי הלול.

יחסים
ובעיר החליפה גברים מדי ערב
כסחורה העוברת ליד הסוחר
ובהקיצה בבוקר לא זכרה מעשיה
מי הביא פורקנה בליל אמש לשיא.

כמיהה
הגשם
את הכל שוטף הגשם
ארץ חרבה תצמיח לחם
צמאונם ירוו, אדם, חיה ושרץ

גורל
בשביל מסתתר לו התן
מיילל ואורב הוא לטרף
אל תלכי לבדך בגיא
זאבים ממתינים על הדרך

ייסורים
לאן תובילו הדרך
מלב המדבר הצהוב
לאן פניו של ההלך
ומה יביא לו יומו.

פוליטית
אחת בכל מספר שנים
עולים לכאן לרגל
מבטיחים הר שושנים
אפלו גם מדרכת.

גורל
במותי ספדו לי גלי הים וציפורים
חולות מדבר צהובים ונחלי מים
ספדו ואמרו כי קטן אנוכי
ומקומי על ראש העצים בין עלים ירוקים.

גן עדן
הרחוב עם ההמון
הצטרפו הם לפזמון
בשיר ישן נושן וטוב
שמהלב פרץ לרחוב.

גורל
נלחם כאותו האיש
שלחם בעוז ברוח
חרבה עודה שלופה
ואני לבי קשוח

אכזבה
לא נתנה אפילו רמז
שקרבה שוב סערה
על לבי הניחה אבן
שחצבה במו ידה,

עצב
קולה כזמיר ירקיע
ירטיט דלתות ההיכל
זמרתה לשמים תשמיע
מנגינות לבבה שכשל

זכרונות
אני שב לדרך ילדותי
אני פוסע בדרכי העפר
על השביל צמחו שיחים
הגבעות נותרו ביתמותם

אמונה
ובאת בשער ועיניך רואות
חומת אבן עתיקה ודוממת
מסגד וצריח, טלית ותפילין
שוכנים הם יחד מכבר הימים.

הומור
אני חוזר מהתפלה
הכיור זועק שמים
הרצפה כמו מדמנה
שלא ראתה דלי מים,

הרהור
על הבר כוסית משקה
לחייו הזוג לוגם
הוא מביט בשחור עיניה
היא אליו חיוך תתן

גורל
על הכר הונח ראש אימא
עייפה מיום עמל
הילדים על משכבם עלו בצער
מיום הלימודים והמשחק.

מצב
במסבאות נשפך היין
זורם כמים בין צוקים
היגון נשכח, עובר לו
עד בוא השחר שיאיר.

גורל
מזה ששים שנה
חיי היו כסרט
שבו פרקים חולפים
כל עשור הוא פרק.

טבע
הפרה רבצה בחום
גרה עלתה מפיה
יחמול לבה על האנקור
ואת החסידה השביעה.

הומור
הראשון שנחקר היה זה הדג
שנשאל אם ראה באגם שלדג
אך הדג מלא פיו במים
שתק ולא הוציא הגה יומיים.

אמונה
אם לבבך
ממשיך עוד לאהוב
האהבה תשא דמותך
אל תוך הנשמות

יחסים
כטלה מחמדי חיבקתיך
חום והלה נתתי לראשך
תינוקי היפה זה בגרת
כעת בן חיל לי יפה ונחמד.

געגוע
ובים ספינה חולפת
פוסחת היא על הנמל
אנחת לבב נשמעת
הייתה פה פעם עיר נמל.

נוסטלגיה
זקנה אל המזח מתקרבת
מבטה חובק נמל
נזכרת ביפו של ימיה
בנמל יפו הזקן והישן.

אהבה
והיא יוקדת אהבה
שכמותה היא לא חותה
פזזה היא עם הרוח
במחולות התאוה.

שיר ילדים
כל בוקר בשעה קבועה
להסעה עולה ילדה
יפה כמותה עוד לא היתה
בבית ספרי בכל שנותי.

יחסים
סודך, זה הילד שבלבך
זו האהבה שאתה רוחש
זה החיוך שאתה כובש
זה סודך השמור עמך.

יחסים
חיכי אל קצפם
הנושא מערבולת
השועט לקראתך
לחבקך במימיו.

וידוי
יום אחד
בשעות הצהרים
הים קרא לי ואגש
שאל, האם כחולים המים

גן עדן
אכלו ושתו עד פקעה קיבתם
ויין פטישים שתו עד שוכרה
הנחש הערום באשה חמד
ופתה את גופה בצבר שבשל

טבע
ההר הירוק לבש שחורים
עשן ורוח קדים
אש שרפה עלעליו הירוקים
וגזעיו אודים עשנים

אהבה
אם יש גן עדן
קחי אותי אליו
אשק שפתיך בשפתותיי
ואשוב על עקבותיי.

הגות
פעמים רודפת הרוח הסוערת
אחר גלי הים הגועשים
הנסים על נפשם לחוף הבטוח
ומסתתרים בין רגבים לחים.

הומור
בלוש בלשו בעיניהם
פניו של זה המלך
אשר נותן בכינורו
נגון לתאוה.

כאב
והכותל עטוף באדרת
ליבו עופרת טבולה בדם
ממאן להשיב מזה דורות אלפיים
חש בסבל, שותק ונאלם

גורל
אתה אהוב, מיז'יאן וגם חמוד
צעיר ממני בסינתיין בדיוק
אתה שבאני וכבר לא בשבילי
אני כמו בניתה ולא משנה גילי.

געגוע
בראשון שוכן ערירי שתמיד מנגן
באחר מתגורר הזגג שפעמים חלונות מנפץ
בסמוך מתגוררת ריבה תמה וענוגה
ובתווך מתגורר שיכור המכור לטיפה המרה.

וידוי
אבק של כוכבים ועצב
ירדו קבין אל זה החלד
ושפעם ייכס עולם
כל החפץ, יטה יטעם.

הלל
ימים רבים כאלה
יפרחו בשדות החלד
ויצמיחו לנו דור
מלא תקוות.

חלום
על משכבי אעלה והמלאך יופיע
עטוף טלית משי ולראשו כתר זהב
נגע בידי, לחש הוא לאוזני
קומה עורה בני והבא את הבשורה.

גורל
גורלות נקבעו
בסדרי עולמות
כשנוצרה הבריאה
הם נחקקו לדורות,

הומור
החיות שוב נאספו ישבו לעוץ עצה
זאב ממאורתו יצא, וצב ביתו נשא
ישבו, החליטו פה אחד שהארי מלכם
בו ביום קשרו לו כתר מזהב טהור.

יחסים
בית הקפה של לינדה
הוא מפגש של בטלנים
שנפגשת בו הברנז'ה
ובמיוחד עורכי הדין.

גורל
רצה לפגוש את המזל
שלא פגש עדין
שאל עוברים איה הוא גר
והם חרקו שנים.

טבע
קדרו ממעל שמי התכלת
רוחות עזות נושבות בלי הרף
תמה לה חדות היום
כי המטר בו יהלום.

עצב
היו ימים של עמל ויגע
בם העמל יצא לחרוש
איש כבוד היה ובן שפע
ששכר יומו שם בכיסו.

חלום
אני תולה מבט בשמי התכלת
ומישהו מביט אל תוך עיני
אני יודעת שהמלאך למעלה
זה הוא אשר סובב מעל.

בכל נמל חותם הטבעתי
שיזכר עד יום מותי
שמו אפילו לא זכרתי
וכמותו היו בכל הרציפים.

זכרונות
ההיסטוריה דרכה לעולם, לא צריך להוסיף לה דבר
עם קטן שעמד מול החרב, מול חרבם של מדינות ערב.

הומור
שם פגשתי את נחצ'ה
הממנה על העבר
שסינן מתוך הלסת
שוב מחר, אם עודך חי.

הלל
הוא זקן יפה עינים
שער ראשו הלבין מכבר
עסוק מעל ראשו בקיץ
ובחורף, הוא דב נם.

ביקורת
עם הנץ אורו של בוקר
ירד מטר של אש ותופת
וארצי שותקת ומוחה דמעה,

גורל
קציר העם היה כמוץ ברוח
תפילת כל חי הייתה לריק
קורבן העם נשב עם הרוח
אכן סר העם מדרכי האלוהים.

יחסים
עמדה ברחוב וקראה לי
ואני בדמותה לא מבחין
נגשה לקראתי וחבקה לי
נשקה ולטפה את לחיי.

ארוטי
אותי משכו זוג עטיניה
השופעים במלא אונם
לשים ראשי בין חמוקיה
וללגום כוס אהבתה.

אכזבה
אל תמתיני שהשובה
צאי ומצאי לך אהבה
פז ופנינים לא ישיבו
את לבי מהמדבר

הלל
איש המדמנה הוא
אוסף האשפתות
בבוקר פוקד הוא
פחים ועגלות.

אהבה
השאירי פתח לתקוה
בין לבבי ללב עלמה
שזה היום נפשה מרה
ושנאתה בוערת.

גורל
זה ספור ישן נושן
על בת קבצן נתין למלך
יפה היתה כשמש אור
לבה תמים כשה בן יום.

חלום
בחופן ידה צדפים היא אוספת
מבטה אל גל הנושק גל
אולי שפתותיה ישק דג המים
ואולי מי הים יצרבו לשונה

יחסים
בראותה דמותי קרנו פניה

הישירה מבטה לעבר עיני

הנידה ראשה כאומרת סלחתי

ובזווית עיניה בצבצה הדמעה.

בדידות
החולפים על פניו חדו חידה
האם הסב גלמוד וערירי
ומה ישב בכל יום בדרך
לבו עגום אך עינו מחיכת

הומור
אני בן עשרים וז'ינה פחות
זוג אוהבים שרוצים לבלות
תמיד ברגעי ערגה ותשוקות
נצבת הסבתא של ז'ינה בדום

אהבה
הוא הניף דגל אדום
מול חלון הבית
בו כתב שהוא אוהב
אותה כמו השמיים.

בדידות
עוגב עתיק נותן קולו
מלטף את פני הרחוב
קול הזמיר עולה מגרונה
השר שירי עצבות ושכול.

הומור
שבעים נשים לו לסולטן
הגר בירושלים
ארמון גדול לנשותיו
אותו יפקוד כל ליל.

אהבה
אניח ידי בשערך
אפרום תלתל ממצחך
אמחה קצה דמעה
שמעיניך היא זלגה

בדידות
נמו ההרים והבקעות
נם ונרדם היקום, ועלטה בכל תהיה.
אט אט כיסו עננים את השמיים
ניצוצות וברקים ישלטו באוויר

בדידות
את שעלית מהגיא אל ההר
לגופך שמלתך ואין יתר
עצובה ומרה בנפשך התמה
חצויה שסועה ומבותרת.

טבע
בהנץ אור החמה
יביט לי בעיניים
כמבקש הוא מחילה
ועף פרש כנפיים

עצב
היה מי שכתב על העיר המוזרה
היה מי שבכה לאור שברחובה
היו שצחקו לעיר המוזרה
שהאושר בה, שוכן בכל סמטה

ארוטי
אמרה מלה שמובנה
נתן לחלוק לשנים
האם יסכים להתנשק
או לעוף לה מהעיניים.

הומור
אחרי המרד והריב
שכנע הפרד את האיש
שיאסוף גם קני חטים
וכך כולם יהיו שבעים.

גן עדן
בבוקר עת קץ
ותאנה על חלציו
פקח את עיניו
והביט בעצי הגן,

גורל
הוא לא ידע שהוא שחקן
על הבמה של העולם
ספור חייו נכתב בעט
שיצער כל לב חונן.

הרהור
דע לך
שהצל לא עצל
הוא יהלך לצדך
עד כוחך ייחלש.

אלוהים
אני יודעת שזנחת
לבה לאנחות
אהבת עולם הפקרת
כשעיניך באחרות.

הרהור
ובקץ אשמורת הלילה
נותרו בנפשי התהיות
תשובת התוגה בוששה לה
ושפתי נותרו יבשות

סאטירה
הרווק הוא בנו של קורח
כל חפצו, בא בלי טורח
השני עמל כמו פרד
ושכרו, מספיק עד ערב.

הרהור
מי יאמר שסופה משתוללת
מי ילין על היופי הלז
לראות נירות במרום היבשת
עם הרוח עפים בחלל.

הומור
לכל אשה ימכור תכשיט
זיוף שובה עינים
עד הגיעה לקצה הרחוב
נמס הוא בידים

הומור
אחת בקשה שמלה לערב
השניה קנתה תחתון
לשלישית אזל הכסף
ובקשה לרשום כחוב.

גורל
לפעמים
בעולם הזה
הכל חולף ומשתנה
ולא כדאי בו לקנא

הומור
על דלתי נקש שוטר
שאל היכן שושנה
שנעלמה לאור היום
ואין איש היודע אנה,

גורל
מבוקר עד ערב ירקוד הוא ללחם
הבמה היא ביתו האחר
אם זה גורלו, של רקדן כה ידוע
מוטב לו כי לא ייוולד

הלל
שמש במרום תלהט, הרי גליל צורבת
חרציות ראשן צהב, פניהם אל זיו אורה
גדי יינק חלב אמו ועיניו במאכלת
לעולה יובא בראש ההר, לפני אדיר הדור

אהבה
הגשם שטף את פני הדרך
ומחה את עקבות רגליך
אתורה, ואולי אמצא בדרך
צפור אשר תוביל אותי אליך.

שיר ילדים
כשמורתי ניצבה כקרש
תוחב מראה בסנדלים
ומתקרב אליה חרש
ולה מביט בתחתונים.

גורל
בעיר האגדה פוסעות רגלינו
ידי אוחזת בידך הענוגה
פוסעים לעבר תא חלומותינו
ליום שבו האהבה נולדה.

זכרונות
סובבתי ברחובות ילדותי
ואין איש אותו אזכור
בכולם נגעו השנים
האחרים אינם שבים

אהבה
השיר יושר לכבוד הליל
הפורש כנפיו על העולם
בגלימתו יעטוף שמים
המצפים לאור של המחר.

הרהור
על הכורסה מולי רובצת
כלבת זאב מנומנמת
לה כל בוקר בא לישון
ובלילות תנבח תשמור.

גורל
אולי איזה ניצול, אולי איזו גוויה
לכך קיוו ההורים, כך חשבה האומה.

עיני רואות ילדה זכה של אמא
טובלת באגם גדוש דבש טהור
דמותך מול עני חולפת
בכל שעה ובכל רגע .

אהבה
הראיני סומק לחייך
גלי גומות החן
אותן נשקתי בלחייך
בליל אהבה סוער.

זכרונות
אימא,
איך אפשר לשוב לימי התום
אל ימי הילדות המלאים בחום
להסתתר בין קפלי שמלתך

יחסים
זה האיש המביט
אל עינך בחושך
הוא אביך ילדי

בדידות
הים הסוער חדל מלגעוש
אסף את גליו ונסוג לאחור
סרטן יצא ממחבואו לשוטט על החוף
שמים כחולים, ואורה תשרור

זכרונות
מעבר לחומת הזיכרון
יש מקום שבתוכו ישכון
תא האהבה שלא נולדה
וממתינה לבוא יומה.

אהבה
ואני לך כפתיה
משיבה בלטוף וחום
מנסה ללקט אהבה
ובידי חופנת רק חול.

אלוהים
כי ביום הזה יכפר הוא
כל עוונות עמו ימחלו
בחיל ורעדה יבקשו
ובפני בורא עולם יתחננו.

הומור
זה ענין מאוד נורמלי
שהמצב מרגיש לא טוב
תמיד אחרי סוף שבוע
מופיע לו מר יום ראשון

דיאלוג
יש יאוש ויש שמחה
בתוך כיס מכנסיך
הכנס ידך ושלוף שמחה
והשאר יאוש גונח.

הרהור
נשמת השטן נאנקת
עם עצמה מתקוטטת
ובתוך תוכה נאבקת
בסוף האור ימלא והיא מובסת

אכזבה
בקור יקפא לב הילד
רעב יגסוס עד למותו
סר בעם החן למולדת
הרוע ישלוט בכל רחוב.

אהבה
נותרה עוד אהבה בזה החלד
נותר כאן חיוכך שובה לבב
אך הגעגוע כאן חזק מאלה
שלחי חיוך מתוק שלא אשכח.

טבע
צליל המפוחית
יתן קולו לרוח
יסחף מהמדבר
צלילי אבק וחול,

טבע
בוא ושב בשדות חיי
המוריקים רק שכול ודמע
רותה ארצי ולא ממטר
נהרות גדשו שפתם בדמע.

יחסים
אבוי לצפניה המסכן, כי אין כלה עדיין
שם ראשו בשתי ידיו ועלה לירושלים
שם ליד ככר העיר, ציון מלאה בבנות חמד
מצא אשה מצא לו טוב, ושב חובק הוא ילד.

אהבה
זה אני
אשר צם ולבי מתענה
סוגד ליופייך ודמותך
מצפה שתאמרי לי היום

יחסים
זכור שטרם תמה
האהבה מן התבל
תור בני אחריה
פן אותך, היא תאבד.

ייסורים
הוא האור בעיני
הוא תכלית כל חיי
הוא שוכן בקרבי
מינקות הוא אתי.

זוג נשמות יצאו לטיל
האחת עצובה השנייה תחייך
בא הליצן וצבט בישבן
עד שפניהם חיכו מעצמן.

שכול
מרכבה תדהר למעלה
המלאך משקיף מעל
ילד קט נוהג סוסיה
והוא דוהר אל החלל.

שיר ילדים
ההמולה רבה בקן
אשר בחצרי
גוזל קטן רגז רטן
כי יהב בם השים.

הומור
זוג שיכורים
ובקבוקון שיכר
ישבו בצל העץ
ושתו הם לשוכרה.

אהבה
ביום רטוב וסגרירי
קפה היית מוזגת
בשקם מצופים תקני
ובפינו את נותנת.

גורל
בא המלאך אל העיר, והעיר אפלה
והמלאך, חציו אש וחציו מים
גופתו, כארי שסועה

חלום
בלילותיו חולם כי היא עודה נצבת
מעל גופו הנם ככלה בליל כלולות

אכזבה
חזיון עצום ורב
שקוע בעומק זכרוני
אני את והיא
משולש שוה קודקודים.

יחסים
בבית מרזח נדח
בפתחו של נמל
יושב הגבן ולוגם,
לו רטיה שחורה

אהבה
אפל החלון בו נצבת
התריסים מוגפים מיני אז
אבל החיוך שהשארת
הוא אור יקרות במרחב.

הומור
שני הברנשים
מרקדים עם חתיכה
אחד מדביק לה שטר
השני רק נשיקה

ייסורים
מה לך ילדה
בוכייה ועצובה
דמעותייך נוטפות
כמי נהר

בדידות
לפתע זקנו כולם
ואין איש שיאמר צעיר אנוכי
לפתע פשטה השיבה בשערם
והצעיר באדם בשנת איתנים.

חלום
והחמה בענווה וברטט זורחת ומפזרת אורה
כגוש זהב היא חולפת ברקיע הכחול
אז שוכח כל חי הנחה ויגון.

יחסים
המטוסים המריאו בלעדיה
וכשנחתו היא לא על המסלול
הטייסים אמרו שהיא בינתיים
נשארת שם עד סוף אלול.

שיר ילדים
רד כוכב אלי לחדר
שכב לצדי על המיטה
ספור נשמע עד נרדמה
אני ואתה עד המחר.

שיר ילדים
הוא החבר הכי ערמומי
חוטף מידי כל שאביא
אני מזדעק ודולק אחריו
ובועט ברגלי במרכז אחוריו.

אמונה
עם שחר בתפילה
מודה לאל נפשי
שהשיב לי את חיי
ונטע בי את כוחי.

וידוי
אלך בדרכי
והיום שופע
גילת לבי
מתוכי תפרוץ

יחסים
אהבות רבות רקמתי
בתוך חלומותיי
חוט משי בן נתתי
שיהיה הוא לסימן,
כשמחלום הקצתי
והן לא לצדי
על הכר הבחנתי
בשרידי זה חלומי.

מול לבה הרחב של אשה כרחב
לבבות המרגלים ימסו
ויביאו שמועה לאחים במדבר
ובאזני יהושע נלחשו

זכרונות
היה זה בחיפה
בחוף בת-גלים
בין גלי הים
לבין זוג הפסים.

אהבה
כשהאושר בי תחמוק דמעה
ותאסוף דמעתך מן הפנים
אני ואת נצחק קמעה
ונתלה מבט בכוכבים.

יין
הערב בא אל קצה הבר
ברנש שכור שלא מזמן
לגם כוסית ועוד כוסית
עד שרוקן בקבוק של ג'ין

טבע
פרי הדר צבעו כגזר
ממתין עתה ליד קוטף
שב אלינו שוב החורף
במעילנו נתכרבל.

וידוי
אשוב עיף מדרך
ימים רבים ארכה
אשוב אותו הילד
שנטש ברתיחה.

גורל
אמור לי חבר
אתה אח וידיד
האם נעלב
גורלי הותיק,

טבע
על חוט דק באויר
שלל גונים וצבע
קשת רום במרום
חיכה לנו לפתע.

ייסורים
עשרים שנים ידעה מרות וסבל
אורות עיניה דעכו גם כן
הצחוק פרח מדופן שפתותיה
עד נזקקה ליד רופא מומחה.

אז בואו ידידיי
אליי לכוס של יין
אני אביא כוסות
אתם בקבוק שכר.

אהבה
בואי ונרד כאן במשעול הצר
במשעול בו חובקת העלטה אותי ואותך
אולי בה אורב המלאך
אולי בה את דרכינו נמצא.

אהבה
בוא נהלך
בשבילים שבגן
שיר לי שירים
ששרת לי אז

חלום
בחלום את לצדי
חובקת את תא לבבי
החום מאיץ נשימותיי
זעה טרפה את כל חושיי

הלל
מי הלוחש לרוח
מי המוחא לה כף
מי המחיך לרוח
שפורעה שערותיו

כאב
אפנה מן השער, אברח מהעיר
לא אשוב בשערה
ורגלי לא תדרוך רגביה

ארוטי
כל בוקר יברך
את אשתו רחל
יישק הוא לידה
על עוללות ליל אמש

הומור
החמור נתן עינו באתון המהלכת
מגבו נער את בן ישי האדמון
האתון חיש שמטה את בלעם אל הדרך
ויצאו שניהם, במחול אהבות

שיר ילדים
לא יכולתי עוד לסבול
ולה סטירה החטפתי
לעיני כל הילדים
ונסתי כי נבהלתי.

שואה
דור לדור יביעו אומר
לשתיקת שמי מרומים
בארובה זקופה כתומר
חסידה עם גוזלים.

אהבה
והחלום פשרו נקשה
עת יפקחו עיניים
החץ ננעץ בלב אוהב
מלב בוגדן זב מים.

טבע
תרועה רמה תביא הרוח
מתוך הגיא אל הרמה
בקני לבה תשרוק הרוח
והיא תיתן בו מנגינה.

הרהור
חצי ממני מתהלך
לאן, לשום מקום
חצי ירח אדמדם
משקיף בי ממרום,

כאב
בלילה אפל נמה יונתי
נשמתה כמלאך גופה כפנינים
להקיץ לא הקיצה משנת הישרים
נתלשה כאיבר מגופי.

אמונה
בנעילת שערי שמים
בלבי חיל ורעדה
מסרב לעצום עיניים
עד יום קדוש חלף.

יחסים
תשמחי בת עניים
החתן בן עשירים
בכיס אביך מונח המוהר
והוא שק דינרים.

יחסים
הנה עולים
זוג כוכבים
פניהם שמחים
הם נישאים,

בדידות
על מה תזדקני אחותי בת ביתי
כבר כבה האור בענייך
עתה את בשנתך השלושים
ובחיקך נושאת בתולייך.

יחסים
אצא לי לטיל
עם שכנתי הענוגה
ביער הירוק
הנמצא בקצה שכונה,

זכרונות
ים סוף הגועש שוב נרגע ושתק
במימיו מפליגות הספינות למרחב
מלחים השטים יחייכו למייצר
כבוד והדר יתנו, לסנפיר וטיראן.

אלוהים
ובערוב היום
היא כסות ומגן
לנשמת האדם
בדרכה אל האל

הומור
אומרים שהוא לא טמבל
כי אם שחקן במה
כל תעלול שיעולל
עושה הוא בחכמה,

חלום
אם בא לך
להציץ פתחי גן עדן
ולפגוש נהרות מקדם
הזורמים וחורצים אדמתם.

טבע
באוויר ריח העשן נמהל
בריחות יסמין ועשב בר
שב השקט וכבש לילו
שב הרחוב לקדמותו,

אהבה
מי ייתן בשעת חצות
זוגות יצאו שלובי זרועות
זר נרקיסים ביד אחת
ויד שניה בבת זוגם.

שיר ילדים
לטפס על עץ
יובב היה חפץ
כמו יותם השובב
רצה הוא לשחק.

אהבה
עיניי קוראות ליופייך
המסתתר בפרגוד האלים
חבוי מפני החמה
נסתר מירח וכוכבים.

אהבה
אל תאמרי לי שחלמת
ואני שלך
בואי נשתה כוסית שיכר
לזכר שחלף

ייסורים
ביומי אני סובב
והמחנק רובץ בי
בבדידות יומי שוכן
זה מוזר, אך טוב לי,

אהבה
אמש נשקו שפתיך שפתיי
כנשיקת הרוח הסוחפת
בנשיקת הפרדה שנשקת
חשתי כנשירת עלי שלכת.

זכרונות
הורינו רעמו, רבה הייתה תחינתם
ואנו אטומי אוזניים שובבים וצעירים ברוחם

שיר ילדים
זה לא אתה
אותו הילד
שבבוקר פנים החמצת
ובערב המתוק בילדים.

גורל
ים האכזבות
בו דרות תקוות
רחוק מלהושיע
את שחפץ לבו.

אמונה
בשבעה מינים נתברכה הארץ
חלב ודבש זבים, כנהר גועש
בה תאנה, רמון, תמר וגפן
תנובת הארץ הם, מנחה לאל מרום

כאב
בני הצעיר התדע
אמך ביומה נעצבת
דמעתה בלילות גולשת
וכר ראשה רטוב ולח

גורל
בנשור שמלתך נגלו אבריך
שקופה בטנך וקרביך הומים
בפונדק קטן הטמון בנימייך
פרי אהבתך קורם עור וגידים.

אכזבה
אוי לו לירוחם עת בא הבוקר
אוהלו נדד למרחקים
מולו ניצב חייל מצבא המולדת
לפנותו אל ארץ מבטחים.

וידוי
משכון אבי נתן לי
לשמור באמתחתי
אותו אוריש למכרי
בהגיע יומי.

שיר ילדים
אקרוץ אל הבנים
שהמתינו לי מאמש
למשוך בצמתי
שיד אמי קלעה.

כמיהה
יש ניגונים
על מיתר שפוקע
ומותיר מילותיו
בתוך לב שברירי.

גורל
ויש עננים שהובלו מהחיים, לשכון בשמים
והם ימטירו דמעות על הארץ ואין עוד צורך במטר

בדידות
ילדתי הקטנה
לא חטאה מעודה
ליומה היא נולדה
ללא אב לצדה

בדידות
למה נטשת
ביתי בכעס
ומדלתי תחמוק
בלי שלום ובלי מלים

הרהור
כבר לילה, אנפה ממעופה חוזרת
אל העץ, אל הקן בצמרת
במקורה זרעונים היא אוספת
לגוזליה, שבקן

ביקורת
לקחו מהנצרך את שהוא צורך
נטלו מיתומים ואלמנות כספם
לקחו את המעט שראו בחייהם
הבטיחו להחזיר אך אזל מידיהם.

הגות
מה כוחה של מלה
המביעה אהבה ורוך
לשלום,אחווה ורעות
ולאהבת אמת בין הלבבות.

יחסים
חרש חרש מן המים מנגינה עולה
נערה שחורת עיניים לבדה הולכה
היי בובה מותק מהיכן לכאן הגעת
עונה היא במתק שפתיים, ממרוקו באתי לכאן

אלוהים
מי למחילה
או מרפא בא לבקש
מי לממונות
או בכלה לבו חפץ,

געגוע
הייתי משחק בארגז החול
ומתנדנד בנדנדה הלוך ושוב,
הייתי בם נוגע
כבחלום התם עם אור

את שירי כתבתי
עת השחר עלה
לבדי על המרפסת
מול כוס הקפה הקטנה.

שיר ילדים
קוף קטן חיך לי
הושיט לי את ידו
בקש ענב ממני
נתתי לו אשכול.

הומור
שלח חתול מבט אל על, לכלב הוא חייך
טפס מיד אל ראש העץ את הכלבלב חבק
על גבו נשא אותו וחיש ירד אל החצר
חיבק, ליטף את הכלבלב ולמדו גם ליילל.

יחסים
הבת נבהלה מחתן כבן תיש
זקן לו ארוך ונרגילה ביד
אותה הציג לנשותיו שבבית
והיא השביעית שקנה בעיזיו.

יחסים
בלבי פגיון נעצת
ובאש עיני נקרת
גופי בליל ידעת
ולזאת לא תתכחש

ג'ננה
כל העכברים יוצאים בלילה
אל הרחובות שטופי הזימה
הם מתעוררים כשהחמה די לה
ומבקשים לפגוש בטרף קל

אהבה
כזיו החמה
שנונה את ונשגבת
את אהבת חיי
היקרה מכל תנובות

הומור
היא שרויה באפלה
ראשה עוטה שריון וצפורן
מגיחה מהחור שכרתה
לחלל מבשם בקטורת

יחסים
עקרתם מתוכי
ימים עשנים
ונטעתם במקומם
גן של ורדים,

יחסים
בתוכי סובב
יונק מדמי
מאדום ללבן
יהפכו הוורידים

אהבה
אתה בי מאוהב
מלטף ימי כרוח
טועם את אהבתי
וצמא לעוד קינוח,

אהבה
עיניך יוקדות ביומי
ואני כמהה לקרן אורם
אם יש אהבה בנשמתי
היא האהבה לחיוך שבך.

הלל
אתה הר כרמל
בבראשית נטעוך
לראשך נביאים ימלטו,
ההר הירוק

הרהור
והנה חש אתה
כי הלב זה שהולם
זה האות לחיים,
אתה חי ונושם

הרהור
ביום סגריר
כשבא לי לאהוב
אשלוף תמונה מהאלבום
בה מבטך עולה וצף

ביקורת
החיים ההפכפכים היו יפים
עכשיו רובם שחורים,
מתון פוצע בכיס פוגע
והחיים הפכו קשים.

געגוע
אך החיים יפים יותר
גם אם אזל הכסף
החנוני הוא בנק לכול
בו אין רבית ונשך

כאב
לאבא פסטילו הלב פיסיריק
ורוצה אסתריקה כאן ליד אני
לא נשארת זמן והעולמי אכזרי
בואי נשמה מאבא ואמא כבר הולכים.

אהבה
מהלכת עם עצמך
ואתך הולך הליל
בתוכו הוא מתפלל
ואת יודעת.

הלל
העלילות בו מרובות
כיצהר זכות הן וברות
כבוד והדר יעטה ראשה
של האישה, שבם ידה,

טבע
פעמוני הסתיו העירו
חצבים מתוך שנתם
ברוב תפארת יעפילו
עם פריחתם הלבנה.

יחסים
חתול שחור בקר ביתם
קולות חדווה כבר אין
הוא צועק והיא עונה
קולם עד השמים.

יין
בכל בוקר גוגל מוגל
שתה בהנאה
קולך יקרא באושר
כמו שופר תרועה.

הרהור
אם בגלל הרוח
השער פרוע
ומצב הרוח
החל להידרדר

ביקורת
אתה נוהג ומאכזב
ולהורים זה די כואב
שבנם שכור וגם נוהג.
אותך גדלו עד תתבגר
למדו אותך מנהג יפה
שהנוהג כלל לא שותה.

שכול
כשתגיע השעה
אלבש את כסות אהבתי
אפסע לאורך השדרה
שנון וחד בבינתי

מחאה
אם ארי ישאג וקולו ירעם
איש לא ירא ואיש לא יחטא
אם ארי שיכור ראשו, וגופו יגעש
אין עוז בגובו ועריה יתהלך

געגוע
בים הגדול ספינתי חותרת
למרחב הגדול שמעבר לים
שם העצים העבותים, בשלכת
ורוחות אביב עזות עולות מהים.

ארוטי
נקישה כמו לחישה
והדלת נפתחה
מולי היא עמדה
מבטה מלא חמלה

כמיהה
בא היום ובן מצווה יהיה
רק אני לצידו, ואב לו אין
למי יודה על שבא עד הלום
לאמו, שהיא גם האב בעולמו.

אהבה
לבי בלבה נקשר מקדם
עת שלחה לעברי חיוכה המתוק
לי זו אהבה החוצה דת ולאום
לה זו אהבה מהמבט הראשון.

זכרונות
בהיותי עדיין ילד
לעמלי אצא כל בוקר
למפעל שבו רק מנסרים,
מבוקר עד הערב

אמונה
יוצר הים בגאונו
דגה תן בימים
נהרות גדושים במים
חיים, צלולים, זכים.

חלום
בסולם שיורד מהשחקים
מלאכים לבנים יורדים
ומלאכים ורדרדים עולים,
ואני עומד ומתפלא

סמים
עיני ילדי כבו מזמן
בהזיות נפשו מהלכת
יבוא מלאך ויגאל מיסוריו
וישוב כפרח, מול חמה זוהרת.

אהבה
אך עד שובי מדרך
קלעי צמות ראשך
תני פוך בשתי עיניך
תהי יפה ובת חן.

הלל
איש שחלף מימינו
זכרונו בלבנו נותר
הוא רשום בספר חיינו
השיך לימי העבר.

יחסים
בידך אניח פרח
ברחוב כבר אור ניאון
הגיטרה כבר מנגנת
בפנה בקצה הרחוב.

הלל
נגן לי מיתר
נגן שיר עצב
נפשי צמאה קולך
נגן בה מנגינות

אמונה
ואשיב, כי היופי נמצא היכן שנלך
בהר המושלג ובירוק שבעץ
במדבר הצהוב ובארי השואג
ויש גם הסובלים בפנות התבל

הומור
בתי נערה יפת עיניים
לבה נושא סל אכזבה
מאהובה שחור העיניים
שזה עתה, מהארון יצא.

כאב
זה הוא שיר הלל ושבח
לאיש שמן ועב בשר
שיכל בשתי שניו
לגרור קטר רכבת.

שיר ילדים
סבתא את אמי לימדה
להכין לי לביבה
זה לכבוד חג הנרות
הקרב ובא היום.

אהבה
על מה יפתי יחלוף הרגע
על מה כעסך וכי הוא רב
כי רק רציתי להיות לרגע
עם עצמי, עם נשמתי ועם אבותיי.

עצב
בימין ידך כותבת אל
אהוב לבך מזה שנים
אישך, נשוא אהבתך

זכרונות
רצוצה, שטופת מלח, ומלחיה תשים
נושקת למזח, מנועיה מתים
ומלחיה חפויי ראש, יורדים לחוף מבטחים.

גן עדן
ספרו שאתה נצב בשער
בוחן כל הנכנס במבואו
לוחץ ידי האורחים בצער
ומברך כל הבאים בקרבו.

אכזבה
לא תמו הימים בשנותיך היפות
אך תמו הימים בנעוריי התמימים
אם תיתן בשופר שאשמע סבלותיך
לא אשעה לקולך ולא לקריאותיך.

אהבה
נשיקה אחת פרצה את הדרך
נשיקה אחת שבתה את לבי
את יפה אהובה ומושכת
את היפה משחר ילדותי.

אמונה
בא מלאך השטן
אל פתח המערה
ובידו סכין שלופה
ולגופו שק הפשתן

הומור
והנה שם בחושך
פוסעת הגברת
עיניה יוקדות
ומשחרת לטרף

אכזבה
זו הייתה אהבה מאכזבת
שפרחה פתאום ונעלמה
כי פגשה בדרך אחרת,

אהבה
חבוקים באהבה
מול פני הערב
ופוסעים לתוך הלילה האפור

בדידות
מבצר עתיק בן צלבנים
פניו נושקות למים
ספינות אינן פוקדות ביתו
פן יכעסו שמים.

ארוטי
בבוקרו של יום המחרת
כביסתה תלויה על החבל
ולצד תחתוני התחרה
תלויה ליבוש המגבת.

נוסטלגיה
ברחוב ילדותי
לרגלי המגדל
נח התום
שנשאר מיותם

אלוהים
אתה נשגב אלי
שומר בני עמך
השב שלוות נפשם
ותן דרכם צלחה.

אמונה
מדוע אלוקי
תתן בכאב בניך
דמם תתיר לכל
והם רק תמימים

ייסורים
מתוך הבור באפלה
אל האור המנצנץ
פני ההלך הצועד
זוהרות כפני האש.

שיר ילדים
לבית הספר הוא יקדים
ספור קצר יקרא
באותיות דגש ישים
וכך יצור מלה.

מצב
שלמה המלך איש חכם
ביד רמה שלט בעם
כשהקיץ משנתו
ראה שיש אינפלציה,

גן עדן
מה יפה חיוך הילד
אל הוריו המחבקים
מה יפה היא שן החלב
שהנצה בכורה בפיו

אכזבה
מה לי שנאתך
ואתה אהוב בלבי
בוא אל לבי שיימחול שנאתך
ואור עיני יזרח למרחקים

אהבה
בכתב ידו כתב העלם
את יומו נשאו רגליו
לאחרת הכובשת
את לבו במחי יד.

גורל
נותרו הם בודדים עצי הדקל ותמר
ובניהם אמם שעלתה מארץ הפרת
נותרה נוגה ועצובה צמוקה ודל גזעה
וארבעה עצים רכים חוסים בשמלתה.

הומור
בסוף הערב מתערפל
מוזג חלב במקום שמפיין
חוטף בראש מכל לוגם
שכבר ראשו אפיים.

גורל
אם אין פרוטה לאיש
ולו חצי מטבע
תציע היא פרח
עם חיוך ואהבה

הרהור
אתה טוען מעלעל
בספרים
שלא ידעת, והדפים
ריקים

זכרונות
יד מלאך מחתה
דמעתו של אבי
הניצב ושומר את יומי,
תחנתו יביא

אמונה
מורי נסים יושב בחדר
במהופך מרביץ תורה
הילדים יושבים בשקט
סופגים מתוך אורה.

וידוי
נדמע לחיים
שחלפו בטרם
חיינו ידעו
המעט שנבקש,

אהבה
הנה הרוח מניפה תלתליך
חיוכך פורץ ונוסק אל על
שנינו יחד עם הוד השמים
רוקדים בלבנו ריקוד אהבה

חלום
עצה טכסו הנשמות
מבדידותה במה לפדות
בשיר יצאו ובמחולות
כל הנשמות המשועממות.

טבע
במרתף ובלב המטבח
נפגשם נוברים בקרבים
נרמוס ברגלנו גופם
האדום ועוטה הכנפים.

הומור
והנה יום הבחירה
שלל דוכנים בדרך
חמור מציע לבחירה
שפנפנה הוללת

הומור
בארץ הפתאים
המלך מתהולל
רוקד עם הרוחות
ובגשם הוא טובל,

אהבה
אדישה את מסתובבת
מתעלמת משריקות
כל גופך נתון לגבר
שאתו את בלילות.

אהבה
זר שושנים לה הבאתי
אדום כשני הוא צבעם
אמחה דמעתה מהבכי
ואהיה הנחמד מכולם.

גורל
ורק אתה ילדי
חיל בשבי התופת
נושא בגאוה
את סמל הפלוגה.

געגוע
האם בתי מצאת לך גבר
שיעמוד במידות אחיך
האם חובקת את כבר ילד
שירש את שם אביך.

הלל
על סדינים ושמיכה
עטו הרופאים
כמו מלאכים במשימה,
מתחילים להנשים
הם לא מותרים

אכזבה
מנמל קטן ספינה לים חותרת
דרכה היא משייטת לארץ רחוקה
גופה יצוק ברזל ומטענה נחושת
ליבה רוטט במים מכובד המטען.

ייסורים
דמעת האדמה
זולגת וזועקת
לקול בכי עולל
העולה מהבור,

בא היום שבו יפגוש
את נערת הערב
מעיניה זולגות דמעות
ותישק את פי המלך,

הומור
עם מכוניתו לסיבוב נוסע
לצידו הבלונדה מהז'ורנל
שיערה כדבש אותו נושאת הרוח
ועל כתפיה נחות, ידי המטורזן.

אהבה
באתי אל תוך האש
יומי לשרוף עליך
באתי עם צרור הלב
לפרוק עולי כלפיך
אך עם החיוך שלך

געגוע
החטא על נפשי
כי זנחתי דרכנו
הגורל בי חבט
ורחמי הוא ינצור,

זכרונות
התזכור חבר יקר איך בכל ערב
השובבים הציקו לאותה הזקנה
היית מתערב ולוחש בשקט
חדלו מן הקונדס היא נרדמה

גורל
אל תשאלו אותי
איה האושר
אל תשאלו אותי
היכן הוא מושבו,

הרהור
ימים רבים שכבו שירי
בתוך תיבת גנזים
בקשו לראות שחור עיני
ולהיגאל מייסורים.

אהבה
צאי לרחוב בבוקר זורח
לפתי בידך זר פרחי הסחלב
גורלך שוכן בלבו של העלם
שירד מנכסיו והפליג לנכר.

אלוהים
בימים נתנה אור שמש
בלילות אור כוכבים
לחורף קר הביאה גשם
ובאביב פריחת עצים.

ארוטי
על הכביש,
אני פוסע,
נותן מבטי
בגופה השופע

אהבה
בואי נרקוד כשיכור מיין
נמזוג כוסית לחיי הגורל
נאהב את הרגע בו נפגשנו בדרך
אני ואת, על ספסל האהבה.

אלוהים
המית הלב במצוקה
לא שועה לרחשי המיתה
תפרוץ מקירות משכנה
ותתור לב אחר לנחמה.

יחסים
את לילן היה פוקד
עד תשו השתים
תשוקתו נסקה לאל
לכן לו נשותיים,

גורל
הטנדר הדוהר
לעולם לא שובק
נושא הוא בתוכו
שלל עצב ושמחה.

טבע
הכלה הנמלה
בשמלת כלולות
מהלכת לאטה
כמלכת היערות

אהבה
אם את אוהבת אותי
גלי לי לפני שאשתגע
האם את ניצבת לצדי
כשכל היקום עלי רותח.

אהבה
היא מול עיני זכה ומאשרת
לה אתן חיי כשבצווארי החבל
והיא בנשמתי תמיד שוכנת
היא אהבת חיי ואין אחרת.

ארוטי
בואו ונרקוד סירטאקי
על הבר נרים כוסית
נשלח חיוך לבנות החמד
והחיים זורמים נוסקים.

עצב
שחוק בו אין
דומם יומו
רק רוח קר
בו סוב תיסוב.

גורל
האשם לא בי
ולא חטא לבבי
אך אמי ואבי
נלחמים על יומי.

בדידות
מקץ שנות העשרים
מתוך היגון הסבל והבדידות
פרצה נפשי את חומת האסורים
ויצאה אל החופש, אל חיים חדשים.

בדידות
אם ידעו שמים
את גורלם המר
של דקל ושל מים
היו שולחים אדם

גורל
אני משאיר את הציוץ
את היללה של החתול
את הנביחה של הכלבלב
את הרחוב הנאהב

שיר ילדים
ילדי הקט נשק לאמא
לפני שנחה תרדמה
נשק, חבק עד תעצימה
אהבתי לבני הקט

מצב
נועם הוא ילד
נפלא ואדיר
נועם הוגדר
כילד חריג (אטי)

הלל
אניות תרשיש
מטען פז בלבם
ישאו מנחה לכבוד
שבא מלכתם

אהבה
קראה לתמנון שבמים
שישלח זרועותיו אל החוף
ישא את לבה על המים
לפגוש באהובה הרחוק.

אהבה
אם אהבה מצאתי
והיא מעט שונה
אתן בה שלמדתי
ממך בשנות חיי

בדידות
הלך בכל המקומות
של שיכורים ובני זונות
של שחורים ולבנים
חילונים ואדוקים.

עצב
פניו חיוך ולחיו אדומה וזוהרת
גופו כתזזית ושמחה בו שוכנת
ליצן אביר וזהב לבו נגר כמים
שמחת ילדים יביא, לאל בשמים.

אהבה
לכל עלמה בדרך
יגיש לבב אחד
אותו תגיש בדרך
לעלם שתאהב.

הרהור
מכורה היא לאבינו אברהם
לאמנו רחל ולכל בני החיל
מכורתי פרשה כנפיה
יצאה לתור אחר עם אחר.

בדידות
הוא מתעורר עם ליל
שואל כוכב מעשיות
הוא מהלך, הוא מסתובב
בדד בליל.

אהבה
ניחוח אביב לא הביא חמלה
ליבך לא מצא אהבה שרצה
בחיוכך את פותרת כל איש בצנעה
עד שליבך ימצא אהבה כנה.

טבע
קול צהלה עולה, רינה תרון הארץ
וביומה תניב יבול מלוא הסל
הנה אביב הפציע וחיוכו לשמש
שולח בלבו חיוך אל העולם.

אהבה
נערה בודדה בלהט חמה מהלכת
פוסעת בדד, לסדום היא ירדה
לעבר הים בו המות ינוח
חיים אל מימיו בכפה היא תביא.

גורל
נערה יפה, כשמש הזוהרת פניה
גופה חטוב, וכשקד עיניה
שמה כשמן טוב, וביתה תפארת
איש לא יידע, במה שלחה גופה הגברת.

הלל
מילות השיר עולות
חבוקות בצליל מיתר
אצבעות ידה פורטות
עד שיבקע המיתר.

וידוי
לא רואה אותי ממטר
היא לא סופרת קיומי
אני נחשב תכשיט לערב
בן לוויה במפגשים.

אהבה
בגימנסיה נפגשה דרכינו
החן שבעינייך את לבבי שבה
ומאז לא נפרדה דרכנו
כזוג יונים מאותה הכיתה.

ייסורים
מתוך האפלה הקודרת
פרע שחור הליל עולמי
מרט מגופי האדרת
ותלש תומתי מקרבי.

גורל
הדרדר ישכון בחולות המדבר
בשביל הגמלים פזורים דוקרניו
ברגלי היחפות אצעד על פניהם
לא אחוש בכאב עת הדם ינקז.

אהבה
את תספרי על הלילות
שדמעתך כלל לא די לה
אני אספר על הדמעות
שזלגו לכר בלילה

ג'ננה
כשהגיעו הלילות
ובתוכם זהר הזוהר
הבנים והבנות
לבשו מיטב בגדי הנוער,

שיר ילדים
אבא בוא נשקני
את הכוכב אמי נשקה
חבק ראשי והובילני
אל המטה לליל שנה.

עצב
בגבו דרך קבע
שוכן תל כגבע
חטוטרת זקופת מראה.

גורל
בא הזמן
ולבב מסוגר
פותח סוגרו
לשערי שמים.

בדידות
בחצות היה מופיע
בככר העיר הישנה
את קולו היה משמיע
שהלבנה תשיב קולה.

בדידות
מי האיש ההולך בדרך
השוכן בדד בקצה הרחוב
עיניו כבויות ושפתו לא אומרת
רק בא ויוצא ומותיר תעלומות.

ארוטי
שדות מלאו זוגות של אוהבים
אשר צפו לקטוף גם אהבים
נותר שדה גלמוד עם רגביו
עצוב ומיחל לבוא הסתו.

גורל
הזמן אותם לכוס משקה
גם אם אין פרוטה
הכל יזרום ויסתדר
כי אין לך בררה.

הומור
בראשו השטריימל
יורד עד העיניים
ובידו אלה שחורה
אתה הוא מנפנף.

טבע
כוכב נולד בשמי התכלת
כוכב אחר כבה אורו
אחד נתלה בשמי התכלת
אחר נושר ממקומו.

שיר ילדים
ילד פלא
כה השכלת
שמך לכתוב
בגיר לבן

אמונה
בימי סליחות ותחנונים
הלב בקרבם ידמע
אמן עונים במסתרים
פן תפילתם תישמע.

אהבה
זה סיפור אהבה רומני
של בת האיכר ההוללת
אשר יצאה מכפרה לעיר
למצוא אהבה מאחרת.

אכזבה
הגאיה חותרים
ערפל בנתיבה
ואין בה איש
המשיט ספונה

גורל
על נתיב המים
ספינה קטנה תשוט
רב חובל בה אין
והתורן בה חבול,

זכרונות
זה ספסל האהבה
שידע גם אכזבה
מזה יום יומיים
לא פוקדים זוגיים

בדידות
במוחו חולפים ימיו
הוא נזכר בחום אמו
עיניו רואות את השמיים
מן החור שבקרטון.

לחיי נכנסה
לה סריס אנוכי
ומשועבד ליפיה,
לחיוכה הכובש
ואהבת לבבה

ביקורת
ברבור שפן וזאב הימים
את הלקח למדו מנמלה עוקצנית
מטען יש לגרור בחוכמה, אל הצד הנכון
גם אם נבראו לחיות בכל הרוחות.

גורל
עד מתי
ישב הקץ מנגד
עד מתי
נאמר זה יחלוף

הרהור
מקדם תשוב
כמיהתי הטהורה
בגבה תשא
ילדותי הישנה.

יחסים
עם שחר יצאת כעוסה וזועפת
בתרמילך הקטן מלבושך הדל
נטשת ביתי בטריקת דלת
ובבטנך עוללי, ופרי חיי.

אהבה
אם תרצי אבוא
להחליף את החמסינים
מול המזגן הקר
יהיה לשנינו חם,

הלל
עורי ארץ אהובה
עורי ובמחול צאי
לא בחרב ימגרונו
כי חרבנו בם תהי

הלל
העיר לא עצובה
נפשה עודה בליל
קצב הלמות לבה
נשמע עד מרחקים.

הומור
קטר קיטור בלם נוסעו
ברציף המט לנפול
ירד ההלך עם צרורו
לפגוש לב ללבבו.

יחסים
בסמטת השוק האפלה שולטת
זוג אוהבים חבוקים בחשכה
זו העיר הגדולה שלעולם לא נרדמת
זו העיר שחיה ללא הפסקה.

ביקורת
עם שחר בככר ניצב קטר חדיש
שהקדים את המסילה, שבמקומה קם כביש
אך אוי לו לקטר שבא בתמימותו
ומרוב שוטים בעיר, הוא לא זז ממקומו.

יחסים
שואל אני את יונתי
האם כלו המים
הבצבצו ראשי הרים
ובנהרות שטפו המים.

הומור
ידו שם בגרונם
מורט נוצות גרגרת
מברך על השחיטה
ומשליך

געגוע
לילה בא בשדות העמק
נרדם גלבוע נם תבור
נצנץ כוכב בשמי העמק
נח הטל על השדות

ארוטי
בחדווה רקדו יחדו
הבאר וחד העין
עד זלגו דמעות עינו
ומלאו באר עד גדותים.

גורל
הירח ממעל בעדותו יצהיר
כי פגש ברחוב אומללה שתשאיר
ניצבת בוכייה ונפשה לא תבין
מה היה ועל מה זה תלין.

אהבה
ילדה יפה שלי
ממה את חוששת
העולם שורץ פעלולים
ואת בהם סובבת

ארוטי
כשבא הבוקר הוא ישן
ומגופי הדבש נוטף
כמו אברו, צינור של מים
המשקה כל שעתיים.

הלל
כל העולם רועש גועש
ומסביב לבה ואש
רק בעירי השלוה תמיד
מגדל דוד, צופה סביב.

אהבה
צחוק הנערה
גולש מהר לעמק
נוגן הוא כפזמון
של אהבה ותום.

יחסים
ענבל שלי,
את ילדתי הקטנטנה
פונדק אמך לי לזרה
ואת שלי

טבע
בצינת ערפלים העמק דומע
קולות קרדומים עולים בשביליו
נוגסים בגזעו של העץ הידוע
המפנה מקומו לעיר הגדולה.

ביקורת
בבוא יומם ובתפארתם
נכרתו קופד ראשם
עצים גדולים וחסונים
אשר ניטעו בט"ו בשבט.

אלוהים
דם אש ומים
ענן שחור ירחף
עולה תעלה לשמים
זה יצחק למנחה יהיה.

הרהור
אל יהיו קודרים פניך
את העצבות, גנוז
החיוך יאריך ימיך
ובאת אל הטוב.

עצב
למחרת בדף עתון
נכתב על זו מהקרון
שאל מותה קפצה
מהקרון שבדהרה.

ייסורים
פושט היד
מביט לו בעינים
כשואל הוא
האם בגופו לבב,

שיר ילדים
האם לפיה בראשה קוקיות
כמו לדנה בת השנתיים
או לה שערות ארוכות ושחורות
וצמה ארוכה עד ברכים.

קינה
חבר יקר היה לי
חבר לי הוא כאח
היום הלך ממני
ובעפר נטמן.

ביקורת
כי כך ברא בורא עולם
את החיות בעדן
הכל יהיה כפי שצוןה
וככתוב בספר

הלל
נביט לשמאל ולימין
ואין פינה של חמד
משכנה בלב כל איש
והיא פינת החמד.

יחסים
לפעמים נדמה לי
שצילי רודף אותי
וכשאני נעצר פתאום
נעצר הוא ונעמד לצידי.

אהבה
רוצה הוא למחות
לזעוק ולבעוט
להגיש תלונה
לשוטר המקוף

גורל
בבוקר יוצא, צרורו על השכם
פניו אל קרונות המשא
חומק ונחבא בפינה מרוחקת
עמם הוא ייסע לאי שם

וידוי
יש פעמים
הרוח בי נושבת
ויש פעמים
השקט בי ישכון

אמונה
סבב חמור ברחוב השמש
שלח שלום בנעירה
ומגבו פזר בדרך
פרחי לילך לתפארה

טבע
ציוץ צפור
מתוך הגן
אל זיו חמה
תתן קולה

בדידות
היום בא
ריקנות את לבי תופסת
געגוע לאיש הנם מלכת
שנטע ברחמי נטע פלא
ו

גורל
אחרי שלושים שנה
בא לעולם ילד
על פסגת ההר היפה
שבראשו תכה השמש.

ביקורת
פקח זועם ניצב איתן
מול מכונית נכה
שולף פנקס דוחות ישן
ובידו רושם.

בדידות
איש לא נגש אליה
ושאל הוא לשלומה
איש לא חושב עליה
ומתעלמים מקיומה.

אהבה
אור יומי כבה עת ערב
כשלבך לא שב מדרך
בודדה נפשי וספונה
בקירות חדרי העצובים.

ארוטי
אל כרם היין באשכולות
בואי אלי אהובה
מן הכרם אולי תצא
אהבתנו האסורה

אכזבה
הסוס דהר כרוח סערה
ופרסה מרגלו נושרת
כשל גופו אל השביל
והעלמה לעפר נופלת

שיר ילדים
בלילה חשוך
לאור הכוכב
ראיתי פרפר
יפה ונחמד.

אכזבה
ידי מלטפות עינית שבדלת
אולי אתה מסתתר מעברה
בצר לבבך נעצת שם פתק
כדי שארחק משדה לבבך.

יחסים
בואי נא קרא בן כבש
אל האגם נרד בדד
שם נדון על זה הערב
עת הורינו במשכב.

אהבה
אט יורד ובא הליל
שחף עף אל משכבו
בעת שחר ישוב למים
למלא דגים קרבו.

אהבה
זה היה ביום סגריר
גשם זב מרום שמים
היא פסעה בצד הכביש
מגופה נטפו המים

טבע
זו ציפור קטנה
והיא שלנו
מארצות החום
אל חלוני ירדה.

חרטה
צלצלתי לבשר לך
שלא אבגוד יותר
אך את שיחה ניהלת
עם הבן של השכן.

זכרונות
מה קרה לזו עירי
השד בה השתולל
איפה הם ימי התום
כשחבר היה חבר.

הומור
וכשירד מן הסיפון
ידיו בנות תחבוקנה
נושק אל פי העלמות
לא כמו בכפר תימניה.

געגוע
נער כי הייתי
שובב ויפה מראה
וארצי צרה הייתה לי,

יחסים
אברכים פוסעים בדרך
בואכה לקבר תם
עוד רבה וקשה הדרך
וכוחם אזל ותם

אכזבה
האולם כמרקחה
איה כלה סוררת
האדמה אותה בלעה
החתונה קורסת,

טבע
הוא ינסר את הירח
לשתי סירות בתוך אגם
ובתוכן כוכב זורח
ישים הוא להאיר דרכן.

אלוהים
כשהאור עולה
ייצא לתור בחלד
יסובב הוא בחוצות
יבחן לב וכליות.

אהבה
בין הסדינים במיטתי
טמנה ידך אוצר
למרבה תדהמתי
זה הלב שלך.

רומנטיקה
כשהוא מסתכל על האשה
כל פנסי הראש אצלו דולקים
הוא חושב איך לכובשה
ומתכנן לו תחבולות קוסמים

גורל
היה לי אהוב ואיה הוא
ילדי הקטון שגדל ואיננו
לילות לבנים נשאתיו בכפי
ומחלב עצמותי הנקתיו לרוויה.

הרהור
בכל יש קמצוץ של אהבה בוערת
בטוב וברע יש אהבה נסתרת
אך יש מקום שאת כולה מאחסן
זה הלב החם המלא והאוהב

זכרונות
אם בא לך להיזכר
נקוש אצלי בדלת
אחרי ליל אהבה סוער
שידעת במיטת האחרת.

רומנטיקה
פניך הסמוקות
בהם שכן הלובן
רסיסי לבך שמוטים
על אבן הרחוב.

ג'ננה
והנה התחיל הערב
ניגון ערב ומסלסל
עוד יפרוט עם הדרבוקה
תרה עם קנון מצרי.

ג'ננה
החבר הנחמד קוקו מעט
מעשי הקונדס מושרשים בחייו
הציב הוא סולם ברחוב וטיפס
לקטוף עננים שאותם הוא חיפש

ביקורת
כולם כאן מדברים
על שלום עם כל הסורים
שירדו הם לכנרת
לדוג דגי ביצה,

הומור
רוכסן קטן וערמומי
שימש מסתור למפשעתי
בבוא הזמן להתרענן

יחסים
רוצה מעט שקט
להרגיע את חיי
רוצה לבד ללכת
ואתה לא בעקבותיי.

הרהור
רוצה לחיות בשקט
לומר שלום כל ערב
לתור בעיר זרה
ללא חשש מרע.

בדידות
בקצב הוולס רוקדת
נותנת כבוד לעבר
אשה זקנה ובודדת
הרוקדת ליום המחר.

ארוטי
כך עמדה כשעתיים
ואין דורש גופה
לה הפרח בידיים
שנבל מחום חמה.

כאב
בסמטאות רחוב השיש
הדממה תפסה מקום
לחלוחית בקצה עיניים
כשמביטים במצבות.

זכרונות
בלילה ההוא כשירח עלה
נגלה לעיניי רחוב מגורי אבותיי
רחוב אפל ובתי חימר
כתמונה קדומה, משובצת באבני פסיפס.

הומור
בבמה רוקדות בנות עם מיני
מנענעות את ישבנן
מחפשות בחור יפה כמוני
שירקוד את ריקודן

שכול
יצא ילדי לפוש, ויד נוקשת דלת
למול עיניי דמעו עיני המבשר
מחמד לבך כבר לא ישוב מן התלאות בדרך
ילדך עם חברו נפלו שדודים על האספלט.

ביקורת
בהגיעו לפני הצר
הניצב בחייליו מנגד
ובטח בעוז חייליו
שילחמו בחרוף הנפש

עצב
רקמתי חלום
למשפחה מאושרת
שימיה בתום
וענווה בה שוכנת

אהבה
הכה אהובי עד יזרום השפע
רמוס גופי בגופך ואל תחדל
עד תבוא שעתי ואנוח
אשכב על גבי כתשושה מעמל.

שואה
עיירתי דומעת ומוכה
חוסנה מובל כצאן לטבח
כבודה נרמס בעול פלדה
צורר יכה כבודה ובניה.

דע לך אחי כי יודעים אנו
נמלטת מהתופת ולא מאימי
דרוך והלום את הבית נטשת
אין איש שיגונן ואין איש שיקשיב.

זכרונות
פגשתי בו
אחרי יובל שנים
כפוף ומזוקן
ופניו חרושי קמטים,

אמונה
מה נעמת יפתי כלתי
דלתי פתוחה עת ערב
לקבל פני מלכתי
מלכת השבת הנכנסת.

אמונה
באה השבת
השכינה כבר מרחפת
על גב ענן לבן
בלובנה מתקדשת

אמונה
בחלונות הלה וזוהר
מנרות השעווה
קדושת השבת יורדת
עת נפרסת החלה

אהבה
מחמדי שב מהדרך
רועה היה בשדות זרים
לבו אלי נשא בדאגה,
תמה דרך נדודים.

כמיהה
מדוע לא בא זה האיש
בדממת הרחוב הנם בחושך
ואין איש שיבוא ויטול קמצוץ
בחופנו מצרור האושר

שואה
לטבח הובלו בקרונות המשא
לתאי הגזים ולמחנות ההשמדה
ואומות עולם לא הנידו עפעף
לא יצאו לעצור מעשיו של המן.

הרהור
חבקני אל
שלא אטעה בדרך
אני הולכת בשביליך
לאי שם הרחק

רומנטיקה
אל הקצב אותו תביאי
שיתבונן בו ויקבע
האם בוכה הוא מאכזבה
או סתם זקוק לאהבה.

גן עדן
שומר פיתחו ימיו כתרח
שזה אפסו כל כוחותיו
מלאך יתור מחליף לפתח
ובי פגש במסעותיו.

הומור
אני בבוקר מתיצב
אוכל לי את הפתה
מתיצב בפני כל מת
שואל אם קר חלילה.

אהבה
את עולמי השופע
את לי אהובה כאל
את לי משען בטוח
ועל יומי נוסכת צל,

מי שלח את הנער לזגוגית נוצצת
שמיד נופצה לרסיסים מיידוי אבן
וזגג אלמוני מתנדב לתקנה
ושוב שולח את הנער, לנפצה.

אהבה
בכל סיבוב שעשינו
תמיד מצאת לך סיבה
להזיל דמעות בכאילו
ולחמוק ללא נשיקה.

גורל
ואמי, האם עודה צוחקת
האם עודה סורגת לי כיפה
האם חדרי שמור ותמונתי ניצבת
ומיטתי סדורה בחורף ובסתיו.

דיאלוג
עבורה אני נחשב לכותל
או פסיכולוג רב תכליתי
אני קורא בערב את המלל
ומשיב תמיד את שבלבי.

הומור
יום בהיר, והאולפנה דוממת
אין בנות לומדות תורה
את כולן הרבנית השיאה
ולא נותרה כל נערה.

אהבה
יפתי עמדי מולי
הראיני זוג עינייך
אני שיכור מאהבה
ולא מכוס היין.

שיר ילדים
אך מאז אותו הערב
נטש פני בלי נשיקה
מילט עצמו לחיק אחרת
ואני נותרתי בודדה.

אהבה
שולחים מבט בעננים
הסוככים על אוהבים
המהלכים אחר לבם
על הגשר אל עתידם

טבע
שם בתוך הוואדי
נח איש אלמוני
שנותן קולו בשיר
עם כל הצרצרים,

טבע
עלמה יחפה
בחולות הזהובים
באופק מבטה
לאהוב במרחקים.

ורק שערך הגולש לכתפייך
השמש אינה צובעת זהב
החיוך בשפתייך, האודם בלחייך
תעצים את יופייך שיזהר למרחק.

עצב
ויש שנה
עצבות אוצרת
היא בוכייה ועצובה

גורל
פגשתי אנשים
לבם כבד מאבן
חיים ומתים
ללא כל סבה,

הלל
זו היתה המלחמה
השונה מכל אחרת
זו היתה שעת התקוה
של העם בגדולתו.

בדידות
שרויה במרתה
האהבה זנחה לילה
סואן הוא לבבה
וכוחה נטש יומה,

אהבה
צופה בדלת בה יצאה
דמותך עם שחר, ונמלטה
בתוך לילי חלל נפער
בו לבבי שוכן נסער

טבע
היא שורקת בחוצות
היא לוחשת אהבות
מוחה ים הדמעות
נושאת סל התקוות.

יחסים
מהמשתה הן חזרו
כאבן רחיים
ומיין טוב שלגמו
עד בוא הליל.

וידוי
בכפר קטן שכוח אל, בין הרי היין
גר אדם דל ומסכן ופרנסה לו אין
על סוסו שם מרכולתו ויוצא העירה
למוכרה לכל דורש גם בחצי לירה.

גורל
נטעתם בי חיים
עצובים וקודרים
נטעתם בי
דרדר וחוחים,

שיר ילדים
קבל מכתבי מזה ההלך
שהתיצב מולך במקום הילד
בכיסו צפונה זו האגרת
ממני העולל בזה החלד

הומור
אלפי שנים הוא מגיע
לגאול את עם ישראל
להר הזיתים הוא הגיע
ומשם למלון בכרמל.

גורל
אנו כאן על פני הארץ
ליצני במה גדולים
יש גם שחקנים בינינו
זמרים או רק צופים.

כאב
ובתיבה ספונים רזים
של נבגדות ונבגדים
אתם סל אהבת החטא
טמונים עמוק בצרור אחר

גורל
היא לא כאן
לראות בשמחתם
היא לא כאן
כי תמו השעות בחייה

זכרונות
אבק אופף דף הספר
בתוכו תמונות העבר,
בים שוחה לו הילד
לצדו ניצבים זוג הוריו.

טבע
צפור כנף
דואה שחקים
עופר אילים
מלחך עלעלים.

גורל
תן גיטי ואפרוש
ואהיה לאחרת
הסר מגופי
כבלים ושרשרת

הומור
ברחוב קטן גר חצי איש
גובהו נפול אפים
שם מבטחו באלוהים
שיכפיל גובהו פי שנים.

גורל
העמק נם ואין איש היודע
האם גופך כפיר ארי שיסע
החמה שקעה כי עייפה מלכת
לתור שמך בכל גיא ורכס.

גורל
ימים רבים נעלמים
בין קיפולי חיינו
סדורים הם נדבכים
על מדפי הארון.

כאב
הילה צחורה פרשתי לו הילה של אהבה
אנה בני ילך עת רוח בשדרה קוצפת
אנה בני ילך הלילה, בגשם זלעפות ניתח
ואני את ראשי על הכר יניח

גורל
אל תתפתה ילדי
לבוא בתוך סמטה
בה נקבצו ילדים
סביב פח המיתה

אמונה
אם יבוא עם ליל
הלך הנם בקרן סמטה
האם נתן לו בית
האם על לבו נחס.

ארוטי
ובתום יום הילולים
חולף כוחו של יין
עירומות אתן בין הגפנים
אך פוקחות עיניים.




אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
מה לא ברור לכם
בסלוגן הזה?
הוא כתוב שחור
על גבי כתמתם.


תרומה לבמה





יוצר מס' 81020. בבמה מאז 3/5/08 12:25

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשולי בנג'י
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה