|
ליצן החצר
אמא יש רק אחת, כל אחד ואמא שלו.
אמא, נותרו בי רסיסי זיכרונות.
אמא, נותר בי הכאב ההמום.
|
בכל מפגש בינינו , חולף איזה ברק בעיניך
שפתייך מעלות חיוך , וחושפות את לובן שינייך היפות
גופך מזדקר כמו אומר קריאת צהלה
|
רואה אותך בדמיוני, רואה את גופך הרך
רואה את עורך הצח
שומע את צחוקך המתגלגל
|
רבות חוויתי, את בדידות הלב רוויתי.
|
עופי ציפור עופי
עופי אל קיברו של אחי
את במקורך הדק יכולה להניע שם את האדמה.
אנחנו בני האדם איננו מסוגלים
אנחנו האנשים זרים לטבע
כאשר אנחנו מצטרפים אליו איננו נמנים בין החיים.
|
פעם לפני כ 125 שנה , היו אנשים בני חלם שחלמו כי יקימו מדינה.
המדינה תשכון לחופי המזרח התיכון במקום בו האמינו כי הייתה שם
פעם ארץ כנען.
|
עד מתי תשב אדיש? "עד מתי רשעים יעלוזו ידברו עתק"
|
אל נרד לעמק של ייאוש. אני אומר לכם היום, חברי, למרות שאנו
צריכים להתמודד עם הקשיים של היום יום ושל המחר, עדיין יש לי
חלום.
זהו חלום שמושרש עמוק בחלום הישראלי.
|
|
|
ההתייחסות
ההומוריסטית
למספר 42 כאל
משמעות החיים
היא הגיג-סרק
חלול ועקר אשר
החל עם סופר
חנון משועמם
וכעת הוא רווח
כבדיחה פרטית
דבילית בקרב
כותבי סלוגנים
חסרי חיים!
פרובוקטורית. |
|
