|
זה הזמן
זה הרגע
.. ואז זה מופיע לי מול העיניים.. רצף של אותיות..
תרבות זה רעל. בחורות זה לא חינוכי. רוב הגברים שוביניסטים,
ואלו שלא, לא שווים כל מאמץ.
|
שניהם מגיעים, סבו עוד נם על הכיסא. 'בוקר נאה', הוא מציין.
'אורן', הסב משיב וסבא. מעולם הוא לא ראה אותו כך. 'היום
יומולדת', הסב מחייך וקם על רגליו. 'הביטי בי', הוא מבקש,
דורש. 'לעולם', היא נצמדת לחברה. 'מתנה נפלאה', הסב קם והולך.
ובחצר הונחה לה קופסא עטופ
|
במרחק של כחמש דקות מהבית שלנו יש בריכה. יום אחד החלטנו ללכת
אליה. חשבתי לעצמי שאם הגעתי כבר עד לכאן, אני אכנס לבריכה.
קימבר לא חשבה כמוני, היא השתזפה.
|
קוביות.. מלך.. בית.. מלחמה.. שבוי.. סוס.. היא החלה למלמל כל
מיניי שטויות. כל אידיוט יודע ששש-בש זה סתם משחק כמו סולמות
ונחשים, רק בשביל מבוגרים יותר, שלא ממש ירגישו שהם עוד אוהבים
דברים של גנון.
|
רופג הסתכל יום אחד מעבר לחלון חצי שעה אחרי חצות. עיניו
הופתעו לראות דבר מדהים במסתוריותו. זה היה אור צהבהב שבקע
מבקתת עץ ירוקה.
|
הם נעמדים עכשיו אחד מול השני. היא מחייכת, הוא מחייך. הם
נראים מאושרים כל כך, מתחבקים, מתנשקים.
ואז הוא מרגיש שזה לא אותו דבר. היא מרגישה שמשהו מציק לו.
|
היה לו רע בחיים. ההורים שלו לא הבינו מה קורה אתו והוא פחד
לספר, כי איימו עליו.
...
היה לו הכל, חברים, חברה, כסף, כבוד.
|
החלטתי, היא מלאך. מתוקה יותר מסוכר, חמה יותר מהשמש ויפה יותר
מזריחה. אני יכול להישאר אתה לנצח, היופי שלה נצחי.
|
אף פעם לא שאלתי איך התחלתי להתקיים. אני לא זוכר את אלה שכן
שאלו, ואני קצת מפחד לשכוח את עצמי.
|
יש לי בעיה. לא כיפ לי. הלכתי ברחובות
המקום-ההוא-לא-זוכר-בדיוק-איפה, בדיוק אותו מקום בו אני
בדרך-כלל גר. הבנתי שאין לי בשביל מה ללכת, גם ככה זה לא ישנה
כלום.
|
כהרף עין זה מגיע. כהרף עין זה חוזר, והכל שב על קנו. תמיד
מצפים שהשמש תזרח, תשקע, שיהיה מספיק חמצן באוויר, שהגל הבא
יבוא, שמחר התאריך יתחלף בכל העולם...
|
היא נראתה כמו ציפור שמסוגלת לחייך בשעה כזאת. היה לילה, אבל
לא יותר מידיי מאוחר. ניסיתי להבין למה. היא פשוט זינקה לה,
גבוה לאוויר.
|
קרטל הוא משהו לא נורמאלי. כל היום רובץ לו על הכיסא נוח מול
האח ומעשן סיגרים מיובאים. אחד הדברים שיותר עניינו אותו בעולם
כולו היה תורת הקוונטים.
|
הקול גובר ונהיה מקוטע. יש אור בקצה, כל כך רחוק, דומה ולא
תגיע לשם לעולם.
|
בטוח יצא לכם לחלום מדי פעם. אבל כמה פעמים יצא לכם להתעכב
באיכות החלום שחלמתם?
|
תאמינו או לא, אבל רחוק מכאן קבוצת אנשים חקרה את שביל החלב
שלנו. הם קצת יותר מתקדמים מאתנו. הם שלחו כמה לוויינים לאזור
הגלקסיה שלנו. הם חוקרים את הלוויינים שאנחנו שיגרנו לחלל. הם
יכולים לראות כל מה שאנחנו יכולים לראות. הם יכולים להקשיב לכל
מה שאנחנו מסוגלי
|
דורכת על עצמה מנסה לפלס דרך שתוביל אותה לאנשהו. היא קוראת
לזה, 'סוף', אבל זה סתם שטויות. היא עומדת בקצה וצוחקת על
כולם, 'תראו, הגעתי לפה. הגעתי לפה לבד!'. אני מפחדת לחשוב למה
היא מאושרת ברגע הזה. למה אף אחד לא מעז לגלות לה את האמת.
|
אני מתחילה לעלות על גשר, שהוא לא בדיוק גשר. הוא זז לי מול
העיניים. היו שם גם כדים... כן, עכשיו בדיעבד אני די בטוחה
שאלה היו כדים ולא שום דבר אחר.
|
רעם מסתורי נשמע בשמים, בלי ברק הזהרה. היא מסתכלת למעלה,
כנראה מתוך אינסטינקט - כי גם אם היתה יכולה לראות את השמיים
האפורים, אי אפשר לראות רעם. אחת, שתים, שלוש, ארבע - חושך.
היא נבהלת. שלוש, ארבע - להב של גפרור מדליק להבה של נר. היא
מביטה בנר עד שהגפרור כמ
|
ים שלם של אור עברנו
זה לא הוביל לשום מקום
|
והפזמון חוזר הביתה
בא לו לישון
ממש לרגע
|
ולא הייתה כרית
ולא הייתה שמיכה
היה רק אותך
|
הוא עלה בסולם הכי גבוה שיכל
|
מבט נוסף אומר, שדמיון טוב מספיק עולה על כל השפעת כימיקל
ואינו מותיר תופעות לוואי
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
קיבלתי שי לחג.
סלסלת דוחן.
שנה שתים-עשרה
ברציפות.
אין להם אלוהים
אלה, בוועד.
אפרוח ורוד |
|
